חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן
יו"ד · סימן רעו
השאלה לא מצאתי ונכרת מתוך התשובה. תשובת הרב הגאון הצדיק המפורסם בוצ"ק חו"פ נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוה' שרגא פייביל זצ"ל אבד"ק גרוצא ומאקאווי. בעזה"י אור ליום ב' ויצא "יפוצו מעינותיך חוצה" לפ"ק מאקאווע. שלום וברכה, שמורה וערוכה, לכבוד ידידי רב חביבי ה"ה המאוה"ג הגאון החריף ובקי החסיד מפורסם בו' כבוד קש"ת מוהר"ר אלעזר הכהן נ"י אבד"ק פולטוסק:
יקרת מכתבו קבלתי בפניא דמעלי שבתא, ושמחתי מאוד בשלומו ובשלום צאצאיו יצ"ו ולא הי' אפשר לקרותו עוד כי הי' ממש הדלקת הנרות, ותיכף אחר הבדלה עיינתי בדבריו, והנה דבריו נכוחים מאוד לסתור דברי תשו' פני ארי', ופתח דבריו יאיר בדברי טעם, שאף לפי סברות בעל פ"א, היינו דוקא אם לא הי' הסופר רוצה לטפל אותיות כ"ם אל השם, אבל אין דמיונו של בעל פני ארי' עולה יפה היכא שבמכוון כתב אותיות כ"ם לדבקם אל השם, רק שטעה, אלו דברי מעלת כ"ת נ"י והיטיב אשר דבר, זולת במ"ש כבודו אח"כ, מאחר דלזעירי כ"ש מקדשין שלא מדעת היינו אף שאומר בפי' שאין רצונו שיתקדש, (וזה אמת וכן המשמעות הפשוט להדיא ברש"י שם ומוכרח כן כמ"ש כ"ת נ"י) א"כ אף להמ"ד דאין כ"ש מקדשין אלא מדעת, י"ל דהיינו דאם אינו רוצה שיתקדש אינו מקודש, אבל כשמונח בסתם מקודש עכ"ד כת"ר נ"י, ז"א נראה לענ"ד דהרי בסוטה די"ד לא משמע כן ויש לי בזה מקום עיון בתוס' מנחות גבי תודה ששחטה על שמונים חלות אולם אין הזמן מספיק כי רצוני להשיב לכ' נ"י ומ"ש כבידו על דברי הפ"א שרצה להוכיח דהרמב"ם סבר דסתמן לאו לשמן והביא כבודו ממ"ש הרמב"ם בסוטה, תמיהני הרבה והרבה פעמים שכ' הרמב"ם נותנן בכלי שרת ולא ר' ומקדשן בכ"ש בה' מעשה הקרבנות ואיני יודע למה זה הוצרך כ' נ"י להביא ממרחק לחמו, ואם הרמב"ם סמך עצמו על כיצד מעשה המנחות כ"כ יאמר לך הפ"א על ה' סוטה, ותמי' ביותר על הבעל פ"א שרצה להכריע דהרמב"ם סובר סתמא לאו לשמן קאי, וכי לא עיין במהרש"ק בריש זבחים ובלח"מ ובמל"מ במקומו בה' ממה"ק גם מ"ש כבודו נ"י בסוף דבריו דאף אם רצה לכתוב ה"ם וכתב כ"ם נראה דנתקדש דהוי סוף הקדש כמו בתמורה אלו דברי כת"ר נ"י תיוהא קא חזינא בדבריו דזה הוי כמו הקדיש גוף אחר כמ"ש מעלכ"ג בעצמו וגם בתמורה, וגם בהקדש אליבא דב"ש לא קדוש עיין בתוס' דף ל"ג השייכים לכאן וכן כ"ז לפי דמיונו של בעל פ"א ז"ל, אבל לדעתי לא נראה כן כלל ואין הענין שלפנינו דומה כלל לזה כמו שאבאר. והנה הס' פ"א והפתחי תשובה אינם בידי אבל בס' ברית אברהם ראיתי ואין בדבריו כדאי לדחות דברי אלהים חיים שכתב הט"ז בסי' רע"ו דסתמא כשצריך למחוק וכתב בטעות ודבריו ברורים ואם כי לדינא אין נ"מ בזה כי לדעתי אין לזוז מפסק הט"ז ז"ל וכמו שאבאר ואעפ"כ אציע לפני כת"ר נ"י הנלע"ד בזה ויראה כבודו נ"י במה שנטיתי מדעת תשו' האחרונים שהביא מר ואת אשר יבחר יקרב דלדעתי נראה הא דאסרו חכמז"ל למחוק הנטפלים אחרי השם, הוא משום דיראו שזה נראה כמוחק את השם כיון דנטפלים אחרי השם ונקראים עם השם כבר הם מקודשים בקדושת השם ולא כן בהנטפלים מלפניהם שכל הרואה יודע שבשעת כתיבתן עדיין לא הי' השם כתוב, אבל הנטפלים לאחריהם נתקדשו בקדושת השם לענין שאסור למוחקן, וברייתא דמס' סופרים לא נאמר כלל שנתקדשו רק שאסור למוחקן רק בגמ' קאמרי הטעם שכבר נתקדשו והיינו כדאמרי' קדוש ליפסל ולא ליקרב, כי כל קדושתן היינו רק שאסור למוחקן מחמת דנראה כמו גוף השם ית', ואין איסור מחיקתן תלוי כלל במה שכתבן הסופר עם השם ביחד רק אפי' כתב השם היום ואותיות הנטפלין למחר וליומא אחרא כיון דנכפלו ונתחברו לטהור ונקראים עמו בתיבה אחת אסור למוחקן. וכמו כן נראה לענ"ד ברור דאף אם הסופר טעה וכתב תיבה אחרת לגמרי במקום השם, כגון תיבת לפניכם או כספיכם במקום תיבת אלוקיהם ואח"כ הרגיש ודימה שצריך להיות אלוקיכם ומחק אותיות לפני או אותיות כס"פ מן הכ"מ וכתב במקומם אלוקי' לצרפם אל אותיות כ"ם שבסוף ואח"כ ראה שצריך להיות אלוקיהם ג"כ ברור לדעתי שאסור למחוק אותיות כ"ם כיון דכבר נטפלים ומדובקים אל השם, נטפלים המה ואסור למוחקן דנראה כמוחק את השם, כי לא מחמת עצם קדושתן נאסר המחיקה וכמ"ש הכ"מ בה' יסודי התורה, והדבר מובן כי מה ענין הי' לחכמז"ל להוריד להם קדושה, אחרי שמדאורייתא אינם מקודשים רק מחמת שנראה להם לאסור המחיקה מחמת שנטפלין לאחר כתיבת השם נראים כגון השם, נתנו להם הקדושה לאסור המחיקה, והוא הדבר שמתרץ בגמ' בסוכה כ"ש אין מקדשין אלא לדעת וגזירה שמא יאמרו לדעתו נתקדש ודו"ק. מעתה אין שום מקום לכל דברי הפ"א. ובגוף דברי הנו"ב ק"ל דהוא סובר דיש על הנטפלין קדושה (ואפשר כן הוא האמת דכבר נטפלו יש להן קדושה מדרבנן) א"כ מ"ש דכשיקלקלו אותם שוב לא יהי' קדושים ויורידו מקדושתם, אני נבוך אם יש להם קדושה אף דנקפלו קדושה שבהם להיכן הלכו וכמו כן ק"ל על תשו' עבודת הגרשוני שכתב שיעשה מן האות כ' מם סתומה ויוכל אח"כ למחוק את המ"ם סתומה שהיתה מקודם נטפלת אל השם הק' אם סבר שיש להן קדושה איני יודע האיך מותר למוחקה, ואיך שיהי' נראה דעתי דלא כדעת הנו"ב ודו"ק, ולדינא נראה לענ"ד אם יסכים כבודו לכתוב יריעה אחרת, כי ראיתי בס' כנסת יחזקאל שמחמיר מאד ודברינו נכונים מאד, ואם לא הי' השאלה רק על עשית הקילוף לא הי' כח למחות ביד הסופר אם הי' רוצה לסמוך על המקילין. אבל ראייתו שהביא הב"י בשם הר"י בן הרא"ש ז"ל דאף לאחר שקדר מאחר שנעבדה בו עבירה ראוי לסלק את היריעה ודאי אין ראוי להניחו לקלוף. ותמיהני שכ' הרב א' טיאה ווייל ז"ל שהמג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו מסכים להרב הלוי. ולפענ"ד לא הסכים כלל, רק אדרבה שכ' שהתוס' בערכין לא כתבו כן, ודעתו דהקילוף גרע מקידור הגם דכאן ל"ש תי' של התוס' כי יכתוב במקומם נטפלים אכן יעיין מר בש"ך סי' ער"ה סק"ג שכתב ג"כ דקילוף גרע מקידור (והיודע דרך המג"א כשרוצה להסכים עם איזה פוסק מביא דבריו בסתם ומציינן אח"כ בחצי עגולים מבטן מי יצאו הדברים). והנה הגם שהט"ז כתב שאין למחות בידי הנוהגין לקדור ר"ל. הנה הכנס"י כתב בסי' ל"ו שזה הוא רק בשעה דחוקה מאד לא כן בזמנינו, וכל דברי הכנס"י נכונים שם מאד לדעתי:
זולת במ"ש לתרץ קו' הש"ך בסי' ער"ה סק"ג על העט"ז שהקשה אי משום נקבים מאי אריא בשם הא אפי' בתיבה אחד אסור, וע"ז תירץ התוס' דבתיבה אחרת כיון דיכולין לתקן בגרירה יאמרו הרואים ודאי הי' המטלית תחלה דאל"כ למה קדר ולמה לא תיקן בגרר משא"כ בשם יאמרו ודאי קדר אח"כ וזה שגיאה לדעתי דהרואים לא ידעו מה הי' קודם הקדירה וממנ"פ אי יראו כעת תיבה אחרת ודאי לא יתרעמו ואי כשנכתוב כעת שם הלא יבינו כי קודם הקדירה הי' כתוב סיבה אחרת והיה יכול לגרר כי מותר לכתוב בהמטלית השם על הגרר ועל המחק כמ"ש בסי' רע"ו סעיף ז' והיה יכול לגרר וע"כ שהמטלית היה קודם. וזה פשוט כ"ז העליתי במוש"ק ובבוקר אמרתי זאת לידידי הרב מו' איצילי דיין נ"י והראני בתשו' שמן רוקח ס"ס שכ' בשם המוהרי"ל על ענין כזה דכשנכתב בטעות אינו קדוש ומותר למחוק. ולאשר אצלי היה סברתי נכונה אמרתי לו אם איני רואה במהרי"ל איני מאמין ועיינתי במהרי"ל סי' ר"ך ושם הוא ענין אחר לגמרי שמביא שטעה וכתב יהודא אז הה"א אחרונה אחרי שיעשה מן הד' של יהודא ה' אין לה צירוף עם השם ומותר למוחקה, וע"ז כתב שגם נגינות וטעמים הנכתבים על השם בטעות מותר למוחקן וע"ז כתב זכר לדבר ועיי"ש אבל אותיות שנטפלו ונקראים עם השם מזה לא דיבר המהרי"ל כלל:
והי' זה שלום יתענג על רוב שלום בתוך כלל ישראל בישועתם מהרה בקרוב, כ"ד ידידו דו"ש באהבה רבה ובלב תמים הק' שרגא פייבל אבדק"ק מאקאווע יצ"ו דו"ש לבניו היקרים וחביבים זרע ברך ה' שיחי' לאוי"ט והנה אתמול אמר לי ידידי ר' ארון קארפוליס כי כבוד חתנו הגאון אבדק"ק נאשעלסק הוא ג"כ שמה ונהניתי כי אוכל לדרוש שלומו הטוב, וצויתי את ברכתי ברכת מז"ט על נשיאותו לק"ק נאשעלסק תרמיני' שעתי' ויתרומם קרנו ויזכה להוד והדר בתורה ועבודה לאורך ימים טובים עם זו' בתו דמר נ"י וזרעם יהי' נכון לפניהם וצאצאיהם לעיניהם ברב טוב ועיני ידידי כת"ר נ"י רואות ושמחות בשמחתם ושמחות כל צאצאינו ובישועת ישראל א']: השאלה לא מצאתי ונכרת מתוך התשובה תשובה:
אשר שאל להודיע לחוות דעתי על אודות הספר תורה שהי' ה' מן השם שכרעה נוגעת בגגה מעט וגרר סופר אחד הנגיעה, ושאלת מה דינו כי למחוק היוד של ה' ולכתוב מחדש אי אפשר כמבואר ביו"ד (סי' רע"ו סעי' י"א): נראה לענ"ד דהנה הטור באו"ח (סי' ל"ב) וכן ביו"ד (סי' רע"ד) שהביא בשם ס' המצות אם נפל טפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות ניכרת ואח"כ נטל הדיו או שלא היתה מוקפת גויל מתחלה פסולה והוי כמו חק תוכות אבל אם כבר היתה עשוי' כתיקונה ונפל בה דיו יכול ליטלו וא"א הרא"ש ז"ל פסל גם בזה וכ"כ בסה"ת, ובש"ע או"ח (סימן ל"ב) סתם כדעת הרא"ש וסה"ת, והרשב"א בחידושיו והר"ן בס"פ הבונה הביאו מהא דאמרו בגמ' (שבת ק"ד ע"ב) הגיה אות אחת חייב השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב, א"ר ששת הכא במאי עסקינן כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין רבא אמר כגון שנטל לתגו של ד' ועשאו ריש משמע דלא הוה חק תוכות דאי הוה חק תוכות א"כ לא תיקן כלום ואמאי חייב, ומה שתירץ הר"ן שם כבר תמה עליו בפנים מאירות (ח"ג סי' כ') ע"ש וכן המרדכי בפ' הקומץ הביא בשם ר"ש מהוכחה זאת דאין זה חק תוכות כלל ע"ש, ועוד דכן מוכח דעת הרמב"ם דאל"כ אמאי לא כתב בה' ס"ת בעשרים דברים שפסלו את הספר ולא חשיב רק תוכות בהאי מנינא ולא בכל ה' ס"ת רק בה' גירושין, א"ו דסובר דרק בגט ובשחרור דא"צ דיו ונייר שייך האי דינא דחק תוכות ולא בה"ת, והנה שיטת רש"י בשבת ג"כ נראה כדעת הסמ"ק דאם כבר היתה עשוי' כתקונה ונפל בה דיו דיכול ליטלו דהנה הא דאר"ש כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זיינין פירש"י והספר לכך צריך, ועל הא דאמר רבא כגון שנטלו לתגו דדלית פירש"י וזה תיקון הספר דאסור לאדם להשהות ספר שאינה מוגה משום אל תשכן באהליך עולה והו"ל ככתב אות אחת והשלימה לספר, וקשה אמאי לא פירש"י בר' ששת כן. לכן נראה דסובר כדעת הסמ"ק ולזה כשנטלו גגו של חית ועשאו שני זיינין דהספר כשר כי כבר היתה עשויה כתקונה וחייב דתיקן הספר אבל בנטלו לתגו דדלית דהספר פסול לקיימו דהאות לא נעשה כתיקון והוה חק תוכות ואמאי חייב, לכן פירש"י דמ"מ תיקן דנהי דאסור לקרות בו מ"מ תיקן הספר ללמוד בו ותיקן האיסור שלא לשכון באהליך עולה דהא דאסור להשהות ספר שאינה מוגה פירש"י בכתובות תורה נביאים וכתובים אף דבנביאים וכתובים אין לקרות בו בצבור, ולרב ששת אפשר דאינו חייב בשבת במה שתיקן דמותר לו להשהות הספר, רק אם מתקנו לקריאה אז חייב:
ולפ"ז לא קשה להפוסקים דסברי דזה הוה חק תוכות א"כ לא תיקן כלום וכן להפוסקים דסברי דתגי"ן אם לא עשה בס"ת דפסול דא"כ מאי תיקן בנטל לגגו של חית, ובזה ניחא דאינהו סברי דהתיקון אינו לקרות בו רק דמותר להשהות הספר דאף דאינו כשר לקרות בו מותר להשהות אותו להתלמד וגם רב ששת סובר האי סברא ול"ק קושית הרשב"א לשיטתם:
אך נראה לענ"ד בנידון דידן דהד"מ ביו"ד (סי' רע"ד) הביא בשם מהרי"ק ובשם מרדכי דכיון דיש פוסקים דמכשירין בה"א וקו"ף אם נגע מלמעלה אפילו למאן דפוסלו סגי בגרירת הדבק וכשר, פשיטא דיש לסמוך עליהם בנידון דידן דלשיטת הסמ"ק כשר בכל אותיות, ויש בזה כמה ספיקות שיטות הרשב"א והמרדכי דאין זה חק תוכות כלל וכבר כתבתי דכן נראה דעת הרמב"ם ודעת הסמ"ק דכיון דנעשה האות בהכשר דיכול ליטול ודעת המהרי"ק והמרדכי הובא בד"מ הנ"ל:
ועוד נראה לענ"ד דאף המחבר לא החמיר רק בתפילין ובמזוזה ולא בס"ת, דהנה המהר"ל מפראג הוכיח בראיות ברורות בס' תפארת ישראל (פ' ס"ו) כשיטת התוס' והר"ן דדוקא בחסר יריעה אחת פסול הס"ת לקרות בו בצבור אבל משום שאר פסולים קורין בו לכתחלה ואף המחבר פסק באו"ח בה' קריאת התורה וביו"ד (סי' רע"ט) דבדיעבד מהני הקריאה בס"ת פסול וכן נוהגין והטעם כמ"ש בב"י ביו"ד דעיקר כדעת הר"ן דכ' מאי דאמרינן בתפילין ומזוזות ודאי כן הדין בספר תורה שהרי תפילין ומזוזות אין מצותו לקרות בהן אלא שחייב כל אחד לקבוע מזוזה ולהניח תפילין וכיוצא בזה בספר תורה חייב כל אדם לכתוב ספר תורה לעצמו וכשם שתפילין אפילו אות אחת מעכבין כך ספר תורה אפילו אות אחת מעכבו מלקיים מצות כתיבה עד שמתקן אבל לצאת בקריאה שהוא מתקנות הנביאים ועזרא אין ללמוד ס"ת מתפילין ומזוזות, ואעפ"י שריב"ש השיב שם על דברי הר"ן, מורי הרב הנז' הי' תופס דברי הר"ן עיקר וקרוב לשמוע כדי ליישב דברי הרמב"ם בתשובה עם דבריו בחיבור וכך אנו נוהגים אחריו עכ"ל. והמ"ל כתב זה דוקא במלא וחסר דלא שייך לומר דאסור משום דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ דהא לא שייך בחסר אות שהי' צריך להיות מלא אבל חסרון אותיות המקלקלין הקריאה בזה י"ל דאסור ולא משום שהיא ספר תורה פסולה אלא משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ, א"כ אין האי דין רק באותה תיבה דאין יכול לקרות בע"פ ומתיר המהר"ל לקרות אותה בחומש ע"ש:
לפ"ז יש לתרץ ג"כ קושית הרשב"א שהקשה על הפוסקים דסברו דזה הוה חק תוכות מהא דס"פ הבונה, בי לענין לקרות בו בצבור לא איכפת לן בחק תוכות רק דאינו יוצא בזה מצות כתיבת ס"ת, ע"כ כשנטל גגו של ה' לא הי':
פוסלו אותו הספר תורה רק אסור לקרות בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו בע"פ וכשנטלו ועשאו שני זיינין תיקן לקרות בו דלא שייך אין דברים שבכתב אין אתה רשאי לומר בע"פ, רק פסול משום חק תוכות א"כ תיקן לענין הקריאה עכ"פ, דכיון דדעת התוס' והר' דמותר לקרות לכתחלה בס"ת שלא נכתב כהלכתו, גם בדעת הרמב"ם הכריע הב"י וכן אנו נוהגין בדיעבד מהני רק לכתחלה צריך להיות נכתב כדין ס"ת א"כ נידון דידן כיון דלשיטת הרשב"א והמרדכי והרמב"ם לא הוה זה חק תוכות, ולשיטת הסמ"ק כיון דנעשה בהכשר כשר ולשיטת המהרי"ק ומרדכי הובא בד"מ סגי בגרירת הדבק, היכא דאי אפשר לתקנו פשיטא דכשר לקרות בו לכתחלה וקדושת ס"ת עליו כמו כל ס"ת שלנו דאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות וקורין בו וקדושת ס"ת עליו וחלילה לגנוז היריעה עם כמה וכמה שמות הקדושים כי בכאן לא שייך האי טעמא משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ, א"כ כיון דמנהגנו דבדיעבד יצא ידי קריאות בס"ת רק לכתחלה לא קרינן בספר שאינו כשר יש נסמוך על כל הני פוסקים הנ"ל והמחבר בש"ע לא החמיר רק לענין תפילין ומזוזה אבל לענין קריאת ס"ת לא מוכח ויוכל לסבור סברת הרשב"א והמרדכי דאין זה חק תוכות. וגם סברת סמ"ק דאם נעשה בהכשר יכול ליטול הגרר וכן שיטת המרי"ק דגגו של ה' אם נגע ברגלה בגרירה וע"ש שנמצא תשובות האחרונים דלא כמ"ש:
[כאן חסר המחבר את הסיום]: