חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן
יו"ד · סימן ע
אמר המעתיק מצאתי בחו"ד בשולי הגליון אשר כתב אחי היניק החכם המופלג החריף השנון כמר אפרים בן היקר שהי' ילד שעשועים כשהי' בן שבע שנים החל לדרוש בתורת אלקים ובהגיע תור י"א שנים הוסיף והלך מחיל אל חיל על ברכי אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל והי' אצלו אמון שעשועים יום יום ומצא חכמה עשרת מונים ורד וצלל במעמקים והעלה חכו ממתקים ועל גליונות הספרים הי' כתב בכתב ידו חידושי אורייתא כשהגיע לי"ב השנים ואז יצא הקצף מלפני ד' והחל הנגף המגפה ר"ל ואמר הא יניקא חכמיא באורייתא הן שלא יוכל לראות ברעת עמו ורצונו להקריב א"ע קרבן לד' ואם שרצון ד' ליקח אותו לקרבן עבור כללות ישראל כי בימים האלה הי' רעש האש המגפה ר"ל בכל תפוצות ישראל וישמע אלקים את קולו ונפל למשכב ומת והמגפה נעצרה ועי"ז באתי אני המעתיק לעמוד זאת לפני בני גילו למען הקם לאחי אשר יונקותיו ופריו באבו נקטפו שם בישראל ולשום לו שארית בארץ כמאמר חכז"ל סוף פ' עשירי ביבמות ע"פ אגורה באהליך עולמים וכו' כדי שיהי' שפתותיו דובבות בקבר ועתה כפי פרושות השמים אנא אלקי' הדריכנו בנתיב החכמים בזכות אבותי הקדושים שנשמתן בעדן ובזכות אחי שעלה לשמים לריח נחוח כקרבן בן שנים עשר שנים ולא טעם טעם חטא התהלך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים ובזכותם יזכינו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות כל הימים א"ס:
בביאורים (ס"ק ה') שאע"פ עש"ך (ס"ק י"ח) עד נ"מ לענין ספיקא עיין או"ה וכלל ו' דין כ') בדם היוצא ע"י כבוש ואפי' ע"י תערובות מים הוא מדרבנן מטעם דאינו ראוי להקרבה ודם אינו אסור רק בראוי להקרבה ע"ש ולכן בספק כבוש בדם מותר עכ"ל הנה גוף הספר אין בידי והפ"מ סובר דדם היוצא ע"י כבוש או בכלי שני הוה דאורייתא ובאמת איני מבין דעת או"ה דהא דאינו ראוי להקרבה בתערובות מים הוא מטעם ביטול דקמא קמא בטל כמבואר בזבחים (דף ע"ח) וכן ברמב"ם, אבל הדם בעצמותו ראוי להקרבה א"כ שפיר נ"ל דהוה דאורייתא. אך במקום אחר כתבתי דבאמת צריך להבין מדוע לא חיישינן כלל לדעת הרש"י והרמב"ם דסוברים דדם שמלחו או בישלו הוה דאורייתא וכבר עמד בכרו"פ ופר"ח בזה וכתבתי דבחולין אמר הקפה את הדם ואכלו חייב כיון דאקפיה אחשיבי וכתב הרשב"א בחדושיו ודם שהקפה אי לאו דאחשבי' לא היה חייב משום דדרכו לאכול בשתי' והו"א דוקא כשאכל כברייתו הא בשהקפו פטור ולא חייבה אלא בדרך ברייתן ע"ש א"כ הכא דאינו אוכל הדם בעין רק ע"י תערובת ולא שייך אחשבי' כלל ואינו חייב על דם דרך אכילה רק דרך השתי' כברייתן ושפיר דלא חששו לשיטתם דגם הם מודים דאם אוכל דם ולא שייך אחשבי' דאינו חייב מדאורייתא ולזה גם בכבוש כיון דאוכל הדם ע"י תערובות ולא שייך אחשבי' אינו עובר עליו והבן:
(יש לדון בדבריו ז"ל שהרי סברת הרשב"א לא שייך רק כשהקפה להדם שעשה בהדם עצמו אוכל, כתב הרשב"א שפיר דאינו חייב רק משום אחשבי' אמנם כשהדם הוא כברייתו רק שנבלע באוכל לא יתכן לומר דלא הוי דרך אכילה ובודאי להפוסקים דם שבישלו עובר עליו הוא אפי' ע"י תערובות דאלת"ה איך מצינו טעם כעיקר בדם וזה אין לומר כלל דלגבי דם לא יהיה אמרינן טע"כ ד"ת) ע"כ דברי אחי הנ"ל: