אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף ו.

דף ד:

מפרק כיון שהנסחט הולך לאיבוד ור"ל והוי ליה מלאכה שאינו צריכה לגופה ואע"ג דפטור אבל אסור כיון דלא ניחא ליה כלל שהולך לאיבוד מותר הוא וכן פי' בערוך דכל פסיק רישא דלא ניחא ליה שרי וכו'. וקשה לי על הר"ת בזה קושיא ממה נפשך קיצור או סתירה דהא לכאורה לא קשה מידי דהא לשמואל מסקינן בשבת דף מ"ב בדבר שאינו מתכוין סבירא ליה כרבי שמעון ובמלאכה שאינה צריכה לגופא סבירא ליה כרבי יהודה ולמד ה"ה מזה בפ"א משבת דמאן דאסור דבר שאינו מתכוין כל שכן דמחייב במלאכה שאינו צריכה לגופה, אם כן שפיר יש לומר משום מפרק אוסר רב סחיטה זו ואע"ג שהולך לאיבוד הא כיון שאוסר דבר שאינו מכוין כל שכן דסבירא ליה מלאכה שאינו צריכה לגופה חייב עליה, וצ"ל קושית תוס' הוא לתירוץ הש"ס בההוא אפילו רבי שמעון מודה דפסיק רישא הוא, והא רבי שמעון איהו סבירא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור ואם כן גם בלא דעת הערוך קשיא דהא כיון דתרומת הדשן סבירא ליה פסיק רישא בדרבנן מותר אם כן גם למג"א סימן שי"ד דפליג עליה מיהת בפסיק רישא דלא ניחא ליה דלהערוך אפילו באיסור דאורייתא מותר הוא אם כן גם להחולקים עליה בדרבנן מיהת לכ"ע מותר פסיק רישא דלא ניחא ליה, ואם כן כיון דלשינויא דש"ס סבירא ליה לרב דבר שאינו מכוין מותר אלא התם פסיק רישא הוא והא כיון דסחיטה משום מפרק על כרחך בעינן שיעור כגרוגרת כמ"ש הרמב"ם גבי חובל לדעתו והא ודאי לאו פסיק רישא הוא שיהיה נסחט ממנו כשיעור גרוגרת אלא דחצי שיעור נמי אסור מן התורה באיסורי שבת נמי כמ"ש המל"מ פרק ח"י מהלכות שבת ורש"י שבת דף ע"ג:

אמנם להרשב"א בחי' שבועות דף כ"ג שכתב דרב סבירא ליה כר"ל גם באיסורי מאכלות דחצי שיעור מותר מן התורה, ולדעת החכם צבי בתשו' סימן פ"ו על כל פנים באיסור שבת לכ"ע רק דרבנן הוא אם כן עדיין קשה למסקנ' דגמ' אמאי אוסר רב לטעמיה הא פסיק רישא דלא ניחא לי' הוא ובדרבנן כהאי גוונא דחצי שיעור לכ"ע מותר הוא אף להחולקים על הערוך, וצריך לומר כיון דשיעור שלם הוי דאורייתא אף חצי שיעור דידיה עיקרו דאורייתא הוא ואסור ביה פסיק רישא דלא ניחא לי לכן לא קשיא להו אלא להערוך, וטעמו דרש"י שמיאן לפרש משום ביטול הסתימה ויעשה כלי בפשוט היינו טעמא משום קושית תוס' עליה בממה נפשך ותי' בדוחק, ונ"ל עוד לפמ"ש תוס' במסכת שבת דף צ"ה כיון דמגבן משום בונה אם כן נפל ביתו ביום טוב יהיה מותר לבנותו ביום טוב משום מתוך שהותרה בנין לצורך אוכל נפש ותירצו באמת רק משום עובדא דחול הוא אסור מדרבנן עיין שם ופי' זה דהערוך ויעשה כלי משמע דהיינו סתימת פתח משום בנין הוא כמו בפתיחת פתח שפי' רש"י כבנין אם כן רש"י לטעמיה דסבירא להו בדרבנן גם רבי יהודה מודה דדבר שאינו מכוין מותר וכיון דבנין ביום טוב מותר מן התורה אמאי אוסר רב דבר שאינו מתכוין במסוכרייא דנזייתא לכן פירש משום סחיטה וסבירא ליה לרש"י על כרחך כחד תי' בתוס' ריש ביצה דף ג'. שכ' דסחיטה גם באוכל נפש אסור מן התורה ביום טוב, אבל הערוך לטעמיה נראה מלשונו שפי' ויעשה כלי בשבת ע"כ לא גרס ביומא טבא אלא בשבת והוי ליה דאורייתא איסור בנין כנ"ל:

אלא כיון דקיי"ל כבית הלל אין בנין וסתירה בכלים גם בשבת ליכא איסורא דאורייתא ועל כרחך כונת הערוך הוא ויעשה כלי ואיכא משום מכה בפטיש וגם ביום טוב אסור מדאורייתא, וכן מוכח דעת הערוך מהראיה שמביא לדעתו דפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר מליקט ענבים דסוכה ל"ג והתם ביום טוב קיימינן דקיי"ל מתוך שהותרה ללקוט ענבים לאכיל' בלא מתקן מנא וכו' אלא צ"ל התם כמ"ש בהריטב"א דבתיקון מנא לא אמרינן מתוך וכו' ואי חומרא דרבנן הוא זה אם כן ודאי באיסור דרבנן לכ"ע מותר פסיק רישא דלא ניחא ליה ומאי ראיה מייתי מהתם על איסורא דאורייתא אלא על כרחך דסברת חי' ריטב"א הנ"ל דבתיקון מנא לא אמרי' מתוך וכו' סברא דאורייתא הוא וחייב משום מכה בפטיש מדאורייתא כנ"ל: גמ' לעולם רב כרבי יהודה סבירא ליה וכו'. וק"ל אם כן מאי קמ"ל גבי מסוכרייתא דנזייתא דאסור להדוקה כיון דפסיק רישא הוא ואפילו רבי שמעון מודה בה והא רב גם בלא פסיק רישא אוסר דבר שאינו מתכוין בכל מקום, ונ"ל לשיטת רש"י דסבירא ליה דמודה רבי יהודה בדרבנן דבר שאינו מכוין מותר על כל פנים משום מצוה כמו בצירוף דעששית ביום הכיפורים ולא קשיא עליה מגרירה וכמ"ש תוס' לעיל בד"ה אם תמצא לומר וכו' מקלקל בפתח הוא וכו' בתי' האי נמי וכו' והיינו שיטת רש"י אם כן מסוכרייתא דנזייתא נמי משום הפסד ממונו הוה אמינא למשריי' כמו משום מצוה כיון דאיסור דרבנן הוא דאיכא רב לטעמיה דסבירא ליה חצי שיעור מותר מן התורה כר"ל לרשב"א בשבועות כ"ג ורש"י הא פירוש משום סחיטה דמפרק דבעינן ביה שיעור כגרוגרת וליכא פ"ר שיסחט ממנו כגרוגרת ומודה רבי יהודה בדרבנן קמ"ל רב דמכל מקום אסור ביה ולא שרינן ליה כמו במצוה: ולשיטת תוס' דגם במצוה ובדרבנן אוסר רבי יהודה דבר שאינו מכוין מכל מקום רב לטעמיה ריש פרק הנחנקין דמחלק בחובל בחבירו באין מתכוין בין שגגת לאו לשגגת חנק דלא אשכחן בתורה שחייבה דבר על עבירות לאו בשוגג ועיין בחי' ר"ן שם אם כן הוה אמינא נמי דוקא בשבת שגגת סקילה אמר רב הלכה כרבי יהודה דבר שאינו מכוין אסור אבל יום טוב שגגת לאו לא קמ"ל רב במסוכרייא דנזייתא גם ביומא טבא אסור להדוקה אי משום דיום טוב נמי איקרי שבת ונאסר מלאכה בהם בלשון א' לא תעשה כל מלאכה ואין בין יום טוב לשבת וכו' א' משום דפסיק רישא הוא ולולי כן באמת מותר ביום טוב דבר שאינו מכוין לרב דשגגת לאו הוא וכנ"ל:

שם מתיב רב חסדא תינוקות וכו' ובית הלל אומרים עד מוצאי שבת וכו' מאי לאו דלא בעיל וכו'. והרגיש מהרש"א דלמא שאני היכא שכבר הערה בה ותי' דאין סברא לחלק ור"ל כיון דבעילה גמורה הוי ליה השתא פעם ראשונה ודאי ישבור בתוליה שלא יצאו בהעראה, אבל קשה לי דלמא מתני' היינו טעמא דרוב בקיאין הן וליכא פסיק רישא אבל שמואל אוסר לבבליים שאין בקיאין והוי פסיק רישא וצריך לומר דהשתא עדיין לא אסיק הש"ס האי חלוקא, ועוד דסתמא קתני מתני' לכל בני אדם גם לבבליים, אבל קשה לי לפי' הר"י בתוס' לעיל סד"ה לדם צריך לראות אם היא בתולה וזהו דוקא בלא בעל כלל אבל הערה בה ושיבר קצת בתוליה שוב אין צריך לדם ומהאי טעמא שרי לבית הלל התם אבל שמואל מיירי בתחילה ממש שלא הערה בה דלדם הוא צריך ולכן אסור וכן הקשה הפני יהושע ותירץ דטעמא דר"י שחולק על פירוש ר"ת לעיל שצריך לדם שלא יתלכלך פעם אתת משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה הוא ופטור אבל לשמואל לטעמיה דסבירא ליה במלאכה שאינה צריכה לגופה חייב כרבי יהודה בשבת מ"ב מודה ר"י לר"ת וגם בהערה בה צריך לדם הוא ופריך שפיר ע"ש, ולענ"ד עדיין קשה דהא מכל מקום מתני' יש לומר כרבי שמעון סבירא ליה מלאכה שאינו צריכה לגופה פטור ושפיר מחלק בין הערה בה דשוב אין צריך לדם לכן שרי ול"ל דאם כן אמאי שביק שמואל לבית הלל דסברי כרבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה ועביד כרבי יהודה דהא מהאי דשמואל דהכא לא מוכח דסברי' ליה כרבי יהודה באין צריך לגופה דאיהו מיירי הכא בתחילה שלא הערה בה עדיין כלל וצ"ע:

לכן נ"ל לפמ"ש הפני יהושע עצמו לתרץ לעיל שלשה קושי' התוס' דף ה': בד"ה מהו לבעול וכו' דשפיר ידע ממתני' בתולה ניסת ברביעי וגם משתי הברייתות אלא כל הני מיירי בתחילת ביאה שלא הערה בה עדיין אבל אם כבר הערה אבעי' להו שפיר אי מותר בשבת הגמר ביאה אם כן עלה קאי שמואל ואוסר אפילו כהאי גוונא ופריך שפיר עליה ממתני' דבית הלל דכהאי גוונא שכבר הערה בה על כל פנים קתני דמותר אלא דתוס' סתם הוא ר"י הזקן דפי' לדם צריך לראות אם בתולה היא ומכל מקום הקשו על האי בעי' ממתני' וברייתות ע"כ סבירא ליה לתוס' דבהעראה ליכא שבירת בתולים כלל ועיין ט"ז וב"ש באה"ע סי' ז' ופריך הש"ס שפיר גם לפי' הר"י לדם צריך אין לחלק בין הערה בה או ומשום קושיא זו הוכיחו תוס' כן, אבל הא ק"ל לפי מ"ש הפלאה במכלתין ריש פירקין אעפ"י למאן דאמר כתובה דאורייתא היינו בנבעלה דוקא אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה לא דממוהר הבתולות ילפינן לה דזכי לה רחמנא תחת שבירת בתוליה, ונראה לי לפי זה דבהעראה לבד כבר קנתה כתובה דאורייתא כיון דשיבר מקצת בתולים ואם כן מאי פריך דלמא שמואל דאמר הלכה כרבי שמעון דאמר דבר שאינו מתכוין מותר הא דאוסר לבעול לא משום חבורה או פתח אלא משום קונה קנין דעל ידי הבעילה קנתה היא הכתובה דאורייתא וכמו דאסרו בירושלמי ביאת אלמנה בתחילה בשבח מהאי טעמא, והיינו בתחילה ממש אבל מתני' דבית הלל שכבר הערה בה וקנתה כתובה לכן מותר גמר ביאה בשבת: ונ"ל שמואל לטעמיה הא קאמר לקמן דף יו"ד כתובה דרבנן ולדידיה פשיטא לי דנכנסה לחופה ולא נבעלה כלל אפילו בהעראה יש לומר כתובה דהא איבעי' לן אפילו בארוסה אם תקנו לה כתובה או לא ועל כרחך טעמו משום חבורה או פתח הוא אוסר ופריך שפיר כנ"ל, אמנם לפמ"ש לעיל בסמוך דעת הט"ז וב"ש ותוס' דשמעתין דליכא השרת בתולים כלל בהעראה אם כן גם למאן דאמר כתובה דאורייתא אתי שפיר לדעת הפלא"ה הנ"ל גם בהערה בה לא קנתה עדיין כתובה כנ"ל ולא קשה מידי, והפני יהושע תירץ עוד לקושיא הנ"ל לפי' הר"י לדם צריך הא חילוק יש בין הערה בה כבר או לא דקושי' הש"ס הוא ללישנא דלפתח הוא צריך ע"ש, ותמוה חדא דרש"י פירש בהדיא הקושי' והתי' לענין חבורה בד"ה מאי לאו וכו' ושמעינן מינה נמי דמותר לבעול בחבורה בשבת עכ"ל, ובד"ה שמשיר צרורות, והאי נמי דמא מחבל פורתא וכו' עכ"ל, ועוד מנא ליה להקשות לשמואל אליביה דחד לשנא ודלמא שמואל דאוסר סבירא ליה כהאי לישנא לדם הוא צריך ולא תקשי והא דהמתין רב חסדא להקשות אדשמואל ולא פשיט האיבעי' מעיקרא מהא מתני' והוי ליה למימר תא שמע וכו' נ"ל פשוט משום דיש לומר מתני' רבי שמעון היא דבר שאינו מתכוין מותר ואנן קמבעי' לן הא גופיה נמי הלכה כרבי שמעון או כרבי יהודה, ומהאי טעמא נמי לא קאי קושיא דרב חסדא גם על רב דאע"ג דאוסר דבר שאינו מתכוין מתיר לבעול משום דמקלקל הוא בפתח ובחבורה דיש לומר ממה נפשך לנהרדעא דרב אוסר היינו טעמא דסבירא ליה דבר שאינו מתכוין אסור כרבי יהודה אי נימא מקלקל בחבורה חייב כרבי שמעון ומתני' כרבי יהודה דמקלקל בחבורה פטור משום מצוה מותר, ואי מתקן הוא יש לומר איפכא מתני' כרבי שמעון דבר שאינו מתכוין מותר, אבל לשמואל דאמר הלכה כרבי שמעון דבר שאינו מתכוין מותר ומכל מקום אוסר לבעול לרב על כרחך דסבירא ליה מתקן הוא ומכוין נמי הוא לכן מקשה עליה דוקא ממתני' כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה