חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן
יו"ד · סימן צב
סעיף א' אא"כ יש בו ס', עיין בדברי אא"ז בספרו חוות דעת (ס"ק א') מה שתירץ הקושי' אמאי:
א"צ ס' בבצלים הבלועים מהבשר ובשלה בקדירה חולבת נגד החלב, וכתב כיון דטעם הבשר הבלוע בהבצלים סופו לסוחטו לעשות טעם קלוש הוי כאילו ניסחט מעתה וכמ"ש התוס' חולין (דף ק') ד"ה כשקדם דכל דרך הלוכו לא נעשה נבילה ולהכי בנפלה טיפת חלב על החתיכה שהוא ברוטב לא אמרינן דנאסר מקודם המקום שנפל הטיפה ואפשר לסוחטו אסור וכתבו הטעם כיון דסוף הטיפה להתפשט לא נעשה כלל נבילה ע"ש:
ונראה לענ"ד דלא דמי כלל לדברי התוס', דלכאורה דברי התוס' אינו מובן כלל והוי כחוקה דמה טעם הוא זה כיון שסוף הטיפה להתפשט לא נעשה נבילה ובאמת הפ"מ (סימן צ"ב) תמה על דברי התוס' וכתב דבשלמא בשאר איסור דלא נ"נ רק מדרבנן י"ל דלא גזרו אבל בב"ח דהוי מהתורה אמאי לא נ"נ, ונלע"ד לפרש דברי התוס' בעזה"י דהנה התוס' חולין (דף קי"ב) ד"ה תרי גללי דמלחא כ' דהא דאפשר לסוחטו אסור הוא רק כשנשאר משהו אבל כשכל הטעם יוצא אז לכ"ע אפשר לסוחטו מותר עיי"ש והטעם פשוט דגם בב"ח כתבו הפוסקים וכן הסכים הט"ז דהא דבב"ח הוי גוף האיסור הוא רק כשיש חלב אז אסור גוף הבשר והוי ממש גוף האיסור אף שאיני הולך רק משהו אפ"ה כיון דבחתיכה יש טעם גמור שלא נתבטל איסור הבשר גופיה ביוצא עם משהו חלב, אבל טעם בשר לבד היכא שאינו יוצא עם הטעם אף משהו החלב הוי מותר הטעם. וכן מבואר בדברי הרשב"א ז"ל בתורת הבית הארוך א"כ כ"ש בשאר איסורין היכא דסוחט האיסור שמותר כיון דגם בב"ח מותר. והנה ידוע דכשבלוע החתיכה מקודם הבישול אז נסתבך הבליעה ולא יוכל לצאת כל הבליעה ונשאר טעם קלוש דאין הגעלה באוכלין אבל כשבלוע בשעת הבישול אז הבישול מתחלק להבליעה בשוה וגם החתיכה מותרת דלא נשאר כלל אפילו טעם קלוש היכא דבלוע בשעת הבישול וכן כתב החו"ד (בסימן זה ע"ש). א"כ מובן היטב כוונת התוס' כיון דהתם מיירי היכא שכל החתיכה מצטרף דהוי התם בישול וכמו שמבואר שם בתוס' כתבו שפיר כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה היינו שכל הטפה מתפשט בשוה ולא נשאר אפילו טעם קלוש באותו מקום ממקום אחרת באותו החתיכה לא הוי נבילה אותו המקום דהא דנ"נ הוא משום דנשאר טעם קלוש אבל כאן דלא נשאר כלל מותר כל החתיכה וכנ"ל וברור שכוונת התוס' כן, אבל לא לומר שכוונת התוס' שאנו דנין על שם העתיד דזה אין טעם כלל רק כמו שפירשתי וא"כ לא אתי שפיר תירוצו של החו"ד דהחלב לא נ"נ כיון שהבשר עתיד לצאת, דז"א דהחלב מקבל טעם מהבשר אז ונעשה נבילה וכיון שהבשר הבלוע מהבצלים כיון שבלוע מכבר אינו יוצא כל הבליעה רק נשאר טעם קלוש ושפיר נ"נ מקודם החלב וכנ"ל וזה ברור, ואין לומר אף שנתבטל הטיפה מ"מ יש משהו בכל החתיכה אף דאיכא ס' אפ"ה הוי משהו וא"כ כיון שמקודם שנתפשט הטיפה מאותו מקום יהי' אותו מקום נעשה נבילה ואף שמתפשט בשעת בישול יותר אפ"ה כיון דנשאר משהו יהי' אסור ז"א דבאמת מה חילוק יש בין נשאר משהו או לא כיון דאין בו ליתן טעם הוה משהו כמאן דליתא, אך הפוסקים כתבו בהא דכשנבלע האיסור מקודם בחתיכה אף שנתבטל אח"כ בס' אפ"ה נשאר טעם קלוש דאין הגעלה באוכלין והוי יותר ממשהו דהוי טעם דק וקלוש דאיסורא אסור ובהתירא מותר טעם קלוש אבל היכא דלא נשאר טעם רק משהו בזה אפילו באיסורא מותר דלא יהיב טעמא כלל אין חילוק בין נשאר משהו או לא וא"כ ניחא בטיפת חלב שנפלה על החתיכה דאם אינו נותן טעם מותר כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה היינו כיון שהוא בשעת בישול מתחלק הטעם בשוה לא נשאר טעם קלוש רק משהו ולהכי מותר כל החתיכה כנ"ל אבל כשבולע האיסור מקודם נסתבך הבליעה בבשר ואין הגעלה באוכלין ונשאר טעם קלוש דבאיסורא אסור וכנ"ל:
סעיף ב נפל חלב לתוך הקדירה וכו' במה דברים אמורים בשלא ניער הקדירה בתחילה כשנפל עלי' חלב אלא לבסוף ולא כיסה אבל אם ניער מתחילה ועד סוף או שכיסה משעת נפילה ועד סוף הכל מצטרף לבטל טעם החלב וכו' והוא לשון הרמב"ם (בפ"ט מה' מ"א):
עיין בש"ך (סי' ק"ה ס"ק י"ז) פסק דבב"ח היי בשר גופי' איסור ואוסר ואף שאין יוצא החלב הבלוע בו וכן הסכימו האחרונים ז"ל והא דקאמר בגמ' מבלע בלע מפלט לא פלט הוא בהו"א דלא ידעינן עדיין מהחתיכה נ"נ ומאפשר לסוחטו דאסור ע"ש, ולפ"ז תמי' על הרמב"ם ז"ל אמאי הוצרך לניער לבסוף אפילו בלא ניער אסור השאר, וה"ה ז"ל כתב דאפשר דניער בסוף לאו דוקא והוא דוחק וכן הראב"ד ז"ל בהשגות תמה אמאי אינו אסור הרוטב היוצא מהבשר דהוי נבילה ואמאי הוצרך להיות יוצא עם הבשר הטיפת חלב דהא הבשר לחודי' הוי כנבלה וראיתי בדברי אא"ז החו"ד זלה"ה שכתב כיון דמיירי בכולו חוץ לרוטב לר"י ז"ל ולרש"י ז"ל במקצת חוץ לרוטב הוי ככולו חוץ לרוטב והא דאסור מטעם הבל הקדירה לא הוי דרך בישול ורק צלי בב"ח לא הוי איסור מחמת עצמו עיי"ש בדברי החו"ד. ותמוה מאוד דהוא נגד הש"ס מפורשת בחולין (דף ק"ח) דכשנאסרה החתיכה אוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינו למאן דסובר מב"ב לא בטלה הא לא הוי איסור מחמת עצמו דלא הוי רק כצלי ולא חשיב מב"מ דהיכא דאינו איסור מחמת עצמו לא הוי מב"מ כמו שפירש הר"ן ז"ל וכשניער אח"כ דהוי בישול אז בטל הטיפה:
ונראה לפע"ד לתרץ בעזהי"ת הא דבעי ניער לבסוף דהנה הקשו הא בכולו חוץ לרוטב לר"י ולרש"י ז"ל מקצת חוץ לרוטב אינו אוסר רק כדי נטילה ותירץ הש"ך ז"ל (סק"ג) באיסור גוש אינו מתפשט בכל החתיכה אלא ע"י רוטב אבל בצלול מתפשט ע"י הבל הקדירה בכל החתיכה ויש חילוק בין גוש לצלול והנה מהכרח קושיא זו הוצרך הש"ך לחלק בין גוש לצלול ונלענ"ד לומר דאין צריך כלל לחלק בין גוש לצלול ואפילו צלול נמי אינו מתפשט יותר מכדי נטילה ואפ"ה ניחא דאסור כל החתיכה דהנה בתשו' נוב"י (סי' כ"ה) הוכיח מדברי תוס' חולין (דף צ"ו) ד"ה ירך שנתבשלו כו' דגיד כיון שהוא דבוק בתולדה אוסר מטעם הבל הקדירה כל החתיכות אף שהוא איסור גוש עיי"ש והנה לפי הסכמות הפוסקים דבב"ח הוי איסור מחמת עצמו ואסור הבשר לחודי' אף כשאינו יוצא החלב ולזה כיון דהנטילה אסור ודבוק בתולדה ביתר החתיכה ומתפשט בכל החתיכה יאסור כל החתיכה אף דהטיפה אינו מתפשט יותר מכדי נטילה כיון שאינו דבוק בתולדה אפ"ה הנטילה גופיה אוסר כל החתיכה מטעם הבל הקדירה דדבוק בתולדה וכנ"ל וסובר הש"ך (בסי' צ"ד) דבשר הנאסר מבב"ח הוי כשאר איסורין, ולפי"ז החתיכה מה שיתר על כדי נטילה שנאסר מכח הנטילה הראשונה לא הוי כאיסור מחמת עצמו רק שנאסר מבליעת בב"ח הנאסר והוה איסור בלוע החתיכה היותר מכדי נטילה ואיסור בלוע אינו יוצא בלא רוטב ואינו יכול לאסור שאר החתיכות כיון דהחתיכה כולו חוץ לרוטב ולהכי הוצרך לניער לבסוף דאז אסורין כל החתיכות אבל כשלא ניער שפיר אינו אוסר שאר החתיכות וכנ"ל וא"ש בעזהי"ת:
ולפ"ז מיושב היטב קושיות הרשב"א ז"ל בהא דקאמר בגמ' על הא דקאמר רב דאוסר כל החתיכות כולן שהוא מינה לימא פליגא אדרבא דאמרינן סלק את מינו, והקשה דהאיך יכול לומר דלא אמרינן סלק דהא הוי איסור בלוע דלהכי אינו אוסר בלא ניער א"כ בניער צריך לצאת הבליעה דרך הרוטב וא"כ מיד מתבטל הטיפה ברוטב דהא מש"ה איצטריך לניער לבסוף שיאסור הקדירה כולו משום הרוטב, ולהנ"ל ניחא היטב דכשניער את הנטילה הראשונה שנאסר הוי איסור מחמת עצמו ואוסר הנטילה לשאר החתיכות אף בלא רוטב דהנטילה גופי' הוי איסור מחמת עצמו ויוצא הטעם בשר מנטילה גופי' לשאר חתיכות ומב"מ אפילו באלף לא בטל ואינו צריך לצאת דרך הרוטב דבשר הנטילה גופי' הוא בתוך:
הקדירה ויכול לאסור כל החתיכות אפילו בלא רוטב והא דאיצטריך ניעור לא מטעם הרוטב רק שהנטילה הראשונה יהיה בתוך הקדירה ומש"ה יכול לומר דלא אמרינן סלק את מינו וכנ"ל ונכון בעזהי"ת:
והנה הש"ך ז"ל (בסי' ק"ה ס"ק י"ז) כ' דבלא ניער אין אוסר שאר החתיכות אף דבב"ח הוא גוף האיסור ואין אנו בקיאים בין כחוש לשמן מ"מ בבליעה לא חמיר כ"כ ואוקמי אדינא ואינו אוסר כשאין מפעפע וחלב אינו מפעפע ותירץ אא"ז בהחו"ד (בסי' צ"ב ס"ק ה') דלאסור אחרות אמרינן דחלב כחוש הוא דנהי לענין חתיכה גופה מחמרינן לאסור כולו אבל לאסור אחרות אמרינן דהחלב בגגה של החתיכה עיי"ש א"כ אפילו בבשר שמן נמי אמרינן כן דלאסור אחרות אמרינן דחלב כחוש וקיי"ל דבאיסור בלוע כחוש אפילו החתיכה שמינה נמי אין מוליך בליעתו דאין הנאסר יכול לאסור וכו' כמ"ש הש"ך (סי' ק"ה ס"ק י"ט) ע"ש. ולפ"ז תמי' לי טובא דהא דתנן טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנותן טעם הרי זה אסורה משמע באינו נותן טעם דהיינו שיש בחתיכה ס' נגד החלב שרי כל החתיכה, אמאי הא לפי הדין לא נאסר רק כדי נטילה וא"כ האיך מהני ס', ועוד דיצטרך ס' נגד הנטילה דהוי איסור מחמת עצמו לפי מה שהעלה הש"ך ז"ל בבב"ח ואמאי סגי בס' נגד הטיפה לחוד, וכ"ת דמיירי מתניתין בטעמו קפילא שאין בהחתיכה טעם חלב, א"כ אמאי קתני אם יש בה בנותן טעם דמשמע בכל החתיכה, הא אפילו אי ליכא טעם רק בהכדי נטילה ולא בהחתיכה נמי אסור כל החתיכה מטעם דבב"ח הוי איסור מחמת עצמו וכיון שהנטילה הוא דבוק בתולדה אוסר אפילו שאינו צלול כמו שהוכיח הנוב"י מתוס' בירך שנתבשל בגיד דכיון שהגיד דבוק בהתולדה אסור כל החתיכה. ובל"ז לפי מה דקיי"ל איסור דבוק א"כ יאסור הנטילה לכל החתיכה דהא דבוק לאיסור מחמת עצמו וצע"ג ובהדיא מבואר בדברי רש"י ז"ל שהחלב בגגה של החתיכה וקשה כנ"ל אפילו אין הטיפה נותן טעם יאסור הנטילה הבשר ויצטרך ששים נגד הנטילה ולרש"י ז"ל שפסק דמב"מ לא בטל נאסר כל החתיכה כיון דהחלב לא נתפשט יותר מכדי נטילה ולשיטת רש"י ז"ל קשה ביותר שסובר דבכל האיסורין אף שלא נאסר רק משום הבלוע אפ"ה חתיכה נעשה נבילה:
ולחומר הקושי' י"ל דבאמת הנטילה אסורה כיון שהחלב נתפשט רק בגגה של חתיכה וצריך לחתוך הנטילה, ורק דהטעם של הנטילה יאסור החתיכה כולו בזה י"ל כיון דהבליעה שנעשה איסור הוא לעולם בתוך התערובות שפיר בטל ברוב היינו הטעם של הנטילה בטל בחתיכה עצמה אפי' מב"מ, דומה למה דקיי"ל בסוף (סי' ק"ב) בהג"ה באיסור דלא הי' ניכר קודם שנתערב כו' ע"ש:
עיין בט"ז (ס"ק ב') שהביא דברי הטור מה שכתב מחלוקת רש"י ור"י בזה דלר"י דוקא שהחתיכה כולה חוץ לרוטב וכו' ולרש"י אפילו מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב ויש קולא לרש"י מצד אחד דהיינו אם מקצתה ברוטב וזו החתיכה נאסרת אין אוסר השאר וכ"כ בד"מ והט"ז חולק על זה. ובש"ס חולין (דף ק"ח ע"ב) מבואר אילימא לא ניער כלל ולא כסה כלל מיבלע בלע מפלט לא פליט ואלא לא ניער בתחילה אלא בסוף ולא כסה בתחילה אלא לבסוף עיין רש"י שפירש לא פליט באחרת את טעם החלב שהחלב בגגה של חתיכה הוה ופירשו האחרונים שסובר הט"ז כפירוש הר"ן ז"ל דבהו"א שם דאין הבשר גוף האיסור ולא אסור רק מטעם חלב פריך שפיר דמפליט לא פליט החלב אבל לפי המסקנא דאפשר לסוחטו אסור והוי הבשר גוף האיסור ואוסר הבשר דפליטה של בשר בודאי הולך עיי"ש בפ"מ ובחו"ד ולפ"ז מאוד תמוהין לי דברי הט"ז שסותר לכאורה דברי עצמו שכתב בפירוש בסימן (ק"ה ס"ק י"ג ובסי' צ"ב ס"ק ז') דגם בב"ח אינו אסור שאינו יוצא החלב וטעם בשר לחודי' אינו אוסר כסברת התה"ד עיי"ש וא"כ אמאי סובר הכא דאסור בלא נימר כיון דהחלב אינו יוצא כלל וכמ"ש בגמרא וברש"י ז"ל וממילא דאינו יכול לאסור טעם בשר לחודי' וצע"ג: הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ט מה' מאכלות אסורות כתב וז"ל אנן אומרים שלא שמענו כל החתיכה נעשית נבילה אלא לדעת ר"י דמחמיר מב"ב, אבל לרבנן לא, ולד"ה אם לא ניער כלל אין שאר החתיכות נאסרות כו' והוא תימא שהרי יוצא מן החתיכה רוטב בלא שום ניעור ואם הוא נבילה מה צריך לניעור שיצא חלב עכ"ל, ולא זכיתי להבין דברי הראב"ד ז"ל דמה טעם אם מב"מ לא בטל אז חתיכה נעשית נבילה ואם מב"מ בטול לא הוי חתיכה נעשית נבילה האיך תלי' זה בזה והפוסקים הוכיחו דהראב"ד ז"ל סובר דלדידן דאמרינן מב"מ בטל לא משכחת חנ"נ ותמוה האיך תלוי זה בזה, והר"ן ז"ל בסוף פרק כל הבשר הביא דעה זו וכתב שאינו מחוור, ועוד שהרי בספרו תמים דעים הובא בפ"מ (סי' צ"ט) גבי גריסין שנתבשלו עם עדשים וקבלו טעם דבעינן לבטל כל העדשים אף לרבי שסובר שם בירושלמי מב"מ בטל הואיל ולא נימוחו העדשין ורק בנימוחו העדשין סגי לבטל הבליעה אבל בלא נימוח צריך לבטל העדשין ועוד תמוה לשון הראב"ד בריש דבריו אנו אומרים שלא שמענו כל החתיכה נעשית נבילה מאי לשון כל החתיכה נימא חתיכה נ"נ ועוד הקשה הלח"מ מהא דפריך ר"א לרבינא דדילמא כ"ע סברו דאפשר לסוחטו אסור דהיינו חנ"נ ופליגי אי מב"מ בטל אי לא משמע דאע"ג דמב"מ בטל אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה:
ונלענ"ד לפרש בעזהי"ת ודברי הראב"ד ז"ל ברור מללו ויתבאר לשונו הטהור כל החתיכה נבילה דהפוסקים הקשו אמאי אסור כל החתיכה דהא מיירי חוץ לרוטב ולרש"י י"ל מקצתו ברוטב הוי כחוץ לרוטב ולא אסור רק אדי נטילה ותי' הש"ך ז"ל דחלב הוי שמן או הבשר שמן או הבל הקדירה ורש"י ז"ל כתב בפירוש דהחלב בגגה של חתיכה א"כ מוכח דלא סובר כלל כתירוצים הנ"ל וי"ל דגם הראב"ד ז"ל סובר כרש"י ז"ל ואפ"ה אסור כל החתיכה דהתוס' הקשו דהקליפה והנטילה תאסור כל החתיכות ותירצו דהואיל דאין האיסור נתפשט יותר אינו יכול לאסור ובב"ח דגוף הבשר אוסר לא שייך תירוץ התוס' וכמ"ש הפ"מ והחו"ד, והפ"מ הקשה דהא דחתיכה נעשה נבילה בכל האיסורין הוא משום גזירה דבב"ח וכיון דבב"ח אסור אף שאין הבליעה הולך יאסור נמי בשאר איסורין, לזה סובר הראב"ד ז"ל לתרץ קושיות התוס' דהנטילה אינו יכול לאסור כל החתיכה דהא הנטילה אנו חותכין ומשליכין רק טעם הנטילה זה הוי מין במינו עם כל החתיכה ובטל ברוב ולא מיבעיא אם נימא כמו שביארתי לעיל דכיון דבעת שנאסר הי' בתוך התערובות לא שייך למיגזר אטו איני מינו משום דאם יפול באינו מינו נמי לא יהי' אסור מדאורייתא כיון דכבר נתבטל, ואפילו אם לא נימא כן רק דבעי ס' מדרבנן א"כ כיון דלא הוי רק איסורא מדרבנן, י"ל שסובר הראב"ד ז"ל דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה כשיטת הרבה פוסקים, אך הסברא נראה ברור דהכא לא שייך למגזר אטו אינו מינו, ובזה מבואר שפיר דברי הראב"ד ז"ל דקשי' לי' אמאי אסור כל החתיכה ותירץ דבאמת לא אסרה הטיפה רק כדי נטילה אך הנטילה אוסרת חברתה עד כל החתיכה וא"כ קאמר שפיר דהא דכל החתיכה נעשה נבילה דוקא כל החתיכה היינו לר"י דסובר מין במינו לא בטל שפיר אוסר הטעם של הנטילה דהוא גוף האיסור כל החתיכה, אבל לרבנן שסוברים מין במינו בטל א"כ לא אסור כל החתיכה רק כדי נטילה דהשאר הוי מב"מ ובטל וא"כ מוכח דחלב הוי גוף האיסור ואוסר הבשר לחודי' והקשה שפיר שוב אמאי צריך להניעור כיון דהבשר בעצמו אוסר וע"כ אף בלא ניער יוצא טעם הבשר ויאסור כל הקדירה ומתורץ קושיות הלח"מ הנ"ל דבאמת היכא שהחתיכה נאסרה כולו כגון בבישול שפיר מודה הראב"ד ז"ל דאמרינן חתיכה נעשית נבילה אף לדידן דלא תלי' כלל בזה וקאמר בגמ' שפיר דלמא סברו רבנן אפשר לסוחטו אסור היינו היכא שנאסרה כל החתיכה:
ורק הכא כיון שסובר מין במינו בטל לא אסור רק הנטילה וא"צ רק לבטל הכדי נטילה וא"ש בעזה"י:
סעיף ד' בהג"ה וי"א דאמרינן בכל האיסורין וכו' עיין בש"ך (ס"ק י"ב) כתב האגור בשם מהרא"י דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן ומביאו בב"י וד"מ וכ"כ הר"ן דבשאר איסורין הוי מדרבנן הבאתיו (בסימן כ"ב ס"ק י') דבכל איסורים חתנ"נ היינו משום שגזרו אטו בשר בחלב ולא גזרו אלא דומיא דבשר בחלב דרך בישול אסרה תורה ולא במליחה וכו' ותמה הכרו"פ דבתוס' חולין (דף ק"ח ע"ב) ד"ה אמאי כתבו התוס' וז"ל והלא בעלמא חנ"נ מדרבנן וא"כ מה הקשו תוס' (דף ק') ד"ה כשקדם וכו' לר"ת דאמרינן חנ"נ איך הגעילו כלי מדין ויורות הגדולים וכן (בדף ק"ח) הנ"ל ד"ה שנפל וכו' כתבו במדין דלא אסרה התורה רק בת יומא לא הגעילו רק כלים קטנים בתוך הגדולים דהוי ס' והדבר תימה דהא ד"ת אין חנ"נ והתוס' סותרים דבריהם בחד שמעתא:
ונראה לתרץ דהנה יש לדקדק על דברי התוס' שכתבו במדין לא אסרה התורה רק בת יומא מה נ"מ אילו התורה אסרה אפילו אינו בן יומא דנטלה"ג אסור, נמי הוי כך דע"כ הגעילו באופן שיש ס'. וכבר הרגיש הכו"פ זאת והנה לפענ"ד לפרש דברי התוס', דלכאורה קשה להך סברא דחנ"נ דאורייתא מהיכן מוכח דחנ"נ, והנראה דהנה בהא דקאמרינן לא אסרה תורה. אלא קדירה בת יומא הקשה הכו"פ (בסי' ק"ב) דרחוק במציאות שיהי' כל מלחמות מדין ביום א' ובו ביום שבו למחנה ובו ביום נצטוו על הגעילה וכו' ותירץ ע"פ דברי הבע"ת וכן קיי"ל דכלי הבלוע מאיסור והוחמו מים בתוך מע"ל חשיבה בת יומא עד שתהא מעת לעת משעה שהוחמו בה המים וא"כ טרם שידעו ישראל דיני הגעלה הי' ישראל מבשלים בכלי מדין וא"כ חזר לשבת והיה עדיין בת יומא ולכך צוו על הגעלה וזה ברור ונכון עכ"ד עיש"ה. והנה הטעם דמונה משעה שהוחמו כתב הסמ"ג הובא בב"י ובש"ך דהוא מטעם חנ"נ (ועיין בפלתי צ"ד ס"ק ט' שבאר היטב דהוא רק מטעם חנ"נ עיש"ה) א"כ לפ"ז מוכח דנ"נ הוי מהתורה דאל"ה לא משכחת לה שיהיה קדירא בת יומא אפילו בהוחמו בה מים אע"כ דחנ"נ ומוכח דהוי מהתורה וכתבו התוס' שפיר במדין דלא אסרה התורה רק קדירה בת יומא ולכאורה הוא איך הוי בת יומא דרחוק במציאות וכנ"ל בפלתי וצריך לומר דהישראל השתמש בקדירה ומונין משעה שהוחמו והטעם משום נעשה נבילה וא"כ אין להגעיל רק באופן שיש ששים, אבל אי אמרינן דאסרה תורה אפילו קדירה שאינה בת יומא וא"כ לא מוכח דחנ"נ ואמרינן באמת דחנ"נ לא הוי מהתורה רק מדרבנן וא"כ מהתורה היה יכול להגעיל אפילו יורה גדולה שאי אפשר להכניס בתוך כלי באופן דאיכא ס' אפ"ה שרי כיון דלא אמרינן חנ"נ מהתורה דייקו התוס' שפיר בלשונם דלא אסרה תורה רק קדירה בת יומא וכנ"ל וא"ש. אך זה הוא רק בגעולי מדין אבל מנ"ל דחנ"נ מהתורה בשאר איסורים ובשלמא לר"ע דיליף טע"כ מגעולי מדין ילפינן נמי חנ"נ מגע"מ וכנ"ל, אבל לרבנן דסברי דלא מצינן למילף מגעולי מדין לענין טע"כ א"כ גם לענין חנ"נ נמי לא נוכל למילף מג"מ, אבל בגעולי מדין גופי' הוי מהתורה חנ"נ, וא"כ מיושב היטב דהתוס' הכא שכתבו דבשלמא חנ"נ לא הוי רק מדרבנן היינו למאן דלא יליף מג"מ, אבל לקמן שכתבו התוס' דחנ"נ מדאורייתא הוא בכלי מדין גופי' ולמ"ד דלא אסרה תורה רק קדירא בת יומא מוכח דבכלי מדין גופי' חנ"נ וא"ש דלא סתרו התוס' דבריהם, כנ"ל נכון בעזה"י:
ועדיין קשה לשיטת רבינו אפרים ז"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים רק בב"ח, א"כ קשה האיך משכחת לה קדירה בת יומא לפי דברי הפלתי כנ"ל והנה הפלתי שם כתב דהוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא כמ"ש הש"ך והצריכה התורה הגעלה, אמנם הפלתי בעצמו (סי' צ"ד ס"ק א') כתב בשם התוס' דלר"א ניחא דהגעילו שני פעמים והיינו אף דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור אע"כ צ"ל בפעם הראשון פלט היורה ואח"כ כשבלע לא בלע רק לפי ערך ושפיר נתבטל בפעם שני לפי ערך המים משא"כ לר"ת דמתחלה המים נעשה נבילה עיש"ה. א"כ בהוחמו את המים הי' בפעם שני ס' ובודאי לפי דברי הפלתי השתמש בהקדירה איזה פעמים במשך איזה ימים וא"כ אמאי הוצרך כלל הגעלה, והנראה לתרץ דהנה בב"ח שכבר נאסר דמי לשאר איסורין ולמאן דאינו סובר חנ"נ בשאר איסורין ה"ה בזה וכמ"ש הש"ך ואא"ז ז"ל בהחו"ד (צ"ד) תמה על הש"ך דמה שנתוסף הוי ממש בב"ח ונעשה נבילה מהתורה עש"ה ובפ"ח ובפלתי, וא"כ בהשתמש הישראל בהקדירה של מדין טרם שידעו דיני הגעלה היינו שבישל בשר ודלמא בשל הנכרי בהקדירה חלב או איפכא וא"כ יש בקדירה בליעת בשר בחלב ושוב כשמבשל הישראל בשר או חלב האי בשר או חלב שבישל עתה נעשה נבילה וכנ"ל וכל פעם שמבשל נעשה נבילה ולהכי הוי שפיר בת יומא דמונין משעה שנתבשל ולהכי הוצרך התורה להגעילו וכשמגעילו במים אז המים אינו נעשה נבלה אף דנאסר מב"ח מ"מ דמי לשאר איסורין וכמ"ש הש"ך הנ"ל רק בבישל בשר או חלב אבל לא בבישל דבר אחר ואז הוי שפיר גם לר"א קדירה בת יומא ואפ"ה ניחא דמהני הגעלה שני פעמים וכמ"ש התוס' וכנ"ל וא"ש בעזה"י:
הפ"מ נסתפק אי נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מהתורה או רק מדרבנן. ונראה להוכיח מדברי התוס' דסברו דמהתורה אסור נ"ט בר נ"ט דאיסורא דכתבו התוס' שם ובערב פסח קודם ד' שעות מותר להגעיל כלי של חמץ אע"פ דאין במים ס' דאיכא ג' נותני טעם של היתר החמץ נ"ט בכלי והכלי נ"ט במים והמים חוזרין ונבלעין בכלי ועדיין הוא היתר שהוא קודם הפסח ע"ש ואי נימא דנ"ט בר נ"ט דאיסורא לא אסור מהתורה א"כ בכלי מדין הי' יכול להגעיל אפילו דאינו במים ס' נגדו דהוי ג' נותני טעם המים בהכלי אע"כ דהתוס' סוברים דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מהתורה. וי"ל דאינו ראי' דהתוס' קאי השתא דחנ"נ מדאורייתא ולהכי גם נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מדאורייתא אבל לשיטת הפוסקים דהא דנעשה נבילה בשאר איסורים הוא רק מדרבנן י"ל דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אינו אסור רק מדרבנן דטעם קלוש אינו אסור רק מדרבנן:
עיין בפ"מ במשבצות (ס"ק ט"ז) מיבעיא ליה אם רוטב איסור שנפל ממנו לרוטב של שלשים זיתים היתר ושלשים זית היתר דבר גוש נמי לימא הגוש שרי דיש בין הכל ס' לבטל זית רוטב איסור ול' זיתי רוטב יהי' אסור דאין יבש מבטל לח וכ"ת דזית רוטב איסור נתחלק בנפילתו בשוה חצי זית לרוטב וחצי זית לחתיכות מאן נימא לן הכי דנהי דאמרינן אין בטעמו כח לאסור דהטעם מתפשט בכולו בשוה מ"מ ממשות הרוטב נשאר בלי זיתי רוטב היתר ואיין שייכות לחתיכות לבטל הרוטב וכ"ת אה"נ א"כ הרוטב נ"נ ויאסור החתיכות וכו' עכ"ל שם. ונלענ"ד דלא קשה כלל דהנה באינו מינו היכא דליכא טעמא כגון יבש ביבש בטל ברוב כמו מין במינו ורק משום גזירה שמא יבשלם ויתן טעם והיכא דנותן טעם אינו בטל דהוי כניכר האיסור כמ"ש הרשב"א ז"ל בחולין דחיך אוכל יטעם ע"ש א"כ כיון דטעם של כזית רוטב האיסור אינו יכול לאסור דטעם הרוטב מתחלק בשוה בגוש ובצלול והוי ששים מש"ה אף שיש ממשות זית רוטב איסור ברוטב נמי בטל הממשות ברוב כיון דלא יהיב טעמא והא דצריך לח בלח בס' במינו הוא משום גזירה דאינו מינו אבל בזה לא שייך למגזר דבאמת יש בין הכל ס' ואפילו אי הכזית רוטב הי' נפל לאינו מינו בצלול והי' שלשים בהצלול ובגיש שלשים דהוי בין הכל ששים נמי הי' מותר כיון דלא יהיב טעמא בטל הכזית רוטב בהצלול ברוב אפילו אינו מינו דהיכא דלא יהיב טעמא אינו מינו כמינו ובטל ברוב וכיון דליכא למגזר שפיר בטל הכזית רוטב בשאר הרוטב ברוב ומותר הרוטב וא"ש בעזה"י ומה שהקשה עוד דכמו שנבלע מאיסור לחתיכות ה"ה מרוטב היתר נבלע לחתיכות וסו"ס ליכא ברוטב: שיעור ס' כו' עיי"ש. אינו מובן לע"ד כלל דהיכא שהרוטב היתר היא אפילו שמובלע בחתיכות נמי מצטרף לבטל הכזית רוטב איסור דכשנבלע רוטב בהחתיכות ממילא יש בחתיכות יותר משלשים נגד הטעם של הכזית רוטב באיסור: