חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות טריפות · סימן מז
(א)
מחבר כמעי העוף כו' בין בעוף בין בבהמה משמע דגם בעוף טריפה בנמצא מעי יתר ואילו בסעיף שאח"ז דבעוף כיוצא בזה כשר, והסתירה מבוארת והש"ך פי' דהמחבר בסעיף שאח"ז מיירי בחוזרים ומתערבים ולכאורה תמוה דאיך אמר בד"א בבהמה הא בחוזרים ומתערבים גם בבהמה כשרה ואם מיירי באמת באופן שבבהמה טריפה למה נכשיר בעוף דהא עכצ"ל כפי ב' של רש"י דאינו כשר כנגדו בעוף אלא במה שדרכו כן בכל עוף כמ"ש רש"י בחולין דף נ"ח ע"ב ועיין בפלתי, ואפשר ליישב דברי הש"ך דכך הוא כונת המחבר דבבהמה בעינן להך דעה שיהי' כלין למעלה ולמטה כאצבע לאידך דיעה וס"ל להמחבר כיון דקיי"ל בכל שיעורין משערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, כדלעיל סימן מ"ו סעיף ה' וסימן מ"ב ס"ב וסימן ל"ד וסימן כ' הה"ד ס"ל להמחבר כיון דבבהמה סגי כאצבע למעלה ולמטה סגי לפי ערך זה אין צריך בעוף אלא כ"ש חוזר ומתערב אפילו כ"ש סגי מיהו לפ"ז צ"ל שגם למעלה אין יוצאים מב' מקומות נפרדים, ומ"מ זה דוחק ובט"ז תירץ דזהו סיום דברי הי"א דלהך דעה בעוף כשר לגמרי ולכאורה היאך תלי דין זה דעוף בדעת הרמב"ם ודודי הגאון ז"ל בפלתי ביאר דברי הט"ז דודאי י"ל שני פירושים ע כנגדן בעוף דהיינו כפי' א' דרש"י דקים להו דבעוף אין יתר פוסל או כפי' ב' דלא מיירי רק במה שדרכו כך ומי יכריע, אלא דיש להבין אהא דאמרינן העיד נתן בר שילא על ב' בני מעים היוצאין מן הבהמה כא' שהוא טריפה וכנגדן בעוף כשרה, בד"א שיוצאין משני מקומות אבל ממקום א' וכלין עד כאצבע וי"א מפרשין שצריך שיהי' המעי שלם עד כאצבע וא"כ ק' למה אמר מב' מקומות אפי' ממקום א' אם אין כאצבע שלם טריפה וליפלוג בדידי' וצ"ל דמי הוי נקט כמעי א' אלא שבתוך שיעור אצבע יוצא מעי אחר ה"א דבעוף אינו כשר רק ביוצא ממעי א' אבל בשני מקומות נפרדים אפילו בעוף טריפה, ולהכי קמ"ל דאפילו בשני מקומות כנגדו בעוף כשר ומוכח כדעת ב' דבעוף בכל גווני כשר משא"כ להרמב"ם שסובר שאין צריך שיעור אצבע וא"כ זהו הפי' בשני מקומות היינו מפורדים לגמרי ובמקום א' היינו אפילו מחוברין כ"ש א"כ אין ראי' להתיר ע"ש אילו דבריו ז"ל ולכאורה תמוהין הם דאם נחשוב זה להוכחה א"כ אכתי קשה להך מ"ד דס"ל שצריך להיות הדרי וערבי למטה כמו שפסק בש"ע כאן שצריך שגם למטה יהי' מעי א' ולמעלה לחוד לא מהני מה שהוא א' כאצבע, דלהך מ"ד צריך להיות כלה למטה ולמעלה לחוד לא מהני וא"כ אכתי קשה למה נקט מב' מקומות אפילו ממקום א' ואפילו אם יוצא מתוך אחר שיעור כמה אצבעות מ"מ צריך להיות מתערבים למטה וא"כ אפילו ממעי א' נמי טריפה אם אינו חוזר ומתערב למטה, וע"כ מוכח דקמ"ל בעוף אפילו מב' מקומות כשר כמו לשיטת ה"ג וא"כ אפילו לשיטת הרמב"ם יש הוכחה זו ואכתי לא תלי זה בזה:
ונראה ליישב דודאי להך מ"ד דס"ל דצריך להיות הדרי וערבי למטה א"כ כך הוא הפירוש אם יוצאין ממ"א והיינו ממעי א' וכלין עד כאצבע לשיטת הרא"ש היינו שמתחבר למטה כאצבע ונעשה אחד, ולשיטת הרמב"ם אפילו כ"ש כל שנעשה כאצבע שהוא אחד עכ"פ צריך ע"כ להך מ"ד אפילו הדרי וערבי למטה שיהי' למעלה אחד עכ"פ כל שהוא בעינן וכ"כ הרא"ש בהדיא פי' דהדרי וערבי למטה כרוחב אצבע סמוך לבית הרעי ולמעלה אפילו אין ברוחב חיבורן אלא כל שהוא כשרה עכ"ל, וא"כ ביוצאין מב' מקומות נפרדים לגמרי ואינן מחוברין אפילו כ"ש טריפה וא"כ לק"מ למה נקט מב' מקומות דמשני מקומות אפילו מתחברים ומתערבים למטה מ"מ טריפה אפילו כלין עד כאצבע אבל ממקום א' אם כלין עד כאצבע למטה כשרה ולהכי נקט מב' מקומות דזהו בכל גווני טריפה אפילו כלין עד כאצבע ובמקום א' בכלין עד כאצבע כשר ולא חלה הקושיא כלל מיהו למ"ד דלא הדרי וערבי והדבר תלוי שלמעלה יהיו כלין ברוחב אצבע ודאי קשה ליפלוג בדידי' אם כלין פחות מכאצבע טריפה אפילו במקום א' דלדידי' אפילו הדרי וערבי למטה אפילו יותר מכאצבע מ"מ טריפה, כיון דלמעלה אין כלה כאצבע דמה"ט בעי הש"ע לאידך דעה שיעור אצבע למעלה אע"פ שיש שיעור אצבע למטה והיינו משום דמספקא לי' שמא הלכה כמ"ד שא"צ עירוב למטה וא"כ לא מהני מה שנתערבו למטה אם אין למעלה כאצבע כמבואר בפוסקים וא"כ קשה ליתני ביוצא ממעי א' דלהך מ"ד אפילו כלה למטה לא מהני ושפיר קשה ליפלוג בדידי', וזה דוקא להפוסקים שצריך למעלה שיעור אצבע ושפיר קשה דלהך מ"ד דלא הדרי וערבי ליפלוג בדידי' אע"כ קמ"ל דבעוף בכל גווני כשר ז דמוכח להך מ"ד ש"מ כפי' ראשון של רש"י אפילו לאידך מ"ד דבזה לא פליגי, ובזה שפיר לשיטת הרי"ף והרמב"ם לק"מ דלמ"ד הדרי וערבי י"ל להכי נקט ב' מקומות דבזה אין מועיל הדרי וערבי ולמ"ד לא הדרי וערבי בלא"ה היינו מקום א' אפילו משהו כל שהו מעי א' וכלין עד כאצבע הכוונה שיהי' מעי א' לגמרי א"כ לא מוכח מידי לשום מ"ד וכמ"ש ולכן טרפה, משא"כ להרא"ש מוכח דבעוף כשר, כנ"ל וצדקו דברי הפלתי דחד בחברי' מישך שייך ודוק:
וראיתי להר"ן שכתב לגירסת בה"ג דבין למ"ד דהדרי וערבי ובין למ"ד דלא הדרי וערבי לא בעינן שיהי' הפיצול חוזר ומתערב תוך רוחב אצבע אלא כל שהוא חוזר ומתערב למטה כאצבע סמוך לבית הרעי מותרת כו' ע"ש. ולכאורה תמוה דהא למ"ד דלא הדרי וערבי וצ"ל כלין למעלה א"כ מה מועיל מה שמתערב למטה כאצבע דהא לדידי' בלמעלה תליא מילתא וצ"ע, ועיין בגליון הרי"ף, ועלה בדעתי לומר דס"ל להר"ן דודאי אי נימא כגי' ה"ג ונאמר דלהך מ"ד דבעי הדרי וערבי צריך שיתערב למטה כאצבע ולמעלה לא מהני, ולמ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי למסקנא צריך שיהיו כלין למעלה כאצבע ולמטה לא מהני, א"כ איך שייך ע"ז לשון אע"ג דלא הדרי וערבי דמשמע שבא להקל ולומר שא"צ שיתערבו למטה מ"מ כשר, וקשה הא למ"ד דהדרי וערבי מכשיר אפילו אין למעלה כאצבע מעי א' וא"כ פליג עלה אידך בתרתי ואיך אמר אע"ג דלא הדרי וערבי נמי כשר הא למ"ד הדרי וערבי מיירי הברייתא אפילו באין למעלה מקום א' כאצבע ובזו טרפה באמת לאידך מ"ד ואיך אמר אע"ג דמשמע שבא להקל ולא להחמיר והכי ה"ל למימר ולפרושי אם כלין למעלה כאצבע אע"ג דלא הדרי וערבי אם אין למעלה כאצבע אפילו הדרי וערבי טרפה ותו דלפ"ז נחלקו בסברות הפוכות למ"ד הדרי וערבי אם יש כאצבע למטה כשר ואם אין למטה כאצבע אע"פ שכלין למעלה עד כאצבע טרפה, ולאידך מ"ד הוי איפכא אם כלין למעלה כאצבע כשר אע"ג דלא הדרי וערבי כלל ואם אין למעלה כאצבע אף שכלין למטה כאצבע מ"מ טרפה וזהו לא מסתבר כלל, ע"כ מפרש הר"ן דודאי לכ"ע אם הדרי וערבי וכלין למטה כאצבע ודאי מסתבר טפי להכשיר דנקרא מעי אחד ובזו לכ"ע כשר ואידך מ"ד ס"ל שאין צריך שיתערבו למטה כלל כאצבע ואפילו אין למטה כאצבע כל שיש למעלה כאצבע כשר אבל אם יש למטה כאצבע אפילו אין למעלה אלא כל שהוא כשר לכ"ע ולא בא אלא להקל ולומר שא"צ שיתערבו למטה וכמ"ש הוי סבר דגם למעלה אין צריך ופריך מכלין עד כאצבע ומשני מאי כלין למעלה היינו דלמעלה צריך שיהיו כלין עכ"פ אבל בכלין למטה כ"ש דכשר, ואם כן א"ש מ"ש הר"נ כל שהם כלים למטה לכ"ע כשר דבזה כ"ע מודו, וזה נכון בפי' הגמרא ואין כאן סברות הפוכות, ומיושב נמי קושיא הנ"ל למה נקט מב' מקומות דבזה אפי' הדרי וערבי למטה טרפה וא"ש ודוק:
איברא לפ"ז קשה על הר"ן שכתב דלהאי פירושא אינו כשר אלא א"כ מתערבין כאצבע למעלה וכאצבע למטה, וקשה כיון שיש כאצבע למטה לכ"ע כשר אפי' אין למעלה רק כ"ש וליכא למיחש למידי וצ"ע, ומ"מ בדעת בעל העיטור שהובא בב"י נראה לפע"ד לפרש כמ"ש וכן נוטים הדברים בפשט הגמ' אלא דמדברי הפוסקים שהצריכו אצבע למעלה אף שיש כאצבע למטה לא משמע כן:
מיהו קושיא זו דל"ל למימר בב' מקומות אפילו ממקום א' כל שהוא בתוך רוחב אצבע טרפה כנ"ל, י"ל דהא בלא"ה הקשה הרשב"א על דבריהם דמאי קמ"ל שכשרה פשיטא כל עוף דרכו בכך עיין בת"ה דף ל"ז ע"ב, ונראה דקמ"ל עיקר רבותא דאף דכיוצא בזה בעוף כשר והוי ס"ד כיון דכל עוף כן הוא גם בבהמה יראה וימצא כן לפעמים ותכשר, ולכך קמ"ל דאף באם היתה באותו אופן שכשר בעוף מ"מ טרפה בבהמה ואין למדין מעוף וכן מדויק לשון הגמרא, וא"כ י"ל לא מבעיא ביוצא ממעי א' שגם בעוף כיוצא בזה טרפה אלא אפילו אם הם מובדלים שבעוף כזה הוא כשר לגמרי מ"מ בבהמה טרפה ולק"מ ודוק, ועיין תשובת הרא"ש וראב"ן דדוקא מה שכנגדו בעוף טרפה כדלקמן ס"ה:
ואפשר ליישב דברי הש"ך דהש"ע מיירי בס"ב במעורבים למעלה ולמטה אפילו משהו וה"ק בד"א שאם אין כאצבע למעלה ולמטה טרפה זהו דוקא בבהמה אבל בעוף אין צריך לשיעור אצבע והכריע כן מסברא דנפשי' דלא מצינו מי שמחמיר ואומר דגם בעוף טרפה זולת הרמב"ם שמפרש כן והרי הרמב"ם סבר שאין צריך שיעור אצבע ולאידך דעות המצריכים שיעור אצבע י"ל דס"ל דבעוף כשר יתר מעים וכן דעת הרשב"א ז"ל וכן פסקו ב"ח ופרי חדש שצריך שיתערבו למעלה ולמטה ובכל שהוא סגי ומ"ש הפר"ח ס"ק ד' דבכל גווני מכשיר ההג"ה כו' ע"ש לא הבנתי ע"ש, וגם הרשב"א שסובר כהי"א ואפ"ה הביא דעת האוסרין בעוף:
(ב)
מחבר ה"ז מותרת ואין כאן יתר. זהו שיטת הרמב"ם והרי"ף עיין בר"ן וב"י שמפרשין כלין עד כאצבע היינו שנעשין מעי א' כאצבע שהוא א' ולמ"ד הדרי וערבי א"ש וכלין עד כאצבע היינו שלמטה נעשה מעי א' ולמ"ד לא הדרי וערבי נדחק הר"ן וב"י לפרש לשון וכלין עד כאצבע והפר"ח כ' דגורסין דכלין למעלה הוא כגי' ה"ג ור"ל אע"פ שאין לו רק פה אחד והוא סוגרו ואינו חוזר ומתערב למטה מ"מ כשר, ונראה דקשיא להו להר"ן וב"י כיון דנקט יוצאים ממקום א' והכוונה שהם מעי א' בראשו א"כ ל"ל כלל הך וכלין לא לינקט אלא יוצאין במקום א' והיינו שהם מעי א' וכשר ולכך הוכרח הב"י לומר דקאי על הפה שסתום ע"ש, שוב ראיתי שגם מהרש"ל פא"ט סימן ק"ח פירש כדברי הפר"ח אלא שכ' שגירסתו כגי' ה"ג לדעת הרא"ש:
שם ברמ"א וכן עיקר הפר"ח הביא גם דעת רש"י לחוש לו דס"ל שצריך שלא יהיה המעי יותר מכאצבע, וצריך ג' תנאים א' שיהי' ברוחב המעי אצבע קודם הפיצול, ב' שלא יהא באורך ובפיצול (יותר) מאצבע, ג' שיחזור ויתערב למטה כרוחב אצבע, והט"ז והש"ך לא הביאו דעת רש"י ונראה דס"ל כיון דהרי"ף והרא"ש והרמב"ם והר"ן וה"ג וב"ע, ודבריהם מרווחים בפי' הגמרא ובפרט שגם לשיטת רש"י למ"ד דלא הדרי וערבי אפילו המעי יותר מאצבע כל שמתערב למטה כאצבע כשר, והפוסקים לא פסקו כשני מ"ד להחמיר אלא משום דמספקא להו כמאן הלכתא, והפר"ח גופי' כתב בכללי ס"ס דמה"ת אפי' ספק פלוגתא מוקמינן בחזקת היתר וא"כ גם לרש"י מן התורה אמרינן נשחטה הותרה אלא דמדרבנן הוי כודאי וא"כ כדאי הם פוסקים הללו לסמוך עליהם וא"צ לחוש לדעת רש"י כלל ובעוף ודאי אין צריך לחוש לפי' רש"י כיון דבלא"ה יש מכשירין וכן פסק מהרש"ל פ' א"ט ודוק:
(ה)
מחבר הדרא דכנתא כו'. האחרונים תמהו דזהו נגד סעיף א' שהצריך שיהי' המעי א' מב' ראשיו, ותירץ בש"ך סק"ז דבס"א מיירי ששניהם יוצאין מהקיבה וכאן מיירי שיוצאין מן הדקין, ובפלתי תמה עליו דהא בס"א הצריך שיצא אחר כאצבע למעלה ואפ"ה צריך גם כאצבע למטה, ונראה כוונתו דאפי' לדעת הראשונה שא"צ כאצבע מ"מ ודאי דמיירי עכ"פ שיוצאין למעלה עכ"פ מהמעי דמשהו עכ"פ צריך ואפ"ה צריך שיהי' א' גם בראש שני, ודוחק לחלק בין משהו ליותר, וגם מדאמר סתמא כענף היוצא מן הבד משמע אפילו יותר משיעור אצבע מ"מ צריך שיהי' א' משני ראשיו ותו דגם הרא"ש סותר דבריו ובש"ך ישב בזה דעת הרא"ש ג"כ והרא"ש סובר שצריך למעלה ולמטה כאצבע, וביארתי הדברים מפני שראיתי בפ"מ שכתב שלא הבין דבריו, והנה ד"ו הגאון ז"ל ישב דבריו, ולפי שדבריו קשין ההבנה אמרתי לבארו, וכוונתו דקשה על הרא"ש שגורס בהיפך בשלמא למ"ד דלא הדרי וערבי היינו דכלין למעלה אלא למ"ד הדרי וערבי מאי כלין עד כאצבע, ופי' הרא"ש דלהך מ"ד דלא הדרי וערבי א"ש שלמעלה הם מעי א' כאצבע אבל להך מ"ד דהדרי וערבי מאי כלין הא צריכין להתחבר יחד, וקשה דילמא גם אידך מ"ד מפרש כן דלמעלה הם כאצבע ומ"מ צריך שיתערבו גם למטה ומאי חילוק בין הך מ"ד להך מ"ד דלמא גם למ"ד הדרי וערבי צריך שיהי' למעלה אורך כאצבע כדפסק הש"ע, ותירץ דודאי ידע הגמרא דאורחא שיצא פיצולין ממעים אלא שפיהם סתום כדרך שכתב בש"ע ובזה כשר אבל אין להם פה בפני עצמן גם אינן נשפכין בפני עצמן וא"כ למ"ד דלא הדרי וערבי י"ל כן הפירוש שיוצא פיצול אחר כאצבע למעלה ובזה כשר דאורחי' הוא דאחר האצבע הוי ממעים. אבל למ"ד הדרי וערבי ולמטה נעשה מעי א' כיון שיש לו פה בפ"ע והרעי יוצאת דרך המעי עד למטה סמוך לבית הרעי א"כ ל"ל דאורחי' דאדרבא זה שיש לו פה בפ"ע אינו אורחי' דאורחי' שיהי' פה סתום לגמרי וא"כ אין לומר דלהכי צריך שיצא אחר שיעור כאצבע משום דאז הוא דק מהדקין ואורחי', דהא זו אינו אורחי' כיון שיש לו פה בפ"ע, וא"כ מה נ"מ מה שיצא אחר שיעור אצבע ונהי דהוי דק מן הדקין הא טעם דדק מן הדקין כשר משום דאורחי' בפיצולים והא אין אורחי' רק שיהא פה סתום לגמרי, ומשני דכלין למטה ואז הוי כמעי אחת לגמרי:
ולפ"ז מיושבים דברי המחבר דלעיל שהצריך שיעור כאצבע למעלה ולמטה, היינו דשם יש לו פה בפ"ע והרעי יוצאת דרך היתר וכאן דיש לו פה סתום ואין הרעי יוצאת דרך היתר כשר דלא הוי אלא דק מהדקין ולא הוי ב' מעים, אלו הם ביאור דבריו ז"ל ודפח"ח:
אלא שקשה על מה שביקש ליישב דעת הרא"ש דלמ"ד דלא הדרי וערבי י"ל דמיירי במעי סתום בסופו כמ"ש בש"ע כאן, וקשה הא ודאי הך מ"ד מודה דבהדרי וערבי כשר דאיהו לא אמר אלא אע"ג דלא הדרי וערבי ומשמע דכי היכי דלמ"ד הדרי וערבי אפי' יש לו פה בפ"ע כשר וא"ל עירוב למטה כלל וא"כ אע"ג דזהו לאו אורחי' מ"מ כשר ובהדרי וערבי ודאי מודה דכשר, וא"כ לפי מאי דשני מעי כלין למטה והכוונה שלמעלה אין נ"מ להך מ"ד אפילו יוצאין מקיבה כשר כיון דלמטה מתחבר ונעשה א' כשר וא"כ ביש כאצבע למעלה אף שגם למטה כלין עד כאצבע למה יהי' כשר דהא עיקר טעם שצריך לצאת אחר כאצבע היינו שיקרא דק מן הדקין ואורחי' וכיון שיש לו פה לאו אורחי' ולמה כשר ועכצ"ל כיון דלמטה כלין מודה דהוי מעי אחד א"כ ל"ל שיהי' למעלה כלין כאצבע מאי נ"מ הא אין דרך דק מן הדקין שיהי' לו פה בפ"ע, ומטעם אחרינא מותר דמעי א' לגמרי הוא, וא"כ לכ"ע בכלין למטה סגי ולמה פסק בש"ע שיהא כלין למעלה ולמטה, ותו קשה לפ"ז במאי פליגי דבמעי סתום כ"ע מודו דכשר כמ"ש בש"ע דאי הוי פלוגתא במעי סתום א"כ הוי קיי"ל להחמיר מ"ש הפוסקים, וע"כ לא נחלקו בזה, ואם כן גם למ"ד הדרי וערבי כה"ג כשר ולא מצריך הדרי וערבי אלא לאפוקי שאם הם ב' מעים לגמרי מופרדים או פחות מכאצבע, ואם כן גם למ"ד הדרי וערבי יש לומר כן בברייתא דהא מודה דכזה א"צ הדרי וערבי ועוד יש לדקדק ע"ז ואין להאריך ועכ"פ דבריו צ"ע. אך דברי הש"ע אפשר ליישב כמ"ש בפלתי, ובישוב דברי הרא"ש אפשר לומר דס"ל להגמרא דאין סברא לומר שיהי' צריך למעלה ולמטה כאצבע דממ"נ אי בתר תחלת המעים אזלינן א"צ הדרי וערבי ואי בתר סופם אזלינן למה יצטרך בסופו להתחבר כא' ודוחק, ויותר נראה דהא בלא"ה יש להבין מש"ל ליפלוג בדידי' ול"ל למימר דבשני מקומות טריפה עדיפא הל"ל אפילו ממ"א אם אין כאצבע רוחב טרפה, ותירץ בפלתי דקמ"ל דבעוף אפילו מובדלים לגמרי כשר, ואי הוי תני ממ"א בפחות מכאצבע טרפה בבהמה הוי מצינן למיטעי ולומר דבעוף אינו כשר רק במחוברי' קצת אבל מופרדים לגמרי אפילו בעוף טרפה וכמ"ש ריש סימן, אלא דעדיין קשה ל"ל למימר מב' מקומות משום רבותא דבעוף כשר עדיפא הל"ל רבותא בבהמה דטרפה אפילו ממקום אחד ולמה נתן מקום לטעות להכשיר האיסור דנדון דוקא בב' מקומות טרפה אבל במקום א' כשר אפילו אין כאצבע וזהו רבותא טפי ממה שהיו יכולים לטעות בעוף, מיהו הא ליתא דהא בלא"ה מוכח מסיפא דבעינן מ"א וכלין כאצבע שפיר נשמע דאם אין כלין כאצבע טרפה, אלא דהוי מצי למיפלג בדידי':
ובזה י"ל שפיר כמ"ש בפלתי דלהכי נקט בב' מקומות דגם בכה"ג בעוף כשר ובבהמה דטרפה נמי נשמע מסיפא, וזהו דוקא למ"ד לא הדרי וערבי וכלין עד כאצבע אלמעלה קאי שפיר נשמע דבעינן כלין כאצבע למעלה וליכא למיטעי כלל להכשיר האיסור אבל למ"ד הדרי וערבי וכלין עד כאצבע אלמטה קאי א"כ קשה לינקט אפי' במקום א' רק שלמטה מופרדים הם וצ"ל כיון דנקט בד"א בשני מקומות אבל במקום א' וכלין עד כאצבע למטה כשר, אם כן שמעינן דבשני מקומות לא מהני כלין עד כאצבע למטה, וברייתא כילה מיירי בכלין למטה כאצבע וא"כ לא מצי למיתני ממקום אחד כיון דכל הברייתא מיירי אפילו מחוברים למטה כאצבע מ"מ בשני מקומות טרפה ובמקום א' באמת כשר כיון דכלין למטה כאצבע:
אמנם זהו דוקא אם נאמר דלמעלה סגי בכל שהוא כמ"ש הרא"ש שפיר י"ל כמ"ש דלהכי נקט ב' מקומות דאז אפילו מחוברין למטה טרפה ובמ"א באמת כשר בזה אבל אם נאמר דאע"פ שמחוברין למטה מ"מ טרפה אם אין למעלה כאצבע א"כ קשה ליפלוג בדידי' דאפי' ממ"א אם אין המעי אחד ברוחב אצבע טרפה, ול"ל דבשני מקומות אפי' הדרי וערבי טרפה ובמ"א כשר דהא באמת גם ממ"א טרפה אפילו הדרי וערבי אם אין המעי א' ברוחב, ול"ל דקמ"ל דבעוף אפילו נפרדים לגמרי כשר דעדיפא הל"ל לאשמועינן רבותא בגוף הדין דאפילו ממ"א וגם הדרי וערבי מ"מ אם אין רוחב כאצבע טרפה, אלא ודאי דהך מ"ד ס"ל באמת בהדרי וערבי אפילו אין כאצבע למעלה כשר, ואם כן בב' מקומות אפי' כלין כאצבע טרפה, וזהו למסקנא, אבל לס"ד דהוי סבר בכלין למעלה כאצבע קאמר אם כן ל"ל דגם למעלה מצריך שיעור כאצבע דקשה ליתני אפילו במקום א' וכנ"ל, אע"כ לדידי' סגי למעלה בפחות מכאצבע נמי בהדרי וערבי כשר, ואם כן מאי כלין כאצבע דנקט, ודברי הרא"ש ברורים ודוק:
ואפשר לומר עוד בישוב דברי המחבר דהרא"ש כ' להשיג על רש"י שסובר לחד מ"ד שצריך שלא יהי' היתר יותר מכאצבע, והשיג הרא"ש דכל שהוא כאצבע לא מיקרי ב' מעים וס"ל להמחבר דבגמרא לא נאמר רק ב' מעים טרפה וכאצבע שאינו בכלל מעי כשר, ואף דבתשובת הרא"ש איתא יותר מכאצבע מ"מ המחבר הכריע כן מסברא דנפשי' או דמעט יותר מאצבע נמי אינו בכלל יתר מעי, ובסעיף א' מיירי שהם ב' מעים גמורים אבל כיון שהוא כאצבע ולא יותר אינו אלא דלדול כמ"ש הש"ך וכן הסכים בפלתי דאין להכשיר רק כאצבע: