חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף ב:
טעמא. ונ"ל כונתו ודאי גם השתא ידע האי טעמא דמסקנא משום צנועות וכו' אלא דלקמיה מפרש לה טעמא ומעיקרא השתא לא מהדר הש"ס אלא דמנא ליה לרבא הא תקנתא משום צנועות לאפקועי קדושין מעיקרו לכן לא שאלו מאי טעמא דרבא אלא מנא ליה ובמסקנא דלא אשכח למילפה ממקום אחר מסיק אלא רבא סברא דנפשיה קאמר הכי מדלא פריך מעיקרא מאי טעמא דרבא והדר לפרוך מנא ליה לרבא הא ועל כרחך דטעמו ידוע כנ"ל, ועוד כי דחי הש"ס הראיה ממתני' קאמר אלא מהא וכו' ואמר שמואל לאו שמיה מתיא, ותמוה הא לשמואל נמי קשיא מנא ליה הא דאין אונס בגיטין ומאי אולמא דשמואל מדרבא אלא על כרחך טעמו ידוע משום צנועות ופרוצות אלא דדחיק ליה לש"ס לומר דרבא מדנפשיה חידש תקנה זו ובעי' למילפה מהאי עובדא דכבר נתקנה בימי שמואל אפילו אם תמצא לומר שלא נתקנה עדיין בימי המשנה כנ"ל:
ועוד עדיפא נ"ל שהוכיח כן רש"י מלבד משמעות לשון הגמרא במסקנא ומשמעות הפשט כנ"ל דלכאורה תמוה כי דחי הש"ס הראיה ממתני' ודלמא לאפוקי מרבותינו וכו' אם כן הרי שפיר יש לומר דמרבותינו יליף לה רבא שהתירוה להינשא על כרחך אין אונס וכו' וכן הקשה הרשב"א, ונ"ל לתרץ דתוס' דף ג'. בד"ה וסברה דאניס כתבו וזה לשונם ומן הדין לית לן למיחש דלמא אניס הוא דרובן לא אניס ולהכי קרי להו צנועות שמחמירים על עצמם אע"ג דמצי לאנסובי וכו', ולפי זה נ"ל הא דתוס' והרא"ש בחולין י"א: וביבמות קי"ט. הוכיחו מלשנא דש"ס ולרבי מאיר דחייש למיעוטא היכי אכלינן וכו' על כרחך דלא קיי"ל כרבי מאיר, ולענ"ד גם מהכא מוכח לה מדנקט משום צנועות על כרחך קיי"ל דלא חיישינן למיעוט אונס דאילו לרבי מאיר מן הדין אסורה להנשא מחשש אונס והוי ליה למימר משום כשירות דמעגנא ויתבה ומהאי טעמא גופא מהדר הש"ס מנא ליה לרבא הא כיון דרובא דעלמא כשירות הן ולא צנועות ולא פרוצות מנא ליה לעקור קדושין למפרע משום מיעוט:
אבל קשה אם כן מאי מייתי ש"ס ממתני' מוכח לה דחלה הרי זה גט דלמא סתם מתני' רבי מאיר ולטעמיה אזיל דחייש למיעוט לכן תקנו לעקור הקדושין משום רוב נשים כשירות דמעגנה ויתבה אבל אנן דקיי"ל כרבנן מנא לן, ונ"ל דעדיפא דחי לה הש"ס דאינו מוכח כלל ממתני' אם כן מרבותינו שהתירוה אין ראיה די"ל אינהו כרבי מאיר סבירא להו דחייש למיעוטא והתקנה משום רוב נשים כשירות ועדיין קשיא לדידן דקי"ל כרבנן מנא ליה לרבא הא כנ"ל ולא קשה מידי קושי' רשב"א, אבל עדיין קשה דלמא רבא נמי כרבי מאיר סבירא ליה ויליף לה מרבותינו אמנם לפימ"ש אתי שפיר דהא רבא משום צנועות קאמר ולא נקט כשירות על כרחך כרבנן סבירא ליה וכנ"ל והוכיח רש"י שפיר דגם מעיקרא על כרחך ידע האי טעמא דרבא מדפרש לקמי' ולכן פריך שפיר מנא ליה לרבא הא דליכא למילפה מרבותינו כנ"ל:
גמרא אלא מהא דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' ומת תוך י"ב חודש וכו' הא חלה הרי זה גט וכו'. וקשה לי דלמא התם דוקא היינו טעמא משום שהקדים מעשה לתנאי דתנאי בטל ומעשה קיים הוא, ואין לומר אם כן מת נמי להוי גט דכיון דתנאי בטל אם כן לא הוי גט לאחר מכן, זה אינו דהר"ן פרק האומר בקדושין דף ס"א העלה דלכ"ע גם לרבנן דרבי מאיר בעינן תנאי קודם למעשה, והקשה על זה ממשנה פרק מי שאחזו ע"ו כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי וכו' דמעשה קודם לתנאי ואפילו הכי תנאו קיים ותי' דמתני עם שליח שאני דכל תנאי מהני ביה לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו וסיים הר"ן וז"ל ומכל מקום צריך לומר דהא דתנן התם הרי זה גיטך אם לא באתי ופרכינן עלה וניחוש שמא בא דאלמא התנאי קיים שהמשנה שנוי' שלא בדקדוק וכו' דאי לא הוי ליה מעשה בתחילתו ותנאו בטל עכ"ל ותמוה למה הוצרך הר"ן לראי' דהתנאי קיים אם התנה עמה נמי מקושי' הגמ' דפריך עלה ניחוש שמא בא ותיפוק ליה הא מגופה דמתני' מוכח לה דבהדיא קתני דינא ומת בתוך י"ב חודש אינו גט ואם התנאי בטל הרי מגורשת מיד ואין זה גט לאחר מיתה ולמה אינו גט, וצ"ל כונת הר"ן הוא דאי נימא אין התנאי קיים לפי שהקדים המעשה לתנאי היינו דאפילו אם בא תוך י"ב חודש נמי מעשה קיים והוי גט אבל כיון דלא אמר מעכשיו וגם לא אמרינן זמנו מוכיח עליו אם כן דוקא אחר י"ב חודש חל הגט אפילו בא תוך י"ב חודש לכן כיון שמת תוך י"ב חודש אין גט לאחר מיתה לכן הוכיח הר"ן דהתנאי קיים רק מקושי' הגמ' וניחוש שמא בא דר"ל ואם בא תוך י"ב חודש הגט בטל כנ"ל ואם כן קשה דלמא משום הכי חלה הרי זה גט משום דתנאי בטל ומעשה קיים כנ"ל: אמנם הרי כ' הר"ן הנ"ל ובית יוסף באה"ע סימן ל"ח דעל כרחך המשנה זו שנויה שלא בדקדוק מהאי טעמא, ואם כן נראה לי דמלבד קושית הגמ' וניחוש שמא בא נמי הוי ליה להר"ן להוכיח דעל כרחך תנאו קיים ומתני' לאו דוקא מקושי' ש"ס הכא כנ"ל, וזה נראה לי כונת רש"י הכא בדברי המתחיל ולענין גיטין וכו' וזה לשונו אם נתן גט לאשתו על מנת אם לא אבוא עד זמן פלוני יהא גט ונאנס ולא בא הרי זה גט וכו' דייק בלשונו היפוך לשנא דמתני' הרי זה גיטך אם לא אבוא אלא אם לא אבוא יהא גט ונקט נמי נותן גט לאשתו דייקא דאילו מתנה עם השליח גם מעשה קודם לתנאי מהני, אבל עדיין קשה הא גופא מנא ליה להוכיח ממתניתין דינא דאין אונס בגיטין והיינו אי מתניתין לאו דוקא קתני דלמא מתני' דוקא נקט מעשה קודם לתנאי דהכי ניחא טפי ומשום הכי חלה הרי זה גט אע"ג דיש אונס בגיטין משום דתנאו בטל ואפילו בא תוך י"ב חודש נמי הרי זה גט אחר י"ב חודש מהאי טעמא ודוקא מת אין גט לאחר מיתה כנ"ל וכן הא גופא קשה מנא ליה להקשות וניחוש שמא בא דלמא באמת אפילו בא נמי הרי זה גט ומשום דתנאי בטל דטפי אית לן לומר דמשנתינו בדקדוק קתני, לכן נ"ל דמשני סוגיות אלו הוכיח הרמב"ם דעתו דמייתי ליה הר"ן בקדושין שם בסיום דבריו הנ"ל דדוקא במעשה בפועל קודם התנאי הוא דתנאי בטל אבל באמירה לא ומתני' באמירה בלבד מיירי בסתמא ודייק מינה שפיר כנ"ל ודוק:
אבל קשה לי לקמן כי בעינן למילף מהא דההוא דאמר להו אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא ואמר שמואל לא שמי' מתי' אלמא אין אונס בגיטין, וקשה לפמ"ש תוס' בקדושין דף ס"ב בד"ה בשלמא וכו' דמה שהוא רוצה חשוב הן ע"ש וגם בהקדמת הט"ז ליו"ד אם כן כיון דאתי ואמר חזו דאתאי הרי גילה דעתו לקיומי תנאי' ולבטולי גט ואם כן הא ודאי כיון דכפלי' לתנאי כדינו מסתמ' ש"ס מייתי תחיל' התנאי ולא סוף התנאי והא דאמר להו אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא תחילת התנאי היא, ולתוס' כיון שאין רוצה בכך הוי לאו לאו אם כן עובדא הוי לאו קודם להן ודלמא היינו טעמא דשמואל התם אע"ג דיש אונס בגיטין סבירא ליה לא שמיה מתיא משום דתנאי בטל ומעשה קיים כנ"ל:
ונראה לי דזה לשון הרשב"א בתשו' סי' תתקי"ז ותדע לך מההוא דאתי ופסקי' מברא ואמר חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמי' מתיא ואתי למידק מינה בגיטין דף ל"ד פרק השולח דגילוי מלתא בגיטין לא כלום הוא וכדאית' התם אטו לבטולי גיטא גיטא קאתי הא לקיומו תנאי קאתי והא לא איקים וההוא בודאי במסרוהו ביד שליש קא מיירי דאי בדיהבי' נהילי' ובתנאי אי לא באתי מכאן ועד שלשים יום אפילו כי מבטל לי' בפירוש לא כל כמיני' ואפילו לא אמר מעכשיו אם לא באתי דהא קיי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוי ליה כמעשיו אם לא באתי אינו מבוטל אלא מקויים תנאיה ואזיל אלא על כרחך בשלא מסרו לידה אלא ליד שליש או ליד העדים ואם מבטל בהדיא משמע התם דמבוטל ואם אית' עכ"ל לענינינו, ונעלמו דברי רשב"א אלו מהגאון בתשו' בית אפרים חלק אהע"ז סימן קכ"ה דף רכ"ב בד"ה ולפום רהיטא וכו' שתמה כן אסוגי' דגיטין לד' הנ"ל כיון דכבר הגט בידה מה הוא יכול לבטל עכשיו ומכל שכן בגילוי דעת ודחק ליישבו ותליא ליה בפלוגתא אי מועיל ביטול על גופו של גט עש"ה והרי הקדימו הרשב"א לתמוה כן ולכ"ע נמי משום דמעכשיו הוא [איברא מ"ש הרשב"א להקשות כן גם בלא אמר מעכשיו משום דקיי"ל כר' יוסי זמנו מוכיח הוי ליה מעכשיו צל"ע דהא אדשמואל דאמר לא שמיה מתיא קיימינן ושמואל לטעמי' אמר מאן רבותינו בית דין דשרו משחא וסברי לה כר' יוסי וכו' מוכח דאיהו לא סבירא ליה הלכה כר' יוסי אלא רבא לטעמיה בגיטין דף ע"ב: סבירא ליה הלכה כר' יוסי ואליביה דרבא בגיטין לד' הנ"ל אתי שפיר דברי רשב"א בזה כנ"ל] ותירצו באמת לא מיירי בדיהבה בידה אלא ביד שליח כנ"ל, אם כן הרי בשליח לא בעינן דיני תנאי כמ"ש הר"ן הנ"ל וגם לאו קודם להן התנאי קיים ומייתי רבא שפיר מהא דשמואל על כרחך אין אונס בגיטין ואע"ג דלשמואל לטעמי' דלא סבירא הלכה כר' יוסי ובלא מעכשיו שפיר יש לומר בדיהבה לידה נמי שייך בי' ביטול ותו יש לומר משום דלאו קודם להן הוי עובדא לכן פסק דהוי גט משום דתנאי בטל מכל מקום רבא לטעמיה בגיטין ע"ב דסבירא ליה הלכה כר' יוסי וסבירא ליה נמי בגיטין ל"ד דיכול הוא לבטלו לגט בפירוש על כרחך לרבא לטעמיא צ"ל כתירוץ רשב"א הנ"ל במתנה עם השליח הוי עובדא וא"ש הראיה כנ"ל: אמנם כן הרשב"א הוה מצי להביא ראיה לדבריו מסוגיא דהכא נמי ועפ"י קושייתינו הנ"ל דעל כרחך בעל ידי שליח מיירי, לכן נ"ל דגם בלאו הכי אתי שפיר מלשנא דשמואל גופי' לא שמיה מתי' דייקא משמע אבל לא ארעו אונס ובא באמת לא הוי גיטא ולולי דברי רשב"א על כרחך היינו טעמא דשמואל דלא סבירא ליה כסברת תוס' קידושין ס"ז הנ"ל והוי ליה שפיר הן קודם ללאו א"כ מתורץ יפה תמיהת הט"ז בהקדמתו ליו"ד על תוס' הנ"ל מגמ' דגיטין דף ע"ה דמתקיף לה רבא אדשמואל התם הא בעינן הן קודם ללאו ולתוס' הכי הוא באמת והניח בצ"ע, ולפי מה שכתבנו על שמואל לטעמיה וכן רבא לטעמיה הכא דבעינן מילף מיני' אין אונס דלאו שמיה מתי' אבל בלא אונס התנאי קיים על כרחך לא סבירא ליה לרבא ושמואל סברת התוס' כנ"ל לכן גם התם רבא לטעמיה פריך שפיר על שמואל לטעמיה ולא קשה מידי תמיהת הט"ז אלא הא איכא תירוצי הנ"ל עפ"י תירוץ הרשב"א דמיירי ע"י שליח ושפיר מצי סבר כתוס' וקשה, אמנם מדלא מייתי רשב"א ראיה מכאן על כרחך לא סבירא להו סברת תוס' וכנ"ל ותו לא קשה מידי ודוק:
שם אלא מההוא וכו' ואמר שמואל לא שמיה מתיא. וקשה ליה דלמא שמואל כדפשיט ר' אחאי לעיל סבירא להו דגם במזונות פשיט אין אונס פוטרו אבל רבא דסבירא להו כרב יוסף במזונות כפירוש רש"י ולענין גיטין אינו כן אלפיכך קאי עדיין קשה מנא ליה לרבא הא, ונ"ל הא לר' אחאי נמי על כרחך מדאורייתא מהני טענת אונס אלא היינו טעמא במזונות משום דנסתפחה שדהו אבל בתנאי גיטין דלא שייך האי טעמא הוי ליה למימר יש אונס לכ"ע ועל כרחך משום תקנת צנועות וכו' אין אונס וגם לדידן נימא כן כנ"ל, והנה ז"ל רש"י בד"ה שמיה מתיא והוי גיטא ואם רצתה תנשא לאחר וגם לכהונה נפסלה מהיום עכ"ל ותמוה טובא דפשיטא אם להקל להתיר איסור אשת איש אמרינן לא שמיה מתיא מכל שכן להחמיר דהוי גט לפוסלה לכהונה, ויותר תמוה תיבת וגם מאי וגם הא נהפוך הוא טפי מסתבר דהוי גיטא להחמיר ולא להקל:
ונראה לי דהרשב"א בחי' במסקנא דהאי טעמא אין אונס משום אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' עמד על החקירה אם נפסלה לכהן בגט זה מדאורייתא נמי או רק מדרבנן דהא ודאי על כל פנים משום ריח הגט פסולה לכהונה, ואם כן נ"ל ממה נפשך אי דברי רש"י הנ"ל קאי גם במסקנא על אונס דלא שכיח ושכיח, ומכל שכן דבמסקנא גם בשכיח טובא כגון פסקיה מברא נמי רק מדרבנן הוי גט משום צנועות וכו' כמ"ש לקמן בסמוך אם כן אי סבירא להו לרש"י מדאורייתא אסורה לכהן שפיר נקט וגם לכהונה נפסלה מהיום ר"ל תרתי אף על גב דהוי קולא וחומרא דסתרי אהדדי דתנשא לאחר משום אפקעינהו וכו' מכל מקום גם לכהונה פסולה משום ריח הגט מדאורייתא, ואם תמצא לומר רש"י סבירא להו כאידך סברת רשב"א הנ"ל במסקנא דאפקעינהו וכו' באמת רק מדרבנן אסורה לכהן, אבל הכא בפסקיה מברא ס"ד משום דהוי ליה לאתנויי ולא אתני על כרחך מדאורייתא הוי גיטא דהא באונס זה לא הוי קשה ליה מי איכא מידי דמדאורייתא וכו' אם כן הא גופא הוא כונת רש"י הכא הוי גט גמור שתנשא לאחר וגם לכהונה נפסלה מדאורייתא ר"ל מה שאין כן למסקנא דהוי גיטא להנשא לאחר משום אפקעינהו אינה פסולה לכהונה מדאורייתא אלא מדרבנן כנ"ל:
וזה אשר השבתי בסוגי' זו לצורבא ה"ה מעלת כבוד הרבני החריף ובקי מו"ה עזרא צורף זצ"ל מתושבי ק"ק ס"ה. גליון יד הקודש קבלתי ודבריו דברי תורה ראיתי שהקשה לדעת ולהבין שיטת הריב"ש שבמשנה למלך פי"א ממכירה והוא שיטת הרא"ה ותלמידו שבאסיפת זקנים ריש כתובות דרבא ללישנא בתרא סבירא ליה יש אונס דוקא בתנאי אם לא באתי וכו' ונתקיים באונס הוי ליה כאילו לא נתקיים, אבל בתנאי אם באתי ונתבטל התנאי באונס מודה דאין טענת אונס משום דנהי דעל ידי האונס הוי ליה כאילו לא נתבטל, מכל מקום לא נתקיים התנאי, ותמה הרו"מ נ"י הא כיון דעל כרחך בעינן תנאי כפול אם כן גם בתנאי אם לא באתי אמאי יש אונס הא בכפילות התנאי אמר אם באתי לא יהי' גט והרי נתבטל תנאי זה באונס ועל כל פנים לא נתקיים התנאי דאם באתי והוי להו למימר אין טענת אונס, ואם תמצא לומר דרבא מיירי בלא כפליה לתנאי אלא אמר מעכשיו, אם כן מאי מקשה ש"ס על רבא ללישנא בתרא ממתני' דאם לא באתי ומאי סייעתיה נמי ללישנא קמא דרבא הא מתניתין על כרחך לא מיירי באמר מעכשיו דהא אין גט לאחר מיתה קתני ועל כרחך כפליה לתנאיה לכן אין טענת אונס משום כפילות התנאי דאם באתי דעל ידי האונס לא נתקיים תנאו והניח כמו"ה עזרא בצ"ע ויפה הקשה:
ובאמת אחרי המחילה מכת"ר אי משום הא דמתניתין על כרחך לא מיירי במעכשיו אין הכרח דמיירי בכפליה לתנאיה דהא באמת להרבה פוסקים קיימא לן הלכה כרבנן דרבי מאיר דאין צריך תנאי כפול בשום מקום, אלא דאנן דאמרינן גיטין וקדושין משום הא דשמואל אתקין בגט שכיב מרע וכו' כמ"ש הרב המגיד פ"ו מאישות הלכה י"ד והובא ביתה יוסף באהע"ז סי' ל"ח, אם כן מתניתין סתמא ניחא ליה לאוקמה כהלכה כרבנן דרבי מאיר כדי שלא נאמר דשלא בדקדוק נשנית מעשה קודם לתנאי כמ"ש הר"ן פרק מי שאחזו ובפרק האומר בקדושין ומייתי שפיר סייעתא ללישנא קאמר ותיובתא ללישנא בתרא דרבא ואין מקום לקושית מעלתו:
אבל עדיפא הוי ליה להקשות אסייעתא ללישנא קמיה ותיובתא ללישנא בתרא דרבא מפסקיה מברא דשמואל איהו דאתקין בגט וכו' ובעינן תנאי כפול, וההוא דאמר ליה אי לא אתינא וכו' להוי גיטא לא משמע דאמר מעכשיו ועל כרחך כפליה לתנאיה אם כן אין סייעתא ולא תיובתא להני לשני דרבא דמיירי בלא כפליה לתנאו, וכן על הריב"ש והרא"ה גופיה קשי' הכי קושית מעלתו עדיפא כיון שלא הזכירו בדבריהם בדאמר דוקא מעכשיו ע"כ גם בכפליה לתנאיה כתבו דינם הנ"ל ואיך משכחת כלל לומר בתנאי אם באתי וכו' שנתבטל תנאי זה באונס לכ"ע אין אונס, והא בכפילות התנאי אומר אם לא באתי לא יהי' גט ונתקיים התנאי באונס אמרינן יש אונס ללישנא בתרא דרבא, והרי לדידן דקיי"ל הלכה בעינן תנאי כפול לא הוי ליה לריב"ש והרא"ה לסתום דינם אלא הוי ליה לפרש דבדאומר מעכשיו דוקא ולא כפליה לתנאו דוקא, כן נ"ל להעמיד קושית מעלתו ולא כמ"ש פירוש רום מעלתו:
והנ"ל ליישב בפשוט דכמו בלשון המשנה בכל מקום דתנן דבר והיפוכו וקשיין דיוקא אהדדי כללא בידן לתרץ רישא דוק' וסיפ' נעשה כדאית' בקדושין דף ה': והתוס' ריש פרק המפקיד ובכמה דוכתא, הכי נמי בלשון בני אדם באומר ומתנה תנאי כפול דבר והיפוכו, כיון דדברי הריב"ש והרא"ה מילי דסברא נינהו דעל כרחך בתנאי אם באתי ונאנס ואל בא אע"ג דלא מקרי נתבטל התנאי משום דאונס הוא, על כל פנים לא מקרי נתקיים התנאי ולכ"ע אין אונס בגיטין, ואם כן לרבא בלישנא בתרא בכל מקום שאומר תנאי כפול הרי סתרי דיוק' אהדדי לענין אונס, מתרצינן דבורי' נמי דריש' דוק' וסיפא נעשה בגוונא דמתניתן וגמרן הרי זה גיטך אם לא באתי עד י"ב חודש, ואם באתי לא יהא גט, עיקר דעתו על תנאי הראשון שפתח בו תחלה שיתקיים וכיון שנאנס ולא בא אמרינן יש אונס ולא נתקיים התנאי, ואע"ג דגם תנאי השני לא נתקיים לריב"ש ורא"ה הנ"ל, איהו לא קפיד שיתקיים תנאי השני שלא כפל תנאו אלא מגזרת הכתוב דבעי' כך וכיון שלא נתבטל תנאי השני שהרי נאנס ולא בא די בכך ולא הוי גט דיש אונס בגיטין, דהכי קאמר הרי זה גיטך אם לא באתי מדעתי ואם לא באתי על ידי אונס יהי' כאילו אם באתי והגט בטל, דתנאי הראשון לא נתקיים ותנאי הב' לא נתבטל, ובגוונא דריב"ש ורא"ה נהפוך הרי זה גיטך אם באתי וכו' ואם לא באתי לא יהיה גט, דעתו שיתקיים תנאי הראשון אם באתי דוק' וכל שלא בא אע"ג דנאנס בא אע"ג דנאנס מכל מקום לא נתקיים התנאי מיהת והכי קאמר יהי' כאילו אם לא באתי ולא יהי' גט, ובכי האי גוונא מודה רבא בלשני' בתר' נמי דאין אונס בגיטין כנ"ל כונת ראשונים הנ"ל נכון וברור ולא קשה מידי עליהם:
ועוד נ"ל לפמ"ש הרא"ש פרק אלמנה נזונת סי' ט' ופ' יש נוחלין סי' מ"ח באומדנא דמוכח אין צריך לתנאי כפול כלל מעיקרא לא קשה מידי דיש לומר להריב"ש מתני' בכהאי גוונא מיירי דלא צריך תנאי כפול, וגם לפמ"ש בס' קדושת ישראל גיטין דף ע"ה דלפמ"ש בסוף פ' שבועת העדות דבאיסור גרידא אין צריך תנאי כפול אם כן בגט ארוסה דליכא כתובת ולא שאר כסות ועונה הוי ליה איסור גרידא ואין צריך תנאי כפול עש"ה, אם כן יש לומר מתניתן בגט ארוסה מיירי ולא קשה מידי כנ"ל. והשואל הנ"ל השיב ע"ז וז"ל תשובתי אליו שנית. גליון יד הקודש קבלתי וכו' ולכבודו יצאתי שנית ולא להחזיק תירוצי כי אם להשקיט תמיהתו עלי איך עלה בדעתי לדמות לשון חכמי המשנה ללשון בני אדם בתנאותיהם ולגרע ולהוסיף על לשונם, ואם תמצא לומר נמי לדמות הנה גם בקדושין דף ה': אין הפירוש בתירוץ הגמ' דנעשה וכו' שאנו מפרשים כן כוונת התנא אלא כדרך חסורי מחסרא והכי קתני וכו' א"נ דוי"ו ואמרה וי"ו מחלקת היא או וכו': הנה בפי' שינוי דש"ס בכל מקום נעשה וכו' לא עיין מעלתו בספרי כללי הש"ס ולא במקומות הש"ס בזה דנעשה וכו' לחוד וחסורי מחסר' וכו' לחוד, ומה שכתב עוד לפרש בקדושין ה' כונת הש"ס בנעשה וכו' דוי"ו ואמרה היא וי"ו מחלקת וכו' מה יעש בנעשה האמור במסכת שבת צ"א: ובתוס' שם צ"ב: בד"ה הא וכו' ובברכות מ"ב: ברש"י בדברי המתחיל רישא דוקא וכו' ומסקנ' שם וביתר המקומות, ובאמת לא לדמות הלשונות כתבתי ולא הבאתי ראי' מלשון המשנה בזה אלא לדוגמא בעלמא הבאתי סוגי' המשנה בזה, ובסברא הוא זה לפרש הלשון בני אדם ולתרץ דיבורייהו בתנאותיהם כדי שלא יסתרו דבריהם בתנאי כפול שמתנים בדיוקיהם וכמו דמתרצים הכי לשנ' דמתני' אם קשיין וסתרי דיוקים אהדדי ולפעמים משני תברא וכו', ועיין בתוס' חולין ט"ז, בדברי המתחיל אמר רבי אלעזר וכו' ובלשון בני אדם אי אפשר לתרץ אלא בדרך נעשה וכו' דאם לא נתרץ דבריו באופן שלא יסתרו הדיוקים באנו למחלוקות תפוס לשון ראשון וכו' וכל המתנה תנאי עיקר דבריו וקפידתו הוא אומר תחלה ודיוק' דריש' דבריו דוקא ואמרינן נעשה וכו' וכהאי גוונא העלו הפוסקים בשו"ת מהרי"ק שורש ע"ב ומהר"י הלוי ובעל משפטי שמואל סי' ק"כ דבכל מקום שיש שני תירוצים בתוס' תירוץ הראשון הוא העיקר לדינא דמה שהוא יותר נכון ואמתי אומרים אותה ראשונה יעו"ש, ובמחילת כבודו תעה מעלתו בשני אלו שחשב אותי לטועה בהם כי לא להוסיף ולגרוע בלשון התנאי בני אדם כתבתי אלא לתירוצי דבריהם שלא יסתרו דיוקי התנאים אהדדי לדעת הריב"ש שאנחנו בו וק"ל: והן אמת כי תירוץ רבו הגאון המנוח זצוק"ל לקושייתו על הריב"ש הנ"ל והוא על פי סברת הר"ן בקדושין דף נו"ן ורז"ה פ"ב דביצה (והחידושי רשב"א בגיטין ע"ה בשם התוס') דגלוי דעת עדיף מאילו לא כפילה לתנאיה נכון הוא:
אבל הר"ן בפרק מי שאחזו גבי אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע וכו' חזר בו ודחה סברא זו והקושי' במקומה עומדת על ריב"ש תלמידי' דהר"ן, ואפשר על פי זה דהר"ן לטעמיה באמת מהאי טעמא פליג אהא פסק' דהריב"ש כמבואר בדבריו בפרק האומר בקדושין מקודם דסוגי' דתנאי כפול דמייתי ירושלמי בתנאי קדושין על מנת שמכניסה ביום ה' ואירע לו אונס וכו' יעו"ש והיה בהעלם עין מהמשנה למלך רפי"א ממכירה שלא הביאו, וזה כמו טו"ב שנים כשלמדתי פעם ראשונה מסכת כתובות תמהתי בסוגיא זו על הריב"ש בזה מדברי הר"ן רבי' בפרק האומר דבהדיא פליג בזה וסבירא ליה ללישנא בתרא דרבא גם באונס בביטול התנאי יש אונס בגט והארכתי בזה אין עת האסף פה, ועתה הונח לי על פי קושי' רבו הגאון ותירוצו על פי סברת הר"ן בקדושין נו"ן הנ"ל, אם כן הר"ן לטעמיה בגיטין דדחה סבר' זו על כרחך פליג אהא דהריב"ש משום קושי' הגאון רביה דמעלתו זצללה"ה ותו לא מידי כעת בזה: