אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף ו:

דף ו.

ותניא אידך ראשון ושני פטור שלישי חייב. וקשה לי לפמ"ש הרע"ב בברכות שם תרי טעמא דטרדא אי לקיומי מצות פריה ורביה ואי כדי שלא יעשה כרות שפכה, ולכאורה נפקא מינה אם כבר הערה בה לפמ"ש המ"ל פט"ו מאישות הלכה ד' ובשעה"מ פ"ג מהלכות א"ב הלכה ט"ו דפליגי רש"י ותוס' ורמב"ם אי יכולה אשה להתעבר על ידי העראה ואם כן אי טרדא דמצות פו"ר כבר פסקה על ידי העראה אפשר שכבר נתעברה אבל טרדא דכרות שפכה איכה גם בגמר ביאה ואם כן מנא ליה לרבא דפליגי ברייתות דלמא לכ"ע מותר לבעול בשבת אלא הא דשלישי חייב אפילו חל בחול נמי ומיירי אחר שכבר הערה בה ראשון ושני דליכא תו טרדא דמצוה אבל שני פטור דלא סגי בהעראה דראשון דאפילו בגמר ביאה אין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולא עשה מעשה היינו בגמר ביאה וברייתא דפוטר אף בשלישי היינו בלא עשה בה מעשה כל גם העראה לא, ונ"ל אם כן מאי שנא שלישי חייב דנקט הא שפיר הוי מצי למימר גם שני פטור כהאי גוונא אם הערה בה פעמים ושלש בלילה ראשון אלא על כרחך דאפילו יכולה להתעבר על ידי העראה היינו דוקא אשה שנבעלה כבר בגמר ביאה שפתחה פתוח אבל בתולה שפתחה סתום לכ"ע אינה יכולה להתעבר בהעראה ומכל מקום איכא טרדא דמצוה על קיום פריה ורביה כנ"ל, אבל אין לומר דרבא סבירא ליה כאידך טעמא טרדא דכרות שפכה לכן סבירא ליה דעל כרחך פליגי תנאי, וממילא אפשר לפרש פי' חדש אליבא דאביי דמשני התם נמי בטרדא פליגי הכי פירושא דפליגי פטור סבירא ליה טרדא דכרות שפכה וברייתא דשלישי חייב סבירא ליה טרדא דפריה וריבה ונפקא מינה אחר שהערה בה ראשון ושני כבר פסק הטרדא כנ"ל, אי נמי אביי סבירא ליה רק טרדא דפריה ורביה לכ"ע וברייתא דשלישי פטור בהערה בה וברייתא דשלישי חייב בלא הערה בה מיירי ואין צריך לדוחק רש"י בפי' בטרדא פליגי:

ונ"ל דאי אפשר לומר כן דאביי ורבא פליגי בהני תרי טעמי ורבא סבירא ליה טעמא דכרות שפכה ולא אביי, דנהפוך הוא אם איתא להאי טעמא דכרות שפכה שפירש הרע"ב ע"כ היינו רק לאביי דסבירא ליה לא בעיא טרדא דמצוה ממש אלא גם טרדא דלא בעיל פוטר אבל לרבא דבעי' טרדא דמצוה ממש ואפילו צער דאבל שאינו מצוה אינו פוטר פשיטא וקל וחומר לדידי' דטרדא דכרות שפכה רשות ממש הוא אין פוטר אלא גם לאביי ליתי' להאי טעמא דהרע"ב לענ"ד דגם אביי טרדא דלא בעיל הוא מצוה קצת כמ"ש תוס' מה שאין כן טרדא דכרות שפכה שאינו מצוה כלל ורשות ממש הוא על כל פנים לא עדיף מצערו דאבל ואדרבה לא זו בלבד שאינו מצוה אבל גם עבירה הוא טרדא זו דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמ"ש פוסקים מהאי טעמא להתיר קטלנית ביבום ואין לו לדאוג על לא שכיח כלל כמ"ש הט"ז באו"ח סי' תנ"ה סק"ג דהוי ליה מזלזל במצות ומראה בעצמו כמחזיק בדעתו שאין המצוה מגנת עליו וכו' ושומר פתאים ד' וחלילה שיארע תקלה על ידי מצות השם עש"ה ופשיטא לי דטרדא זו לכ"ע אין פוטרו מקריאת שמע גם לאביי, וכן מוכח עוד לקמן מקושית ש"ס אם כן טורד למה ופי' תוס' הא אינו מכוין לבעול בעילה גמורה ולמה פוטרו הטרדא, ומאי קושיא האיכא טרדא מכל מקום שלא יעשה כרות שפכה אלא על כרחך דזה אינו פוטרו לכ"ע ואפילו טבעה ספינתו בים דכבר אירע ליה צער ממון ואבילות שכבר אירע לו צער דגופא לא פוטרו לכולי עלמא ומכל שכן מפרש בים וטרוד שמא יטבע ספינתו שאינו מצוה ואינו עבירה בטרדא זו שאינו פוטרו וקל וחומר בן בנו של קל וחומר טרדא שלא יעשה כרות שפכה דעבירה היא כנ"ל ודברי הרע"ב צע"ג בזה וקושייתינו הנ"ל לאידך טעמא דפריה ורביה שפיר מיתרצא כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה