חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף טו.
לגבי אדם לא שייך כל דפריש וכו'. ויש לדקדק דהוי ליה לציין קושייתם על המקשה דפריך ורוב העיר נמי אי דקא אזלי וכו' כל דפריש וכו' מלבד שמפורש כן וגם מוקדם הוא, ועוד מאי המשך קושייתם דוקא אחר שהקדימו לפרש דקבוע הוא תוך ביתם דוקא, ומהרש"א הקשה אקושית הש"ס מתשע חניות וכו' מאי שנא שלא הקדים הש"ס להקשות כן על ר' יהושע דפוסל אפילו ברוב כשרים ע"ש, יש לדקדק נמי מקודם כי פריך הש"ס אי דאזלי וכו' כל דפריש וכו' הוי ליה להקשות כן מאי שנא דלא פריך הש"ס הכי לעיל על רבי יהושע גופיה דפוסל אפילו ברוב כשרים נימא כל דפריש וכו' ונ"ל דהרמב"ם בפרק ח"י מאיסורי ביאה הובא לשונו בש"ע א"ה סוף סימן ו' סבירא ליה דתרי רובי נמי לא מהני אם הבעילה בעיר היה משום דהוי ליה קבוע אלא אם כן נבעלה בפרשת דרכים ועיין בשו"ע אה"ע בב"ש ס"ק ל"ג ול"ד, וגם הטור מודה בודאי קבוע ע"ש שהעלה הב"ש טעמייהו למסקנא דמעלה עשו ביוחסים סבירא ליה בעינן תרי רובי על פי הדין ולא משום גזירה:
ולענ"ד נ"ל גם להסלקא דעתך דמשום גזירה בעינן תרי רובי נמי מוכח דמהני תרי רובי דוקא אם היה הבעילה בפירש דצפורי חוץ לעיר והוא מלשון הש"ס דאמר ר' ינאי אבל פירש אחד מציפורי ובעל וכו' והוי ליה למימר אחד מא"נשי ציפורי אלא על כרחך דאי בעיר נבעלה אפילו ללא ידעינן אם נבעלה מאנשי ציפורי אלא מאנשי סיעה ממקום אחר נמי הולד שתוקי לכן נקט פירש אחד מציפורי דייקא ור"ל מן העיר ציפורי פירש לחוץ לעיר בהא הוא דמהני בשעח קרונות ר"ל תרי רובי ולא זולת ומוכח לה כן ממתני גופא דנקט שירדה וכו' מן העי"ן ולמה ליה לציין מקום מילוי המים פשיטא דמקום שממלאים ממנה מים מעין הוא, ורש"י פירוש מן העי"ן מן המ"עיין ותמוה מאי חידש הא תנא לשנא דקרא נקט על העין בדרך שור בפרשת לך לך ואבא היום אל העין בפרשת חיי שרה, ומאי שנא ולמה שינה רש"י, לכן נראה לי תנא דייק בלישניה שאותו מקום שירדה התינוקת למלאות משם מים חוץ לעיר היה, לכן נקט מן העין שסתמו חוץ לעיר כמ"ש ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים כו' יוצאת חוץ לעיר וכן בדרך שור בפרשת לך לך הנ"ל ולמה ליה למתניתן למנקט שכך היה מעשה אלא על כרחך משום דבכהאי גוונא הוא דמהני תרי רובי אבל נבעלה בעיר לא ולכן לא נקט מתניתן לשון מעיין שהוא נמי לשנא דקרא וכונת רש"י הוא לפרש רק דלישנא דמעיין הוא ולא עין ממש של אדם, ואם כן מעיקרא על רבי יהושע לא קשיא ליה נימא כל דפריש וכו' משום דברייתא לעיל י"ג לסתר ולחורבא דמוקי לה רב אסי בחורבא דמתא ובחורבא דדברא הא אתותב ולזעירי שפיר יש לומר דוקא בחורבא דמתא הוא דפליג רבי יהושע ופוסל אפילו ברוב כשרים ולא אמרינן כל דפריש וכו' משום דהוי ליה קבוע טפי אבל השתא אסיק פירש אחד מציפורי דייק' ומכל מקום בעינן תרי רובי פריך שפיר אמאי נימא כל דפריש חוץ לעיר וכו' וכי משני לה משום ספק קבוע ופריך מאי שנא מתשע חניות הקשה מהרש"א שפיר דהוי ליה להקשות מקודם לרבי יהושע מאי שנא מתשע חניות דמהני כל דפריש גם בתוך העיר: וא"כ על המקשה אי אזלי וכו' כל דפריש וכו' לא קשה מידי קושית תוס' כיון דקושית ש"ס קאי אפירש חוץ לעיר יש לומר בנזיר שם בשוקא אשכחא וכו' היינו תוך העיר דוקא התם הדרה לניחותא מקרי קבוע אבל קושית הש"ס אפירש חוץ לעיר ציפורי קאי לא אמרינן הדרה לניחותא נימא כל דפריש, אבל כי משני דלמא אזלא לגבייהו ופירש תוס' לתוך ביתם דוקא אבל לתוך העיר אמרינן כל דפריש ולא הוי קבוע כהוכחת התוס' הקשו תו שפיר לפי הקדמה זו הא תוך העיר על כל פנים באדם הוי ליה קבוע משום הדרה לניחותא ולא דמי לבשר בין החניות וגם לתינוק דצ"ל בהו הדרה לניחותא, כנ"ל ברור כונתם, ולפירוש רש"י בנזיר י"ב שם הדרה לניחותא משום כל כבודה בת מלך פנימה לא קשה מידי קושית תוס' הכא דבאשה דוקא איתא לסברא זו מהאי טעמא והכא באיש לא לפי שרוב מלאכתו בחוץ, ומ"ש תוס' בסוף תי' בשעה שאוסרה הרי הוא נייד, אין מדוקדק דהא כיון דנייד אין אוסרה דאמרינן מרובה פריש אלא ר"ל בשעה שבא עליה ונולד הספק אי אוסרה:
גמרא ומי בעינן תרי רובי והתניא תשע חניות וכו'. קשה למאי דלא אסיק התי' מעלה עשו ביוחסין על כרחך לא ידע נמי מהא דרב אמתני' דתינוק מושלך וכו' דליוחסין לא ואם כן אדמותיב מברייתא דתשע חנויות טפי הוי ליה להקשות ממתני' דתינוק מושלך וכו' אם רוב נכרים וכו' רוב ישראל וכו' או משום דדומיא דתינוק אתנוקת עדיף אי משום דמתני' אלימא לאקשוי מינה טפי מברייתא כדאיתא בגיטין כ"ז ע"ב, ונ"ל דקושי' ש"ס הוא כמו דגזרינן הכא רוב סיעה אטו ספק קבוע הכי נמי נגזור התם נמצא אטו לקח מקבוע אבל בתינוק מושלך לא שייך למיגזר אטו לקח תינוק מן הבית לכן סגי ברוב אחד:
אבל קשה מאי פריך דלמא ברייתא דתשע חנויות כרבן גמליאל ולפי' רש"י דוקא לר' יהושע אסקינן דבעינן תרי רובי', ונ"ל הא לרבן גמליאל רוב אחד נמי לא בעי דמכשיר אפילו ברוב פסולים ועל כרחך היינו טעמא משום חזקת היתר וטענת ברי דידה מה שאין כן בתשע חנויות מדרבי יהושע נשמע לרבן גמליאל בכהאי גוונא דבעינן תרי רובי גם לרבן גמליאל ופריך שפיר לכ"ע, ואדרבה לפמ"ש רשב"א בתשו' סי' ת"א דספק ספיקא עדיף מרוב אם כן הרי באלמנת עיסה מסקינן לעיל י"ד ע"א דרבן גמליאל אוסר ספק ספיקא דקיל לי' שמא וכל שכן דרוב לא מהני לדידיה באינה טוענת ברי ואם כן ברייתא דתשע חנויות דליכא חזקת היתר וגם שמא הוא ומכל מקום בנמצא מהני רוב על כרחך דא כרבן גמליאל אתיר אלא כרבי יהושע דאלים ליה ספק ספיקא ופריך שפיר והא גם לדידיה תרי רובי בעינן דחד רוב גרוע מספק ספיקא ומשני מעלה עשו ביוחסין ואתי שפיר גם לרבן גמליאל וכמ"ש תוס' לעיל סוף ד"ה אלמנת וכו':
אבל קשה לי מאי פריך הא בבבא בתרא דף כ"ד אמרינן רוב ומצוי עדיף מרוב לחוד אם כן יש לומר מהיינו טעמא נקט ברייתא במספר תשע חנויות וכו' אף על גב דרוב סגי בתרי לגבי חד נמי אבל משום דבעינן תרי רובי משום גזרה אטו קבוע והכי נמי בתשע חנויות וכו' הוי ליה רוב ומצוי דגם בשנים ושלשה הוי ליה רוב אבל בתשעה מצוי נמי הוא ליקח מן הט' טפי יותר מן האחד ורוב ומצוי הוי ליה כמו תרי רובי ולא גזרינן, ונ"ל אם איתא לא הוי ליה למיתני ובנמצא הלך אחר הרוב דהא רוב לבד לא סגי והוי ליה למימר הלך אחר הרוב ומצוי אי נמי הוי ליה למימר רק ובנמצא מותר וידעינן משום דהלך אחר הרוב הוא דמותר אלא על כרחך הא גופא קמ"ל משום דתשעה הוי ליה נמי מצוי ואי תני מותר הוה אמינא משום רוב ומצוי דוקא כי קושיא לאמת דבעינן תרי רובי קמ"ל רבותא ברישא דקבוע אסור אפילו בט' דהוי ליה רוב ומצוי וקמ"ל רבותא בסיפא ונמצא הלך אחר הרוב דייקא אפילו אינו מצוי אלא רוב גרידא נמי כגון שנים חניות וכו' לגבי חד ופריך שפיר:
ויותר נראה לי הא דנקט מספר ט' בכולהו הני ברייתות דמייתי ט' צפרדעים וט' שרצים ובפסחים דף ט' ע"ב ט' ציבורים וכו' ואי משום רבותא דרוב ומצוי הוי ליה למימר רבותא טפי במספר אלף ורבוא נמי קבוע כמחצה על מחצה דמי, ועוד אין זה רבותא דהא לפמ"ש תוס' ב"ב כ"ג ע"ב בנמצא אפילו קרוב לחנות דנבלה וכו' משמע הכי נמי רישא בקבוע אסור אפילו הוא עומד קרוב לחנויות כשרות והוי ליה רוב וקרוב, ועוד נראה לי לפמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן ס"ט באשה ששכחה ואינה יודעת אם מלחה אמרינן חזקה סירכא נקט ואתי כמו בקריאת שמע שאינו יודע אם הוא בוכתבתם דשמע או דוהיה אם שמוע אם כן הכי נמי נימא בתשע חנויות וכו' ואינו יודע מאיזו מהן לקח נימא סירכא נקט ואתי חזקה שלקח מהכשרות, אמנם הרי רוב עדיף מחזקה וכיון דקבוע דחי ליה לרובא דאיתא קמן קל וחומר דדחי ליה לחזקה ואם כן גם לרוב וחזקה בהדדי וגם קורבה ומצוי בהדדי כולהו נמי קבוע דחי להו ומשום דחידש הוא כנ"ל ברור, וכן ברייתא דט' צפרדעים נמי רובא וחזקת טהרה נדחים מפני קבוע, ואם כן מאי רבותא דרוב ומצוי ומאי שנא אם כן דנקט מספר תשעה:
ונ"ל כיון דכל הני מניינא דתשעה בדין דקבוע כמחצה על מחצה דמי לבד אשכחינן ליה ואבוה דכולהון בזורק אבן לגו דמהתם ילפינן קבוע דגלי קרא וארב לו והתם ליכא למימר כגון שני ישראלים ומצרי אחד דרובא ישראל דקרא למה לי בכהאי גוונא ותיפוק ליה לא תהיה אחרי רבים לרעות נטייתן לרעה על פי שנים ולא על פי אחד אף שכבר הוא ודאי חייב מכל שכן בזורק אבן לגו כהאי גוונא דפטור ועל כרחך לשלשה ישראלים ויותר ומצרי אחד אתי קרא וכיון דלא מצי נקט רובא דחד ותרי נקט מספר עשריות תשעה ואחד ואפשר דעל פחות מתשעה ישראלים נמי לא היה צריך קרא לפטרו מהיינו טעמא דלא תהיה אחרי רבים לרעות כהאי גוונא, דהאיכא למאן דאמר רבים היינו עשרה דוקא במס' גיטין דף ל"ה ע"ב, לכן בכלהו הני נקט מספר ט' שוה לטובה כנ"ל: