אור ברסלב

חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד

דף ד:

דף ב:

וכו'. וקשה לי גברא אגברא קרמית מר' הונא אדר' יוסף משמיה דרבא, וצ"ל משום דלקמן דף ס"א מייתי ש"ס עלה דהאי דרב הונא אמר רבא לא אמרן אלא בפניו וכו' אם כן רבא גופיה הכי סבירא ליה התם כרב הונא בהא, אבל קשה אם כן בהדיא הוי ליה לש"ס הכא להביא הא ואמר רבא עלה לא שנא אלא בפניו וכו' כיון דכל עיקר הקושיא הוא רק מדידיה אדידיה כנ"ל, לכן נראה לי דהקשה נמי הבלוס"ר דמיד הוי ליה להקשות האי רומי' מדרב הונא אדרב יוסף קודם קושי' והכא דבבעל עסקינן וכו' ונראה לי דיש לדקדק נמי בשינוי' דלעיל הכי קאמר וכן מי שפרסה אשתו נדה ולא בעל הוא ישן וכו' למה ליה לש"ס למיהדר האי הוא ישן וכו' ונראה דרש"י הרגיש בזה ומפרש דשינוי' דש"ס הכי קאמר, כלומר כי קאמר וכן אהוא ישן וכו' ולעולם הך בשלא בעל קאי עכ"ל וכן כתב באסיפת זקנים כונת רש"י בזה, ולענ"ד נראה לתרץ דהא קשי' לר' יוסף מנא ליה הך לא שנו וכו' ודחוק לפרש הברייתא דהאי וכן וכו' לאו אכולה מלתא דמדינן ליה לאבילות אלא אשלא בעל קאמר וכן ודלמא וכן כפשוטו קאמר ונ"ל דמברייתא גופיה מוכח לה מדסיים ברייתא עלה וכן מי שפרסה אשתו נדה הוא ישן וכו' והיא ישנה וכו' ולמה ליה למיהדר ולמתני הוא ישן וכו' דהא פשיטא עלה קאי וכל אותן הימים הוא ישן וכו' וכן מי שפרסה נדה על כרחך אי אפשר לפרשו בענין אחר אלא אדסמיך ליה אהוא ישן אלא על כרחך משום דחלוקים הם בדינם דוכן בנדה לא קאי אלא אשלא בעל מה שאין כן באבילות כן חזר ושנאו, והן הן דברי הש"ס בשינויא הכי קאמר וכן מי שפרשה אשתו נדה ולא בעל, ושלא תקשה מנא ליה הא לדחוק ולפרש הכי האי וכן לכן סיים הש"ס כפל לשניה דברייתא דחזר ושנה גבי וכן בנדה הוא ישן וכו' דשפת יתר הוא ופשיטא דהא עלה קאי וכן וכו' אלא על כרחך לחלק ביניהם לומר דוכן בנדה בשלא בעל דוקא הוא ישן וכו' וכדר' יוסף כנ"ל ברור ואם כן מעיקרא לא קשיא ליה מהא דרב הונא דמשמע רב יוסף מסברא אמרה להאי לא שנו וכו' וי"ל גברא אגברא קרמית אבל השתא דמסיק הש"ס הכי קאמר וכן וכו' הוא ישן וכו' דר"ל מברייתא גופיה מוכח לה כדר' יוסף פריך שפיר אם כן לרב הונא אם תמצא לומר דפליג, על רב יוסף תקשי ליה ברייתא לדידיה הוא ישן וכו' דסיפא גבי נדה למה לי כנ"ל:

אמנם הא קשיא לי מאי שנא שהקשה אדרב יוסף למימרא דאבילות קילא ליה וכו' והא אי נימא לאו דרב יוסף אלא נקטינן כסברת המקשה לעיל דהאי וכן וכו' אכולה מלתא מדמינן ליה לאבילות, נמי תקשי לרב הונא מאי שנא בדברים של חיבה דמחלק בין נדה לאבילות ומאי שנא ליחוד דמשוה להו ברייתא אהדדי, ועוד עדיפא תקשי ליה ברייתא והא קל וחומר הוא ומה אבילות דקילא ליה ומהאי טעמא עיקר איסור יחוד גביה תניא ותליא ליה ברייתא לאיסור יחוד דנדה באבילות דעלה קתני וכן וכו' מכל מקום דברים של חיבה תניא דמותר באבילות קל וחומר בנדה, וצ"ל כתירוץ התוס' לקמן בד"ה ומי שאני וכו' דהוה אמינא לחלק בין שעת חופה וכו' אבל אם כן על התוס' קשה דהוי ליה להקדים קושייתם אדהכא גם בלא דרב יוסף הוי ליה להקשות אדרב הונא וצל"ע:

והמפורשים הקשו מאי פריך הש"ס כלל דרב יוסף ודרב הונא אהדדי דלמא אדרבה היא הנותנת באבילות כיון דיחוד אסור ביה גם בבעל לכן דברים של חיבה מותר ביה דליכא למיחוש להרגל דבר דהא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה וכו' אבל בנדה כיון דהיחוד מותר להם בבעל לכן דברי חיבה אסורים ועיין מעשה חייא ובפני יהושע, ונ"ל כיון דרב הונא נקט מלתיה גבי נדה ע"ש הפעולה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ובריית' גבי אבילות נקט ע"ש הפועל וביחוס לנוכח מוזג"ת ל"ו הכוס ומצע"ת ל"ו המטה וכו' והלא דבר הוא אלא על כרחך לרבותא נקטו כן ברייתא דאפילו מוזגת ל"ו ומצעת ל"ו המטה וכו' דייק' אפילו ביחוד שאין איש עמהם מותרים באלו, ורב הונא בהיפוך חוץ ממזיגת הכוס וכו' אפילו שלא לנוכח בפניו אלא שלא בפניו נמי לא ואתי שפיר קושי' הש"ס:

תוס' בד"ה ומי שאני וכו' תימה דבלאו מלת' דר' יוסף המ"ל ברייתות אהדדי וי"ל הוה מפליגינן בין שעת חופה וכו'. והתמיה מפורסמת דהשתא נמי נחלק כן דבאבילות דידה ה"ט גם בשעת חופה אינה שומעת לו ובנדה ה"ט משום דחמיר' ליה גם בשעת חופה אבל אבילות דידיה יש חילוק בין שעת חופה לאח"ז ומאי פריך הש"ס ועיין בס' מעשה חייא, ונ"ל דבאסיפת זקנים הרגיש על לשנא דש"ס לעיל למימר' דאבילות קילא ליה מנדה דהל"ל איפכ' דנדה חמיר לי' מאבילות, ונ"ל דע"כ לא משום חומר' דנדה שריא ליה היחוד כשבעל דהא אשת איש ושאר עריות דחמירו טפי מנדה שהן במיתת ב"ד ויחוד א"א אסור מה"ת אפילו כשבעל אע"כ ה"ט דנדה באין יצרו תקפו כגון שבעל מאיסה ליה ועיין רמב"ן על התורה פ' ויצא בפסוק כי לא אוכל לקום מפניך וא"כ פריך שפיר כיון דבאבילות דידיה קתני אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת וכו' ואילו בנדה קיימא לן כר"ע בשבת דף ס"ד רשאי להתקשט כדי שלא תתגנה על בעלה ועיין ביו"ד סימן קצ"ה א"כ ס"ל למקשה באבילות דידיה נמי מאיסה עליה כמו נדה ואפילו טפי מנדה נמי שזו מקושטת וזו לא וע"כ אין חילוק בין שעת חופה לאח"ז באבילות דידיה נמי כמו בנדה וא"ש:

תוס' בד"ה עד שיסתום הגולל וכו' פי' רש"י בכ"מ גולל הוא כיסוי ארון ודופק וכו' וקשה לר"ת בפרק מי שמתו דף י"ט: מדלגין היינו וכו' והלא גולל ודופק מטמא באוהל וכו'. ונ"ל לתרץ דקשה בגמר' ברכות שם כי פריך מטומאת מת אמאי מדלגין הא אין חכמה ואין עצה וכו' ומאי קושי' דלמא קברי עכו"ם הו' שאין מטמאים לרשב"י וכ"פ הרמב"ם והטור ביו"ד סימן שע"ב, אמנם הרי במגע ובמשא מיהת מטמאין ולא מעטינהו קרא אלא מטומאת אהל עיין בב"י שם א"כ פריך שפיר איך היו מדלגין על גבי ארונות דלמא נגעו דרך דילוגם. וא"כ נ"ל דוקא מת עכו"ם הוא דמטמא במגע ומשא מיהת לכ"ע וגם בהא פליגי פוסקים כמבואר בב"י שם. אבל גולל ודופק של קבר עכו"ם בין לרי"ש בחולין דף ע"ב דהלמ"מ ובין לר"ע דיליף ליה מקרא ע"פ השדה דוקא בשל ישראל הוא מטמא באהל ובמגע דכך נתנה הלכה אבל גולל ודופק דעכו"ם לא מטמא גם במגע ועיין תוס' חולין דף קכ"ו: בד"ה וגולל וכו' ושפיר י"ל התם בקברי עכו"ם היו מדלגים ולק"מ על רש"י תמיהת הר"ת:

תוס' בד"ה דם מיפקד פקיד וכו'. דחו פי' רש"י ר"פ שמנה שרצים דטעמ' דחבורה משום צובע דהכא מאי צביעה איכא בהך חבורה דדם בתולים וכן בחבורה דמילה ל"ש צביעה וכו', וליכא למימר דר"ל דה"ל משאצל"ג דהא לר"י חייב אלא דהכא משמע גם לר"ש רק משום מיפקד פקיד הוא דשרי ואילו חבורי מיחבר אע"ג לדם הוא צריך לראות אם היא בתולה וה"ל מלשאצל"ג ומשום מצוה הל"ל דשרי ומ"מ אסור משום צביעה ואמאי וזה אין במשמע קושייתם וגם קושייתם ממילה קרא למה לי הא לר"ש ע"כ למילף מינה דמקלקל בחבורה חייב אתי ולא קשי' אלא לר"י דוקא והא איהו ס"ל משאצל"ג חייב, אלא כונת תוס' הוא כיון שאינו עומד בשר האדם לצבוע א"כ כל שאינו מכוין לכך ודאי אין שם מלאכה עליה לכ"ע וזהו שכתבו ל"ש צביעה בדם בתולים וגם מילה וגם לר"י מותר דשא"מ כה"ג וכמ"ש ה"ה פרק י"ב משבת כה"ג בשם הרמב"ן גבי צירוף:

אבל קשה יותר ה"ל לתוס' לתמוה והא ליכא צביעה כלל לפי שהדם נופל לארץ, ועוד למה אי מיפקד פקיד שרי והא מ"מ צובע הוא וצ"ע לכאורה וצ"ל כעין שחילקו תוס' בסוף דיבור זה גבי חלזון דדם שצובע בו הוא מיפקד פקיד ואותו דם דחבורי מחבר אין צובעין בו ה"נ בדם בתולים נהפוך הוא אי מפקד פקיד אינו צובע לכך שרי והקשו תוס' רק גם אי חבורי מחבר ל"ש צביעה בזה וכן צ"ל מדלא הקשו תוס' גם מהאי אומנא דלא מייץ דמייתי תוס' לקמן דמשני הש"ס ה"א דם מפקד פקיד וכו' ולשיטת ר"י הלוי ורש"י הא מ"מ צובע איכא והדק"ל קושי' הש"ס על ר"פ פשיט' כיון דמחללין שבת עליה ע"כ סכנתא וצ"ל נמי כנ"ל אי מפקד פקיד אינו צובע ובהיפוך מדם חלזון וזה מבואר הדוחק:

לכן נ"ל לפי' הר"י לקמן לדם צריך לראות אם היא בתולה וע"כ רואה הדם ע"י קנוח במפה ויש כאן צביעה דאינו נופל לארץ אלא מתקנח במפה וא"כ גם קושי' תוס' לק"מ לכאורה דמפה שייך ושייך בה צביעה שפיר עומד לכך הוא, וצ"ל קושי' תוס' הוא דמשמע הבעילה מצד עצמה אסור משום חבורה אפילו רוצה לבעול בלא מפה וע"כ הא לא משכחת לה לדם הוא צריך לראות אם היא בתולה בלא מפה וצ"ל גם בלא מפה יראה אם היא בתולה ע"י שיתקנח הדם בגופה ובגופו באותו מקום ולא יפול לארץ והקשו שפיר דמ"מ בשר אדם שאינו עומד לצביעה אפילו לר"י נמי ל"ש צביעה ואין שם מלאכה עליה: אבל לחומר הנושא נ"ל ליישב דאין כונתו על צביעת הבשר האשה והתינוק מבחוץ ע"י הדם, אלא כל עוד שהדם בלוע במקומו בתוך הבשר אין לומר על הבשר שהוא צבוע כי הוא בשר ודם האי לחודיה קאי והאי לחודיה, אבל בהפרד הדם שפורש ממקומו ע"י החבורה בהכרח נשאר הבשר מקומו צבועה מאדמימות הדם שיצא ממנו וא"כ דם בתולים ודם מילה שלכך הוא עומד ומוכן לצאת ועי"ז נשאר מקומו צבוע הבשר בפנים ושייך שפיר צביעה שם מלאכה עליה והיינו דוקא אי חבורי מיחבר אבל אי מפקד פקיד אין הבשר נפעל שום התפעלות בהפרד הדם משם ולא נשאר מקומו צבוע ולק"מ ועי' במג"א סימן ש"כ אות כ"ד וכ"ה וסי' שכ"ח ס"ק נ"ב, ועפ"י דבריו כתב הפמ"ג במשבצות זהב שם סי' ר"פ אות ב' ולקנח אח"כ במפה דם בתולים וכו' בגד אדום עכ"פ יש ליזהר וכו' עש"ה:

והא דדחו שוב תוס' לטעמא דנטילת נשמה חלישות כח מסוגי' דשבת קל"ג: דפריך פשיטא מדמחללינן עליה שבת וכו' והא א"צ להחליש התינוק וכו' כתב באסיפת זקנים הא דלא הקשו התוס' עדיפא מדאיצטרך קרא למשרי מילה והא לא שייך ביה צביעה ול"צ לחלישות התינוק י"ל משום דתלוש בשר בכלי כמו ציפורן שלא פירוש הוא מלאכת תולש לכן צריך קרא למשרי מילה ע"ש, וק"ל עדיין ה"ל להקדים קושייתם מגוף המשנה שבת קל"ג מוהלין ופורעין ומוצצין וכו' ופריעה בציפורן הוא ולא בכלי לא דרך תלישה בכך בציפורן וע"כ רק משום חבורה שעושה בהוצאת דם הוא כמו מוצצין וקשי' פורעין ומוצצין פשיט' א"צ להחליש כח התינוק, ונ"ל מתני' קמ"ל אפילו לר"י דס"ל משאצל"ג חייב מ"מ שרי פורעין ומוצצין אבל מקושי' ש"ס דפריך על ר"פ פשיט' דסכנה הוא מדמחללי' עליה שבתא שפיר קשי' להו לתוס' הא י"ל מתני' מוצצין באמת ס"ל כר"ש משאצל"ג פטור לכן שרי דא"צ להחליש התינוק אבל לר"י דחייב משאצל"ג ה"א אין מחללין עליו שבת דלאו סכנה הוא קמ"ל ר"פ, וזה אינו פשיט' כ"כ דמתני' לכ"ע אמרה אע"כ דלא תליא בחלישות כח אלא נטילת מקצת נשמה כי הדם הוא הנפש וצריכה לגופה הוא ליטול הדם הוא מכוין ואית ביה חילול שבת לכ"ע כנ"ל כונתם, ונ"ל לטעם הרמב"ם בספרו המורה בס"פ מ"ט משלישי בטעם מצות מילה לק"מ קושי' תוס' דה"ל שפיר מציצה מלאכה וחילול שבת לכ"ע דבאמת צריך הוא להחליש התינוק בנטילת דם מילה וזהו תיקונו להשלים בזה חסרון המדות כנ"ל, ועיין בתשו' רמ"א סי' ע"ו דתיקון מילה לר"י הוא בפריעה וכו' עש"ה:

תוכן העניינים

חידושי מהריא על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה