אור ברסלב
חידושי מהראך חלק א או"ח › סימן תרמח

חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן

או"ח · סימן תרמח

סימן תריא

ב"ה ד' כסליו תרל"ז פה ק"ק קאליש:

לכבוד ידידי מחו' הרב הגאון הצדיק והחסיד אור עולם מופת הדור חמדת הזמן עטרת ישראל כליל בהדרו רבים יאותו לאורו ושותים מי בורו כקש"ת מו"ה אלעזר ברז"ו הכהן שליט"א אב"ד דק"ק סאכטשאב יע"א. אחדשכת"ה כמשפט לכבודו הרמה נפשי בשאלתי מאת כבוד תורתו הרמה:

הנה רחש לבי דבר טוב לישוב ארץ הקדושה המבואר בספרי פ' ראה ששקול נגד כל התורה כולה אמרו חכז"ל כל המשמח חתן וכלה כאלו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלים וראינו גודל הפלגותם להגדיל דבר ולהמשילו כאילו בונה חורבה א' מחו' עאכ"ו לגרום ישוב לארצו הקדושה הרב מו"ה אלי' גוטמאכער זצ"ל מגרעדיץ אשר בסוף ימיו נהרו אליו מכל עברים לישאל עצתו כאשר ישאל איש בדבר אלהים ודרכיו היה לאות ולפלא הוא כתב אלי בסוף ימיו קודם פטירתו והאגרת מונחת ת"י כי צפה ברוח קדשו כי הגאולה קרובה לבא ואין שום עיכוב רק שישראל יתחילו בישוב הארץ כנאמר אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וכתב כי יודע בבירור בלי ספק כי אם יתחילו ישראל בישוב הארץ עד אשר ישבו ק"ל משפחות באה"ק לעבוד את האדמה ולעסוק בישוב הארץ כי אז גאולה תהיה לנו וכתב לאשר נשמע כי אנכי עושה הרבה בענין א"י בקשני מאד לעשות בזה וכו' כי רצה לנסוע אלי בדבר הזה אך כבר היה חלוש ולא יכול ליסע והנה אנכי הרואה דבר נקל להגיע זאת לכונן ישוב ארצנו הקדושה ואביוניה להשביע לחם בדבר האתרוגים של מצוה אשר הגננים ערלי לב יצברו בכל שנה כעפר כסף והשמועה אומרת שמאספים בכל שנה א' מילליאן רו"כ ונקל לפעל דבר זה ליקח אתרוגים מאה"ק:

בשנה העברה נסיתי והבאתי שש מאות אתרוגים והרבה מקומות התענגו עליהם מאד וגם מובחרים היו לי אך בשנה הראשונה כל התחלות קשות המובחרים נתעכבו בדרך והגיעו קודם החג ממש ולא יכולתי לשלחם מרחוק באפשרי ליתן בשנה הזאת אתרוגים עבור כל מדינות פולין אך צריך לזה הכנות גדולות להניח בזה הרבה מעות ונודע כי על כל דבר חדש נמצאים מתנגדים רבים או על הדבר בעצמו או על העושר וכדומה לכן אלכה לי אל הגדולים והקדושים אשר בארץ המה וביחוד כבוד ידידי הגאון תפארת ישראל להיות ידו עמי בדבר הגדול הזה להסכים כפי התשובה הרצופה פה אשר באמת ע"פ הדין בכ"מ אשר המצא ימצאון האתרוגים המוחזקים בכשרות עפ"י מסורות כמו אתרוגי א"י עכ"פ לכתחלה אין לברך על אחר כמבואר בחתם סופר (סי' ר"ז) שכל ימיו לא בירך על אתרוגי קארפו ולא על שום אתרוג אף אם היו בו כל הסימנים רק על אתרוגי יענעוי שהוא מוחזק בכשרות ע"פ מסורות וכעת אתרוגי יענוי אין אתנו כי לאתרוגי א"י יש יתר שאת גם על אתרוגי יענעוי ובס' בית מאיר הנדפס מחדש על או"ח הביא שהביא לו אתרוג הדר ומהודר אשר מימיו לא ראה הדר כמוהו' וגם היו בו כל הסימנים וכאשר נודע לו כי הוא מקארפו לא רצה לברך עליו. אחד עמד על החקירה והדרישה כי יש עליהם חשש הרכבה כמבואר הכל בתשובה:

בעזה"י:

במקומות שנמצאו אתרוגים מארץ הקדושה אשר המה כשרים עפ"י מסורות שהמה אתרוגים הראוים לברכה ואינם מורכבים אם מותר לצאת לכתחלה באתרוגי קארפו לברך עליהם הנה הר"ם פאדווא הובא בתשובות רמ"א (בסי' קכ"ו) הובא במגן אברהם (בסי' תרמ"ח ס"ק כ"ג) כתב דאתרוג המורכב מלימון ואתרוג פסול ויש בו ג' סימנים שהמורכב חלוק בלא בליטות והעוקץ בולט והמיץ רחב והאתרוג שאינו מורכב בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם והעוקץ שוקע והקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדולים אצלינו אבל ממחוז פילייא אשר אנחנו מסופקים בהם אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב ממכת הדרך כו' ע"כ והע"ש כתב עוד סימן שאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב מושכב לרוחב האתרוג עכ"ד המ"א:

והנה אתרוגי קארפו הרגילים אצלינו קצתם יש להם בליטות וקצתם אין להם בליטות והגרעינים רובא דרובא מונחים לרוחבם כדרך המורכבים העוקץ רובם בולט והקליפה ג"כ אינו רחבה כ"כ ואתרוגי ארץ הקדושה ג"כ מקצתם יש להם בליטות ומקצתם אין להם וגם העוקץ עפ"י רוב אינו שוקע אך הקליפה רחבה הרבה יותר מאתרוגי קארפו והמיץ שלהם מועט והגרעינים רובא דרובא מונחים זקופים לאורך האתרוג וגם לאתרוג ארץ הקדושה יש הכשר מרבנים הגדולים מארץ הקדושה שהמה מוחזקים בכשרות ולאתרוגי קארפו כמעט אין, הכשר כלל ועל ההכשר המביא קשה לסמוך בכמה טעמים כנודע לכל ועתה נעיין לענין דינא:

והנה גוף דברי הר"י פאדווא אינם מובנים דמתחילה נתן סימנים בהם ואמר כי סימנים אלו מובהקים המה ואח"כ כתב שיש אתרוגים אחרים שהמה מסופקים וקשה כיון דר"י פאדווא היה נותן בהם סימנים א"כ אפשר להכיר בין מורכב ובין אינו מורכב ומדוע הוי ספק:

אך כפי המבואר בשו"ת חתם סופר באו"ח (בסי' ר"ז) דאין לסמוך מהדין על סימנים מאתרוגים כי כל אלו הסימנים לאו דאורייתא ולא נזכרו בשום מקום בש"ס ומן הדין דינו של אתרוג זה כדין עוף שנאכל במסורות ע"כ לא אחת הבאים מימנעוי שמסורת בידם מאבות אבותם ורבותינו חכמי הצרפתים אשר מעולם יושבי מדינת אשכנז שיצאו ידי חובתם באתרוגים הבאים מיענעוי הן הנה הכשרים ואינו צריך לשום סימן והגאון מהר"ם פאדווא ז"ל לא בא אלא להודיע סימני האתרוגים ההמה כדי שאם לא ימצאו בהם אותם הסימנים נדע שאינם מאותם שמסורות בידינו אבל הבאים בודאי מאיים אחרים ואפילו יש בהם אותם הסימנים אין ראיה שאינם מורכבים וסיים דהעלה מזה כל אתרוגים שאינם מיענעוי אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על הסימנים עכ"ד החת"ס:

א"כ ניחא דברי הר"י פאדווא שאף שהוא נותן סימנים הוא רק לאותם שמוחזקים בכשרות אבל הבאים ממחוז פילייא שמסופקים בהם אם המה כשרים לא מהני שום סימן ונשארו בספיקן ומזה ראיה לדברי החתם סופר: אך שעדיין יש לדקדק מאחר שסימנים אלו אינם מובהקים ולא מהני ואלו שאינם מוחזקים בכשרות ג"כ לא יועיל לאלו שמוחזקים בכשרות להמוציא אותם מחזקת כשרות ואפשר לומר דנהי דמוחזקים בכשרות היינו הגן הזה מוחזק בכשרות אבל עכ"פ כל אילן ואילן אינו מוחזק בכשרות ואטו לא יוכל להיות בגן שמוחזק בכשרות שאיזה ערל הרכיב איזה אילן ומש"ה מועילים הסימנים אלו אף שאינם מובהקים להוציאן מחזקת כשרות: ועוד אפשר לפרש דברי הר"י פאדווא שבאמת משני סימנים אין מקום להתיר ולהכיר אם הוא מין אחר או מורכב רק שבכל מיני פירות נמצא שינוים אף שהכל פרי אחת ומין אחד ואינו מורכב כאשר כתב הרמב"ם (ריש פרק ג' דכלאים) וז"ל יש מינים בזרעונים שהיה מין אחד נפרד לצורות הרבה מפני שינוי המקומות ובעבודה שעובדין בארץ עד שיתראה כשני מינים ועיי"ש:

א"כ אין משנוי הצורה וסימני הפרי ראיה כלל שהיא מורכב רק שמין הזה נפרד לצורות הרבה יוכל להיות שצורת הפרי הזאת ג"כ הוא ממין הזאת ואינו מורכב רק שהוא בעצמותו בשינוי וכן ראיתי סברא זאת נדפס בשו"ת בית מאיר בשם הב"ד מהראדני ע"ש:

אך אימתי ראיה מסימנים אלו שהוא מורכב אם ידוע במקום אחד מאתרוגים שהמה כולם מין אחד ומוחזקים בככר הזה בתואר ידוע ובסימנים ידועים ואין שם במקום הזה מינים שונים זה מזה אך מין אחד כשיתראה אח"כ אתרוגים בשינוי צורה ותמונה כפי המינים שמבוארים בהר"י פאדווא הסימנים מוכיחים עליהם שהמה מורכבים אבל במקומות אחרים שאין אנו יודעים צורת האתרוגים שמה אין סימנים ראיה כלל שיוכל להיות שיש באתרוגים גופא בשינוי צורות ותמונות כנ"ל דברי הרמב"ם:

וניחא נ"כ דברי הר"מ פאדווא שכתב וסימנים אלו מובהקים ואתרוגים המורכבים הגדולים אצלינו והיינו כנ"ל שבמקומם היו יודעים כן שאתרוגים מורכבים היה תמונתם כך והשאר כולו היה בתמונה אחת אבל ממחוז פילייא באים אתרוגים שמסופקים בהם ושם לא יוכל להבחין ע"י אלו הסימנים אף אם ימצא בהם שינוים אלו אין ראיה שהוא מורכב שמא מתולדתו שינוי יש בו וכן להיפך אף אם נמצא כל הסימנים טובים אין ראיה שאינו מורכב דשמא במקומות הללו יוכל לפעול ע"י עבודה שעובדים בשדה ושני צורות הפרי או דשמא צורות הפרי במקום אחד הוא בשינוי וע"י הרכבה יש לו צורה כמו באינו מורכב:

עוד אפשר לפרש דבמחוז פילייא היה סימנים אחרים שנסתפקו על ההרכבה דנראה דבודאי יש אתרוגים מורכבים שהיו בהם סימנים אחרים שמורים על הרכבה על דרך משל דאם האתרוג מורכב בלימין יש אלו סימנים דלימין מיץ שלו רחב והקליפה דקה ואין לו בליטות ועוקצו בולט ואם הורכב האתרוג בלימין נדמה ללימין באלו הסימנים אבל אם יורכב אתרוג בעץ פרי אחר אשר גם לו אין מיץ רחב וכדומה אך שיש לו שינוי צורה אחר שוב ישונה האתרוג בשאר סימנים בהתדמות לעץ פרי אשר הורכב בתוכו ויוכל להיות דבמחוז פילייא כך היה שהיה שינוים אחרים באתרוג ואלו הסימנים בהר"י פאדווא שפיר היה לו אך על שינוים אחרים היו מסופקים אם גם זה מורה על הרכבה ולקמן מבואר דגם לאתרוגי קארפו יש שינוים אחרים שמורים על הרכבה שאתרוג יענעוי נוטה לאדום והקארפו לירוק געל כאשר יבאר אח"כ: אך השתא דאתינא להכא יהיה הדין כפי שיטת החתם סופר ולא מטעמו דסימנים אלו אינו רק להחמיר להוציא מחזקת כשרות ולא להחזיקם בכשרות ולא נצרך לטעם החתם סופר משום דסימנים אלו גרועים המה דא"כ לא היו מוציאין מחזקת כשרות ג"כ אך מטעם אחר דסימנים אלו מורים על הרכבה שאם יש סימנים שמורים על הרכבה הוי ראיה שהמה מורכבים דשמא מורכבים על אופן אחר ובעץ אחר דאין בהם סימנים אלו דהרכבה שביאר הר"י פאדווא איך שינוים אחרים והוא לא נתבאר לנו עדיין כל תמונות האתרוג וצורתו בכל פרט ופרט ומראהו שנודע אם יהיה על האופן זה שבבירור אינם מורכבים אך הר"י פאדווא ביאר לנו שסימנים אלו מורים על הרכבה במחוז שלו ולתה"נ יש במחוזות אחרות שינויים אחרים על ידי הרכבה וכן משמע לשון הר"י פאדווא שכתב שסימנים אלו מובהקים לאתרוגים מורכבים הגדולים ארצינו ולא כתב להיפך דאם הסימנים טובים המה מובהקים לאתרוגים שאינם מורכבים אך באמת להיפך אינו ראי' שאינו מורכב בבירור כלל אך על הרכבה יש סימן כנ"ל:

והנה לפי שיטת החתם סופר לא מהני שום סימן על אתרוג כל שאינו מוחזק בכשרות ובמסורות שהוא אתרוג והנה (בסי' א') כתב מטעם דסימנים אלו אין להם שורש בש"ס ועוד אפשר לומר דלא מהני מטעם דסימנים לאו דאורייתא ומש"ה כל שאין לו חזקה לא מהני סימנים לענין מצוה דאוריית' אבל להיפך היכא דאית להם חזקת כשרות הסימנים אלו מוציאין מחזקת כשרות דלהחמיר אזלינן בתר סימנים וניחא ג"כ דברי הר"י פאדאוו דאף לאחר שנתן בהם סימנים כתב על האתרוגים הבאים ממחוז פילייא מסופקין בהם דכיון שאין להם חזקה הסימנים אינם מועילים מאומה ואף דהר"י פאדאוו כתב דסימנים אלו מובהקים וסימן מובהק לד"ה דאורייתא ונראה שע"ז רמז הר"י פאדאוו מ"מ כבר בארנו שהוא כתב רק סימן מובהק על מורכב אבל לא להיפך שיורה שאינו מורכב. שבתי וראיתי כדברים האלה בחתם סופר (סי' קפ"ג) דכתב דכיון דסימנים לאו דאורייתא לא סמכינן על סימנין ועוד אפשר לומר וכן הביא שם החתם סופר דבשני סימנים דעת הפוסקים גבי עגונות דחשיב כסימן מובהק ומהני ה"ה באתרוג היכא דהוי שני סימנים הי' מהני אך היכא דהסימנים מכחישים זה את זה שנמצא באתרוג ב' סימנים כנ"ל ואם שנים טובים ושנים מורים על הרכבה לא הוי כאן סימנים כלל וכן כתב בחתם סופר שם כדאיתא בבא מציעא סימנים וסימנים יניח ואם איכא שלשה סימנים טובים ואחד לא טוב בודאי לא מהני והיכא דאיכא סימן אחד טוב וסימן אחד גרוע ועל השאר אנו מסופקים הוי כאין כאן סימן כלל וכן היכא דאיכא שני סימנים טובים ואחד גרוע והרביעי אנו מסופקין ג"כ מהני ועיי"ש כל זה בחתם סופר:

והשב יעקב (בסי' ל"ו) הביא דעיקר הוא הסימן מבפנים בהקליפה ומיץ שבתוכו:

ועתה נשוב לענין דינא דעל אתרוג קארפו בודאי אין ראוי מתחילה עכ"פ לברך היכא שיש אתרוג אחר מוחזק בכשרות מטעם חתם סופר דמסיק להלכה דאין לסמוך על סימנים בלא הכשר כלל כיון דסימנים אלו אינם מבוארים בש"ס וסימנים אלו לא נאמרו רק להחמיר ולא להקל. ב) כיון דסימנים לאו דאורייתא ואין לומר דשני סימנים לד"ה דאורייתא דהא כאשר בארנו אין כאן שני סימנים דאף לאלו מיעוטא דמיעוטא שבהם שיש להם בליטות והעוקץ שוקע יש כנגדן שני סימנים המורים על הרכבה דהמוץ שלהם רחב נגד אתרוגי ארץ ישראל כאשר נתבאר לעיל ויתבאר עוד לקמן באורך וגם הגרעינים מונחים לרוחב האתרוג ואיכא סימנים כנגד סימנים והוי כליכא סימנים כלל ואף דהחתם סופר כתב (סי' קפ"ג) דבאתרוגים שיש להם סימן בחוץ שוקע ובליטות הרבה הוי לי' ב' סימנים ושוב אין לחוש שמא ימצאו בסימנים הפנימים היפך מזה ואפי' נמצא איזה אתרוגים בסימן הפנימי היפך אין לחוש אפילו לאותו אתרוג אם הי' אפשר לצאת בו אחר שנחתך כיון ששני סימנים טובים עכ"ל משם אין ראי' דהוא מיירי אם ימצא רק אחד מהסימנים הפנימים לא טוב דאז איכא רובא בסימנים שבחוץ וכנ"ל וכפי אשר בארנו לעיל וכן נתבאר בחתם סופר שם הוא רק באם בשני סימנים הפנימים הוא המיץ והגרעין ג"כ סימן אחד טוב דאם הסימן השני רק בספק ג"כ לא מהני כיון דאינו סימן נגד סימן ולא נשאר בחוץ רק סימן אחד וסי' אחד לאו דאורייתא אך דברי החתם סופר בלא"ה צ"ע דהרי הוא ספק (בסי' ר"ד) דבל"ה סימנים אינם מועילים להקל רק להחמיר לאותו שמוחזק בכשרות להוציא מחזקתו ואם כן במאי מיירי (בסי' קפ"ג) ע"כ באתרוגים המוחזקים בכשרות א"כ כיון ששני סימנים מבחוץ טובים המה אף אם יהיו שני הסימנים היפך מזה שוב אינם סימנים נגד סימנים ונשאר על חזקתו: אך עכ"פ כל זה באתרוגי יענעוי כאשר כתב החתם סופר (בסי' ר"ח) שהוא לא הכשיר רק אתרוגי יענעוי אבל אתרוגי קארפו שרובא דרובא המה הגרעינים שוכבים וגם המוץ רחב ועכ"פ על המיץ ספק כאשר מבואר לקמן שוב לא יהיה הסימנים בחוץ אף אם שניהם כאחד טובים לא מהני דאיכא שני סימנים המתנגדים אף אם רק אחד מתנגד והשני ספק בפנים עכ"פ הוי סימן נגד סימן ולא נשאר רק סימן אחד והוא בודאי לאו דאורייתא:

ומכ"ש באלו האתרוגים מקארפו שאין להם שום סימן שאין להם בליטות בחוץ וגם העוקץ בולט בודאי אין שום מקום להתיר לברך עליו ובפרט במקום שנמצא אתרוג שיש לו מסורת:

ועתה נדבר מאתרוגי ארץ ישראל כיון שהוא במסורת כשר ומעידין עליהם גדולי ישראל שהמה כשרים עפ"י הדין בודאי אין להשגיח על שום סימן אף אם מתנגד לזה אף שבת' מהר"י פאדאוו כתב דסימנים אלו מובהקים לאתרוגים הגדולים אצלם וכפי דברי החתם סופר ע"כ מיירי באתרוגים המוחזקים בכשרות דעל אתרוגים שאין להם חזקה בכשרות לא מהני כלל מ"מ כבר בארנו לעיל שסימנים של הר"י פאדאוו קאי רק על מקומות שלהם אבל בשאר מקומות אין ראי' מסימנים אל להרכבה דשמא הוא המה כדברי הרמב"ם בכלאים דיש כמה מינים שמשונים זה מזה במין אחד והכל מין אחד וכאשר הבאתי מתשובה הנדפסת בבית מאיר שכתבו כדברים האלה:

ועוד מצאתי ראי' לסברא זאת דהנה ראיתי בבגדי ישע (סי' י"ד) שהביא ששמע מהגאונים שבכל אתרוגים אמיתים יש ב' מינים זכרים ונקיבות בהזכרים הגרעינים זקופים ובהנקיבות מושכבות הגרעינים לרוחב האתרוג ובודאי הגננים יודעים דברים כאלה ולמה להוי שקר וגם חזקה אומן לא מרע אומנתו לומר דברים בדאים שיאמרו עליו שאינו בקי במלאכת הנטיעה וא"כ שבזה סתירה לדברי הרי"פ שהרי"פ הי' נותן בזה סימנים להבחין בין מורכב לאינו מורכב אך לפי הנ"ל אין זה סתירה שבמקום הרי"פ שפיר היו אתרוגים זכרים שהיו הגרעינים עומדים זקופים אעפ"כ ע"י הרכבה נעשה כמו נקיבות ומונחים לרחבן וזה הי' שם סימן הרכבה אבל במקום אחר אין ראי' כלל מגרעינים שמונחים לרחבן דשמא נקבות הן ומזה נוכל לדייק על כל הסימנים שהסימנים הללו המורים על הרכבה הוא רק במקום הזה של הרי"פ ובשאר מקום אין זה סימן דשמא דבר אחר הוא גורם השינוי וכנ"ל דברי הרמב"ם דיש במין אחד שינוים בצורות ותמונות כנ"ל:

וע"כ במקום אחר אין הסימנים מגרעים כלל ובפרט בארץ הקדושה שהיו שם תמיד גדולי ישראל ויצאו באתרוגים הללו אין שום דבר מוציאן מחזקת כשרות ובפרט אחר שקצת סימנים בהם טובים שהגרעינים עומדים זקופים והמיץ מועט והקליפה רחבה מאד אף אם היו הסימנים מבחוץ מתנגדים לזה אוקי סימנים לנגד סימנים נשארו בחזקת כשרות וגם הסימן שהעוקץ יהיה שוקע והעוקץ הוא בולט בהרבה אמרתי מעצמי דיכול להיות שסביבות העוקץ מכסה עובי האתרוג וע"ז נראה העוקץ בולט ואם חסר כל סביבות העוקץ המכסה ותראה שוקע וגם אפשר להיות דכיון דלאחר הסרת העוקץ היה נשאר גומא במקומו וגם עי"ז נקרא העוקץ שוקע שבתי וראיתי שבתשו' הרב הגאון אב"ד דק"ק פלאצק בעה"מ גט מקושר בתשו' נדפסת בס' בגדי ישע (סי' ט"ז) וז"ל שם ובענין העוקץ הבולט אפשר שיש רמז בגמרא והמפרשים פטמתו והעוקצו במקום אחר משמע שיש גומא אם ינטל העוקץ לפנים משמע קצת שגודל האתרוגים שבזמן הגמ' היה שקוע העוקץ מיהו גם בבולט ימצא גומא קטנה עכ"פ כשינטל העוקץ אפילו הוא בולט עכ"פ:

וכונתי על מאי דאיתא בגמ' סוכה (דף ל"ד) במשנה נטלה פטמתו פסולה ואח"כ אומר ניטל עוקצו כשר ואיתא שם בגמ' (דף ל"ה ע"ב) תני ר' יצחק בן אליעזר ניטלה בוכנתו ומביא שם רש"י ב' פירושים על נטלה פטמתו דהיה פיטם הוא בראש והעוקץ הוא בזנב וז"פ מורי הזקן רבינו יעקב אבל רבינו יצחק הלוי הי' מפורש פיטמתו והעוקצו שניהם בזנב ועוקצו שניטל העוקץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני ר' יצחק ב"ר אלעזר ניטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכא הנכנס ומכה באסותא ע"ש וכוונת הגאון הנ"ל דלפי רבינו יצחק אפשר לפרש דהעוקץ שקוע היינו שתחוב בעומק וכשניטל העוקץ ישאר גומא תחתיו אבל במורכב אין העוקץ תחוב בעומק כלל אף אם ניטל העוקץ לא נשאר גומא תחתיו וכן נראה שהוא בלימין ולפי פי' זה בכל אתרוגי ארץ ישראל אין חשש משום העוקץ דנראה כשיוסר רק סביבות העוקץ תיכף ישאר גומא וגם לפי דברי השבות יעקב שהבאתי לעיל עיקר הסימנים הוא רק מה שבפנים ולא מה שבחוץ ויש בפנים כל הסימנים טובים באתרוג א"י כנ"ל והמוץ מעט והקליפה רחבה מאד הרבה יותר מקליפה הנמצא באתרוגי קארפו אף שהקליפה עבה אין ראיה דיוכל להיות משום שלא נגמר פריו וכל זמן שלא נגמר פריו הקליפה עבה והמוץ מועט אף בלימין וכל שקרוב יותר לגמר בישולו נתוסף המוץ כדברים האלה בתשובה מהגאון מפלאצק הנדפס בס' בגדי ישע הנ"ל כמבואר שם (בסי' ט"ז אות כ"ד) דכ' ז"ל דגם בהך סימנא שהמיץ רבה לא ברור לי דהיינו שרצה לפסול מתחילה קארסיקאנער בשביל שהמיץ רבה בהן וכ' אח"כ דזה אינו ברור דכפי הנראה מה שבאתרוג הקליפה עבה הוא לפי שעדיין לא גמר בישולו ואם נגמר בישולו שראוי לאכילה מסתמא כל שמוסיף להתבשל רבה דהמיץ דהקליפה לעולם אינו ראוי לאכילה כמו בלימנא ומראנץ א"כ אפשר שהקרסיקאנער שיש בו מיץ יותר הוא משום שקרוב להתבשל יותר ואח"כ חזר ודחה זה וכו' וז"ל אמנם למה שאנו רואים שהקארסיקאנער ירוקים יותר מהיעניוועזער משמע שלא יהיה הקארסיקאנער קרובים יותר לגמר בישולם שהרי הירקות מורה יותר על שלא:

ב"ב דאל"כ דאף בשופר הגזול יוצא כדאיתא בש"ע או"ח (סי' תקפ"ו) והטעם כמו דאיתא בירושלמי לחלק בין לולב הגזול ובין שופר הגזול דא"ר אליעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא פי' והקול אינו עבירה וכיון דיוצא אף בשופר הגזול ולא הוי המצוה ב"ב ה"ה וכ"ש שופר של כלאים וראיתי אח"כ כעין זה בתשובה:

אך הנה הט"ז חולק על הלבוש דאין לפסול משום מה"ב מההוא דאמר רבא להנהו אוונכרי כי זבנתי' אסא מעכו"ם דלא תגזזו אתם אלא ליגזזו אינהו והבו לכי מ"ט סתם עכו"ם גזלי ארעא מישראל וכו' וקשה מאי מהני דלגזזי אינהו סוף סוף עביד העכו"ם עברה ואמאס לגבוה דהא ב"נ מצווה על הגזל וכמ"ש הלבוש דהמורכב נמאס לגבוה אף שבן נח הרכיבו דאיכא למ"ד בפ' ד' מיתות דאפילו ב"נ מצווה על הרכבת האילן וע"כ כיון דהוא לא עבר עבירה רק אחר עבר עבירה לא הוי מה"ב וכ"כ הט"ז (סי' י"א ס"ק ז') על מה דאיתא שם המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה וכתב הט"ז וז"ל ואין כאן מה"ב שהרי הוא לא עשה עבירה ודבריו תמוהים לפענ"ד מדברי התוס' בריש לולב הגזול דהקשו דלולב של אשירה פסול משום מה"ב ותו דאין המצוה בא ע"י עבירה וקשה דקארי לה מה קארי לה הא התם הוא לא עבר עבירה רק אחר עבר עבירה וא"כ צריכין אנחנו לחלק דבגזל אין באתרוג גופו שום עבירה רק זה שגזלו עשה עבירה דהוא לא גזלו רק אחר גזלו ובא לידו בשינוי רשות וקנאו לגמרי קודם שעשה המצוה אין כאן בשאר המצוה עבירה כלל שעל גוף האתרוג אין כאן עבירה וגם הוא לא עשה העבירה אבל אתרוג של אשירה שגוף הדבר הוא בעבירה והעבירה מונח על גוף הדבר ונמאס אף שהעבירה בא ע"י אחר מ"מ העבירה הוא על גוף הדבר והוי מה"ב וה"ה בכלאים בזה לא שייך תי' התוס' גבי אשירה דאין המצוה בא ע"י עבירה דהרי כאן כל עיקר גדול האתרוג הוא ע"י העבירה ואלו לא תחוב החור באילן לא הי' באילן במקום הזה אתרוג כלל רק לימין ועל החור לחודי' גם כן לא גדל:

אך עוד כתב הט"ז טעם דלא הוי מה"ב וז"ל ותו דאיתא בסי' י"א הלכות ציצית המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעשה ההרכבה נתגדל האתרוג ונעשה ברי' חדשה ע"כ. והנה טעם זה דלא הוי מה"ב משום שנשתנה ונעשה ברי' חדשה אפשר להביא ראי' מדברי התוס' בב"ק (דף ס"ה ע"ב) ד"ה הא מני בית שמאי וז"ל וא"ת היכי מדמי לי' דמאי ענין אתנן אצל שינוי וי"ל דקסבר דאי שינוי קונה א"כ ראוי הי' להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן ומימאס נמי לא מאיס יעו"ש א"כ ה"ה לענין מה"ב וכאשר כתב בלבוש גבי כלאים דנמאס לגבוה היכי דנעשה ברי' חדשה מימאס נמי לא מאיס ובזה אפשר לחלק בין אשירה לכלאים דבאשירה האילן עם כל הפירות המה מהאשירה אבל בכלאים רק האילן נרכב ונעשה בו העבירה ולא האתרוג והאתרוג נעשה ברי' חדשה:

אך עכ"ז נראה דבאתרוג של כלאים לא שייך זה כפי מה דאיתא בתוס' חולין (דף קט"ו) בד"ה חורש בשור ובחמור דבשר וחלב אסור משום לא תאכל כל תועבה אך בחורש בשור ובחמור מותר משום דלא אכל החרישה עצמה אבל בבשר וחלב אוכל הבישול בב"ח ואף דבמעשה שבת ג"כ מותר אף דאוכל הבישול עצמו משום דשם אינו ניכר אם נתבשל בשבת אבל בב"ח ניכר שנתבשל בחלב שיש בו טעם חלב ועיי"ש בריטב"א מש"ה הוי תועבה:

וא"כ ה"ה לענין אתרוג המורכב שניכר בו ההרכבה ושהוא מעורב מאתרוג ומין אחר שפיר אסור משום מה"ב שבא ע"י ההרכבת איסור ויש לומר האתרוג נעשה ברי' חדשה דהרי אדרבה ניכר בו ההרכבה כמו בב"ח שהוא תועבה ונמאס שפיר הוי מצוה הבא בעבירה:

והנה בתשו' הרמ"א (סי' קי"ז) ובתשובות מהר"ם אלשיך (סי' ק"ל) פסלו מורכב מפני שאינו אתרוג וכ"כ המ"א בס"ק הנ"ל ובתשובות הרמ"א סי' הנ"ל הביא דהשואל רצה להתיר דאתרוג אפי' מקצת אתרוג משמע כמ"ש בפ' אותו ואת בנו דשה אפי' מקצת שה ובשבות יעקב (סי' ל"ו) הביא היתר זה בשם הש"ך והביא דמורו וחמיו ז"ל הי' רב בק"ק פראג והביאו אתרוגים מורכבים ופסק מו"ח ז"ל לפסלם ואיזה תקיפים ואלמים רצו להכשירם והי' שם הרב הש"ך ז"ל כאורח נטה ללון והטו אותם בחלקות שפתיהם והתיר ג"כ מטעם הנ"ל דשה אפילו מקצת שה והביא שבסוף ימיו נתחרט וביקש מחילה מכבוד חותנו הגאון על ששגג בדבר זה והביא שהחזן כאשר לקח האתרוג הזה לברך עליו נפל לארץ ונשברה פטמתו והי' לאות עיי"ש:

אך על גוף ההיתר דשה אפילו מקצת שה אני תמה דהא בשה אפילו מקצת שה קיי"ל בחולין (דף קל"ב) דאינו חייב רק חצי מתנות ובתוס' (דף ע"ח ע"ב) בד"ה בין לרבנן ובין לר"א הקשו על מאי דאיתא שם כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ומקשה הגמרא במאי עסקינן אילימא בתיש הבא על הצבי וילדה בין לרבנן בין לר"א לשחוט ולכסות צבי אפי' מקצת צבי וכו' וכתב שם התוס' הקשה הר"ר שמואל מארפלין הא גבי כוי אמרינן שה אפילו מקצת שה לא חשיב משום הם כולי שה להתחייב בכל המתנות א"כ הנ"ל לא חשיב כאלו הוא כולי דם צבי אלא חצי' ובפ"ק דביצה אמרינן לא כוי בלבד אמרו אלא אפי' נשחט בהמה חי' ועוף ונתערב דמם זב"ז אסור לכסות ביו"ט וכו' ע"ש:

הרי בפי' מבואר דבשביל שה אפי' מקצת שה לא חשיב כולו שה רק מקצתו וא"כ באתרוג לא מהני וראיתי אח"כ בבית אפרים (סי' נ"ו) הקשה קושי' זה וכן החתם סופר (סי' ר"ז) הנ"ל כ"כ וכתב מדעת עצמו כיון דחייב בחצי מתנות הוא משום דרק מקצת שה חשיב ולא הביא שכן מבואר בפי' בדברי התוס' חולין (דף ע"ט) הנ"ל:

והנה בתשובה ליור"ד הארכתי דשיטת רש"י אינו כשיטת התוס' לומר דחייב בחצי מתנות דחשיב מקצת שה ומקצת צבי דרש"י פירש שם בחולין (דף ע"ט) על מה דאיתא שם דמותר להרביע פרדה על פרדה מהו דתימא אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור בצד סוס קמ"ל וכ' רש"י קמ"ל שאין כאן צד סוס מיוחד וצד החמור מיוחד הלכך אין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבלי זרעו ומינא באפי' נפשי' הוא דמקרי והוי מין מצד עצמו מעין סוס וחמור וע"כ שיטתו נראה שלא כדברי התוס' שיש כאן חצי סוס וחצי חמור דא"כ הי' אסור להרביע זב"ז דצד סוס משתמש בחמור וכו' אך דכולו מין אחד מעין סוס וחמור לשיטת רש"י צ"ל דאינו חייב רק חצי מתנות הוא משום דהוי כעין צבי לא הוי רק חצי וצריך ללמוד ע"ז דשה אפילו מקצת שה דאל"ה היינו אומרים דכל שאינו שה שלם אינו חייב כלל וגם לשיטת רש"י נראה דמורכב באתרוג אינו יוצא דהוי מין בפ"ע כעין אתרוג ולימין עכ"פ כולו אתרוג ואינו יוצא בו:

והנה בתשובות מהר"ם אלשיך הנ"ל (סי' ק"י) כ' וז"ל ואם הורכב יתור מין באילן אתרוג לא קא מבעי' לי' דהא אין היחור ההוא מוציא אלא לימינעס כדברי הגננים וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' משוח מלחמה וכו' כי קא מבעי' לי' איפכא שהרכיב יחור של אתרוג בלימין שמוצא התור ההוא דוגמת אתרוג ואין הפרש אלא שהמיץ שבתוכו מרובה משא"כ לאתרוג בלאו מורכב שהמיץ מועט והקליפה שעליו עבה מאוד וכו' בזה שבטל הילדה בזקינה כדאיתא בפ' משוח מלחמה דילדה שסיבכה בזקנה בטלה וא"כ בטל יחור האתרוג לגבי העץ הלימין והאריך בזה וסיים שאף אם לא הי' היחור ההוא מתבטל בלימין שהוא כב' מינים מעורבים בשוה אתרוג ולימין לא יצא הא למה זה דומה לחצי עבד וחצי ב"ח שתקע שאינו מוציא את ב"ח דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא ב"ח וה"נ כ"ש הוא דגוף האתרוג בו מעורב עם לימין: דלא אתי צד לימין שבו ומוציא את החייב באתרוג ועוד דהוי קיי"ל דאתרוג פחות מכביצה פסול והשתא אי הוי מורכב הוי כביצה היכי מצי להתכשר והרי אין בו אתרוג אלא חצי ביצה ועוד דהא קיי"ל דאי חסר כ"ש ליום ראשון פסול ובהאי מורכב החצי הוא לימין והרי הוא כחסר מן האתרוג ועוד הביא ראי' משלהי פ' יש נוחלין (דף קל"ז) דהכי דאתרוג אינו כולו שלו אינו יוצא בו עיי"ש דבריו:

והנה מה שהביא דכל שהוא מורכב אין בו אלא חצי ביצה כן רציתי לומר. בעצמי אך באמת זה אינו כדאיתא בתוס' ריש לולב הגזול על מה דאיתא בגמרא דאתרוג של אשירה משום כתותי מיכתת שיעורי' ורצו מתחילה לומר הטעם הוא משום דאין בו כביצה ודחי זה דהא דבעי שיעורי' כביצה הוא רק משום דכ"ז שלא הגיע לזה השיעור לא הוי גמר פרי וא"כ אין לפסול משום כתותי מכתת שיעורי' דע"כ גמר פרי הוא ע"כ כתב דיש לפסול אותן משום דבעינן מנכרא לקיחתו והיכא דמכתת שיעורי' הוה כאין בו כשיעור כלל ולא מינכרא לקיחתו עיי"ש א"כ בנ"ד דהא מורכב חצי אתרוג וחצי לימין לא שייך ג"כ לפסלו משום דאין באתרוג שיעור כביצה דג"כ עכ"פ גמר פרי הוי ושם הוי ג"כ מנכרא לקיחתו:

אך משום דהוי חסר ודאי יש לפסלו וגם לא הוי כולו אתרוג אך קצת האחרונים רצו לומר דבטל חלק הלימין ברוב אתרוג אף דאיתא בגמ' בילדה שסיבכה בזקנה בטלה הילדה בזקנה היינו רק לענין ערלה דעיקר הכח בא מהזקנה ולא נחשב ערלה אבל לענין גוף הפרי רובא אתרוג הוי כיון דהפרי גדול כמו היחור כנ"ל דעיקר גידולו הוא כמין היחור כדאיתא ברש"י בפ' משוח מלחמה (דף מ"ג) בטל השאר ברוב:

אך לפענ"ד לא שייך בזה ביטול ברוב כאשר נסתפקתי במקום אחר אם נתערב דבר מועט דבר שאינו ראוי לצאת בו ידי חובת מצה ברוב שראוי לצאת בו אם בטל ברוב שיצא בכזית ממנו שיש בו תערובות מועט שאינו ראוי לצאת בו והעליתי שאינו בטל ברוב לענין שישלים זה שאינו ראוי לשיעורא כאשר נסתפק בעל משנה למלך אם מעט היתר נתערב ברוב איסור אם ישלים לשיעור לחייב מלקות:

בתוס' זבחים (דף ע"ח) בד"ה הפיגול מבואר דהיתר מועט שנתבטל ברוב איסור אינו משלים השיעור ובמנחת כהן כ' הטעם דביטול ל"ש אלא באיסור המעורב בהיתר הוי כאלו אינו בעולם כלל מאחר שנתבטל אבל לא בהיתר שנתערב באיסור להשלים השיעור לאיסור כיון דבאיסור לחודי' ליכא שיעורי' לא אמרינן שנתבטל בו ההיתר ויתוסף על שיעורי':

א"כ לענין היכא שנתערב דבר שאינו ראוי לצאת בו י"ח מצה בדבר הראוי ג"כ אינו משלים לשיעור אף דהוי רוב מדבר הראוי וגם לפ"מ דאיתא בבכורות (דף כ"ג) דטומאת משא אינו בטל כיון דנושא הכל ביחד וידעינן בטומאה יש ג"כ במשא הזה א"כ ה"ה לענין להצטרף לשיעורא כיון דבכל השיעור יחד בודאי יש דבר שאינו ראוי ג"כ לא מהני ביטול ברוב ובחידושי בארתי בזה ליישב קושית התוס' דלמה לי קרא דאין יוצא במצה של טבל מקרא דלא תאכל עליו חמץ תיפוק לי' דהוי מצוה ה"ב ולפי הנ"ל יש נ"מ רבתי הכא שנתערב מיעוט טבל ברוב חולין יאכל כזית מזה דלטעם מצוה הב"ב הי' יוצא שפיר דאין כאן עבירה דבטל ברוב האיסור בהיתר אין כאן עבירה וממילא יוצא אבל כיון דגלי קרא דאינו יוצא במצה של טבל והוי מצה שאינו ראוי למצוה לא מהני ביטול דבר שאינו האוי בראוי להשלים השיעור כמו דהיתר אינו בטל באיסור להשלים השיעור:

ומעתה גם לענין אתרוג כיון דאתרוג החסר פסול וחלק הלימין שיש בו אינו ראוי למצוה לא שייך בזה ביטול ברוב להשלים השיעור ודוק: ועוד נראה לי כיון דיש סימנים המורים על ההרכבה וההרכבה ניכרת בהפרי לא שייך בזה ביטול דהוי ניכר האיסור והפ"מ (סי' ק' ס"ק א') בשפתי דעת ביו"ד האריך הרחיב הדיבור דכל שהוא ניכר בחזותא אינו בטל ומסופק אם מדאוריית' אינו בטל ולפענ"ד אף למ"ד בחזותא בטל מדאורייתא וחזותא לאו היינו רק מראה דהוא דבר שאין בו ממש אמרינן בזה לאו מילתא אבל כאן דמשעת הרכבה ניכר שמשונה בגופו ודאי מילתא היא. ול"ש בזה ביטול וכמ"ש הרשב"א דמש"ה במין באינו מינו אינו בטל ברוב משום כיון דמרגישין הטעם הוי כניכר האיסור ויוכל להיות דבפרי הנרכבת אף בטעמא ניכר שנרגש בה שינוי הטעם אף באכילה:

עוד יש להעיר בזה לפי דברי המהרי"ט באחד שאסר הנאתו על חכם העיר אם החכם מותר ליהנות מכוס הציבור אם אמרינן שבטל חלק האיסור ברוב וכ' ע"ז דל"ש בזה ביטול וז"ל דבשלמא לענין איסור שייך ביטול שאילו היינו מכירי חתיכות האיסור היינו אוסרין אותה והי' השאר מותר אבל במעות ל"ש זה דהא דכל חדא וחדא יד כולם שוה בו ואפי' היינו מכירים שאין זה מטבעו של שמעון ע"ש:

ולפי דברינו נראה דל"ש ביטול רק היכא שהי' כאן איסור בפ"ע והיתר בפ"ע ונתערבו זב"ז וגם בלא"ה דעת המרדכי דהיכא דבא לעולם ע"י תערובות לא מהני ביטול בזה:

והאחרונים הקשו דברי המרדכי סותר זא"ז דגבי גיגית מלאה ענבים פ' כיון דבא לעולם על ידי תערובות עדיף טפי לבטל אף היכא שיש לו מתירין והפ"מ והחוות דעת חילקו בין היכא שהי' מתחילה כולו היתר ובין היכא שהי' מתחילה כולו איסור ויותר מסתבר לחלק בין שכל הדבר לא הי' בעולם ותיכף בעת ביאתו לעולם הי' בתערובות דאינו בטל א"כ גם באתרוג שכל עיקר ביאתו לעולם על ידי תערובות אינו בטל וכבר הנה הבאתי מ"ש האחרונים על דברי האלשיך דהיכא דהיחור הוא אתרוג והעץ הוא לימין דבטל הילדה בזקנה כדאיתא בפ' משוח מלחמה (דף מ"ג ע"ב) וחלקו האחרונים דזה הוא רק לענין שאנו אומרים הגדול הוא מזקנה ולא מהילדה ואינו ערלה אבל לענין גוף הפרי אינו בטל גבי הזקנה כיון דאדרבה היחור הוא נושא הפרי כמותו:

ואמרתי אנכי דמ"מ פסול באתרוג דבאתרוג בעינן טעם עצו ופריו שוה והיכא שהרכיב אתרוג בלימין אין טעם עצו ופריו שוה דפרי העץ הוא לימין אך הי' אפשר לומר דמ"מ הוי טעם עצו ופריו שוה דהאתרוג עם היחור שלו שגדל עליו שפיר שוה טעמו אבל כיון שאנו אומרים דילדה שסיבכה בזקנה בטל הילדה בזקנה כדאיתא בפ' מ"מ ועכ"פ לענין הגידול הוי כאלו גדל מהזקנה ולא מהילדה שוב הוי אין עצו ופריו שוה דהעץ שגדל עליו הוא לימין וראיתי אח"כ כעין זה בב"א:

אך הבית אפרים התיר היכא שחתך אח"כ יחור זה מגוף האילן ונטעו בארץ היינו אף שלא חתך גוף היחור הזה דזה קשה כאן איך הטבע הוא דמיחור זה נעשה כמה ענפים כמו אילן ולוקחים ענף מזה האילן ושותלים אותם בארץ ובזה התיר הבית אפרים כיון דאין כח גידולו עוד מעץ לימין וזה טעם הוי שפיר טעם עצו ופריו שוה:

אך לפי הנ"ל עכ"פ אסור משום דמעורב ביחור זה ב' כחות מהאתרוגים ולימין בודאי אינו בטל ברוב כיון דביאתו לעולם על ידי תערובות ומתחלה הוי כולו אסור דהיחור הזה שנטעו בארץ הי' מתחלה כולו אסור בעת שהי' מחובר באילן:

והנה עוד נראה לפענ"ד והביא ראי' דלא כהב"א דדעתו דאף דהיכא דהרכיב יחור אתרוג בעץ לימין פסול האתרוג הגזול שם מ"מ היכא שלקח יחור מזה לנטעו בארך שוב מותר:

ולפענ"ד לא נראה כן ויש להביא ראיה לזה ממאי דמהר"י:

פאדווא נותן בהם סימנים מבפנים ומבחוץ הסימן דבליטות והעוקץ שקוע ומבפנים המיץ מועט והקשה בשכ"ג הובא בשבות יעקב (סי' ל"ז) דסימנים בפנים אין נ"מ דכ"ז שהוא שלם ניכר לדעת מה הוא בפנים ואחר שיצאו בו יפתחו אותו מה דהוה הוי אך באמת נ"מ גדולה לענין שאם נטע גרעין מזה האתרוג בארץ אחר שראו בו הסימנים שהמה טובים אם נודע שהאתרוגים הגדילים בו כשרים המה וכבר הבאתי תשו' הג' מפלאצק הובא בס' בגדי ישע דכעת בלתי אפשר לידע על שום אתרוג שאינו מורכב דאף שנדע בברור שהעץ שגדל בו אינו מורכב מ"מ דילמא הנטיעה גופא הוא מורכב ואף אם הנטיעה אינה מורכב או אביו או אבי אביו היה מורכב משנים קדמוניות אך לפי הסימנים שנתן בהם מהרי"פ בפנים ומבחוץ שפיר אפשר אח"כ לנטוע מזה אילנות אחר שראה הסימנים מבחוץ ומבפנים והמה טובים ושפיר הוי נ"מ אך לשיטת הב"ח דאף שמורכב פסול היינו מה שגדל על יחור אתרוג הנרכב בלימון אבל אם נטע אח"כ מיחור זה או מגרעין זה בארץ וגדל בארץ יותר שום אין נ"מ בסימנים שבפנים כלל כקושית השכ"ג:

ולדינא כבר נהגו עלמא על אתרוג שנודע שהוא מורכב בודאי פסול ואתרוגי קארפו לא יצאו מחשש מורכב ובמקום שנמצא מארץ ישראל אתרוגים שהמה מוחזקים בכשרות עפ"י מסורת בודאי לכתחילה עכ"פ אין לברך על אתרוגי קארפו וכבר הבאנו שהגאון בעל חתם סופר לא בירך עליו רק על יענעוי וכן הגאון בעל בית מאיר הגדולים שברכו עליהם לא היה להם אחר מוחזק בכשרות וכן איתא בתשובות הב"ח (סימן קל"ד) שהסמ"ע פסל שם האתרוגים שיש בהם חשש מורכב והב"ח הכשיר שם (בסי' קל"ה) האתרוגים שיש בהם חשש מורכב ושם בטעות בתשובה השניה נחתם הסמ"ע וצ"ל נחתם הב"ח וסיים שם דהיכא דאפשר להשיג אתרוגים שהמה כשרים בבירור אין ליקח אתרוגים שיש בהם חשש מורכב ע"ש:

נשמט מפלפול אשר חותני הרב הגאון מקוטנא נ"י הגיד לי כי ראה בספרי עקרי הד"ט בשם הגאון מו"ה חיים יוסף אזולאי כי באו שני אנשים לפניו לדון שאחד מכר לחבירו אתרוג ובחזקת כשרות שהוא מיענעוי ולבסוף נודע לו שהוא מקארפו:

ע"כ יאבה נא הג' להמנות אתי בדבר גדול הזה ולהשיב אמרים בקיצור ולא אטריח את כ"ג להשיב בארוכה גם כי נחוץ לי לדעת תשובה כ"ג במוקדם האפשרי ואבקש מכ"ג להשיב בקיצור כי כ"ג מסכים אשר במקום אשר ימצאו אתרוגים מארץ ישראל לכתחילה אין לברך על האתרוג קארפו בתקותי אקוה כי כבוד מחו' הגאון ישיב אמריו אלי במוקדם האפשרי ולתשובתו אקוה. ידידו מחותנו הדוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם כל הימים בלב תמים חיים אלעזר וואקס אבד"ק קאליש יע"א תשובה ב"ה יום ה' פ' וישלח חודש כסליו שנת תרל"ז לפ"ק סאכאטשאב:

החיים והשלום לאהובי ידידי מחותני ה"ה הרב הגאון הגדול החריף המפורסם חמדת ישורון אוהב ישראל כקש"ת מו"ה חיים אלעזר וואקס נ"י אב"ד דק"ק קאליש יע"א:

אחדשכת"ה מכתבו היקר הגיעני הנה מ"ש רום כ"ת הגאון שיחי' אשר הבית מאיר וחתם סופר לא רצו לצאת עם אתרוג קארפו אך בימינו ידעתי אשר כמה וכמה גדולים ישראל וצדיקי הדור יצאו באתרוגי קארפו במקום שהי' יענעוועזער בנמצא מחמת שהמה מהודרים כמ"ש בת' בית אפרים וחותני הגאון זצ"ל יצא באתרוג קארסיקאנער שנה אחת בהיותו בליסא כי הוטב בעיניו והי' משחק באנשים אשר אומרים שהמה מורכבים ולא נודע לי הטעם אך זאת אודיע כאשר הובא אתרוגים קארסיקאנער לווארשא והיו אז מהודרים מאוד וחששו שהמה מורכבים וכתבו לפפד"מ והיה אז בעל המחבר מחנה לוי ובא מפפד"מ אשר המה משתמשים באתרוגים הללו משנים קדמוניות ולא רצו לפרסם שלא יתיקר השער ואתרוגי קארפו שמעתי אשר העולם התחילו לקנותם כאשר הרב הקדוש הצדיק הרבי מלובלין זצוק"ל התחיל ליקח אותו וכן שמעתי שהמגיד מקאזניטץ זצ"ל ושאר צדיקי הדור לקחו אותו לצאת בזמן שהיו שכיחים יאנעוועזער ולזה קשה עלי לבא על החתום אשר לכתחילה במקום שיש אתרוגים במסורות לא יקחו הקרפירער כאשר גדולי ישראל וצדיקי הדור לפנינו קנו אותן לצאת. יאמן לי כ"ת הגאון שיחי' אשר רהיטנא פרסא למלאות רצון מעלתו אמנם אך הדבר הזה אין ביכולתי לעשות: הנה בגוף הדין המורכב נראה דיחור שלימני יש דיעות להכשיר וכן הש"ך הובא בת' שבות יעקב דהתיר בשעת הדחק בפראג. ועיקר טעמו מהסוגיא דשה אפילו מקצת שה והרמ"א בת' (סי' קי"ו) אוסר והש"ך בעצמו חזר מהוראה וציוה קודם מותו לבנו שיבקש מחילה מהגאון חותן בעל שבות יעקב אב"ד דק"ק פיהם ע"ש ואתרוג המורכב מיחור של אתרוג בתוך האילן אחר כתב בכנה"ג (סי' תרמ"ח) יש מי שהורה שהוא כשר והרב האלשיך האריך להוכיח שהוא פסול וראיתי מה דאיתא בסוטה פ' משוח מלחמה (דף מ"ג) הילדה שסבכה בזקנה אינו נוהג דין ערלה כי הענף בטל לזקינה ואנו רואין את הענף כאלו האילן הוציא ענף חדש ואין בו דין ערלה כמו דמבטל לענין ערלה בטל לגבי' גם לצאת בו הוה כאלו עץ של לימין או רימון עיין בת' בית אפרים שכך מסביר דברי האלשיך:

והנה לפי מה שפירש"י בפ' כל הצלמים (דף מ"ט) דילדה שסבכה בזקנה אינו נוהג דין ערלה מטעם דזה וזה גורם והקשו בתוס' דלשון בטילה אינו משמע דהטעם משום דזה וזה גורם ואפילו למאן דסובר דזה וזה גורם אסור הילדה בטלה בזקנה והר"ן כתב דזה אינו קושי' דהא דזה וזה גורם מותר הוא מטעם דבטל דכי היכי דאיסור בעיניה בטל חד בתרי' כל היכי דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אי נמי כשנתערב וליכא טעמא הכי נמי היתר הבא מכח גרמת האיסור כל שהאיסור והיתר גרמי בהו כאלו נתבטל האיסור הזה מש"ה אמרו ילדה שסיבכה בזקינה בטילה דסבירא לי' זה וזה גורם מותר דכן ההלכה א"כ אין סברת הש"ס דהיחור בטיל והיחור של אתרוג מוציא אתרוג כמו שפירש"י בסוטה (דף מ"ג) דההרכבה מוציא הפירות מאותן מין שנטל הענף ממנו ואין לאסור רק דאילן של לימני גורם להוציא האתרוג והא זה וזה גורם מותר בכל מקום כמו שכתב המחבר ביו"ד (סי' קמ"ב סעי' י"א) דזה וזה גורם מותר לגבוה ואפילו למאן דסובר זה וזה גורם אסור מותר לגבוה כמו דאיתא בתמורה (דף למ"ד) בתוס' ד"ה אבל נרבעו ולבסוף עבדו ואפילו לשיטת התוס' דילדה שסבכה בזקינה אינו מטעם זה וזה גורם רק מטעם ביטול אין כוונת הש"ס דהענף בטל לעץ דהא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי רק דהיניקות הילדה מהקרקע שהי' חייב בערלה בטל בהיניקות הזקינה וכאשר הפרי נגמר מיניקות ההיתר בטל היניקה של איסור וזה לא שייך ביחור של אתרוג המורכב בלימין או ברימון כי התורה הקפיד באתרוג על היניקה כיון דהיחור הוציא אתרוג והפרי דר משנה לשנה וטעמו כטעם העץ שיצא ממנו דהוא היחור מה"ת יהי' פסול איזה ביטול שייך בזה הנה עץ הלימין שמוציא אתרוג פסול אף טמאה שילדה טהורה צריך מיעוט שיהי' טמא ובבכורות (דף ז') שיהי' אסור דהנה בטהורה כתב בתורה הסימנים מפרסת פרסה ושוסעת שסע ומעלה גרה תאכל הו"א כיון דטמאה ילדה דהסימנים הללו יהי' טהור צריך לימוד היוצא מן הטמא טמא משא"כ באתרוג לא נאמר בתורת הסימנים רק פרי עץ הדר וקיבלו חכמים שהוא אתרוג ודרשו:

הדר הדר משנה לשנה וטעם עצו כטעם פריו יש לומר כשהאילן של לימני מוציא תואר אתרוג ודר משנה לשנה ג"כ פסול וכן כתב הרמ"א בת' (סי' קנ"ז) שמיני פירות הנקראים מוראהנץ או לימני דרים משנה לשנה על האילן וגם יש להם כל הסימנים הנאמרים בגמרא כי ס"ד להכשיר הפירות האלו בתורת האתרוג ואין להכשיר רק האתרוג ע"ש:

והנה במורכב ויחור האתרוג כתב רש"י דמוציא את המין אשר היחור ניטל ממנו א"כ הוא אתרוג ולאסור האתרוג מטעם שיונק מיניקות הלימני לא אדע בעניי לאסור ובמורכב היחור של אתרוג לכ"ע באתרוג זה וזה גורם מותר בלימני אין לאסור רק למאן דסובר דזה וזה גורם אסור אבל לפסוק הלכתא בזה וזה גורם מותר בכל מקום והפרי הוא אתרוג כמו שפירש"י אין מקום לפוסלו ולפמ"ש תוס' בתמורה דף ל"א) ובבית אפרים והא דזה וזה גורם מותר לשיטת רש"י מטעם ביטול אף דאין רוב בגורם דהיתר ואזלינן בתרה ולא בתר האיסור נראה להוכיח כמו דסובר המנחת כהן הובא בפ"מ (שער התערובות) דאיסור שנתערב ברוב היתר נהפך האיסור להיות היתר אבל היתר שנתערב באיסור אין ההיתר בטל שיהי' באיסור וטעם נראה כיון דאנן פסקינן (בפי"ח מה' מוקדשין דאין איסורין מבטלין זה את זה א"כ איסור אינו יכול לבטל את ההיתר כמו שאינו יכול לבטל האיסור ולזה בשני גורמין גורם של איסור נתבטל בגורם של ההיתר ולא בהיפוך וכמו לענין קרבן בנרבעת אזלינן בתר היתר ומותר לגבוה כמ"ש תוס' כן לענין אתרוג אשר היחור של אתרוג מוציא מין אתרוג בטל הגורם של לימין שפסול לאתרוג בגורם של היתר האתרוג ומותר גם לשיטת התוס' כנ"ל:

והנה המ"א (בסי' תרמ"ח) כתב אתרוג המורכב מלימני ואתרוג פסול וסיים ול"נ דפסול משום דלא מיקרי אתרוג כלל ע"ש והיינו כשהוא מורכב מלימני דהיחור הוא של לימני דאי היחור הוא משל אתרוג איך שייך לומר דלא מיקרי אתרוג כלל דהא היחור מוציא אתרוג כמ"ש רש"י בנזיר וכן הוא בש"ע הרב מוה' שניאור זלמן זצוק"ל אתרוג המורכב דהיינו שהרכיבו ענף מאילן אחר לתוך האילן האתרוג לגדל מהן מין הדומה לאתרוג פסול שזה אינו אתרוג כלל אלא הוא בריה בפני עצמו וציין הרמ"א והמ"א א"כ מבואר דהמ"א אינו פוסל רק המורכב מיחור הלימני וכן הרמ"א בת' (בסי' קט"ז) ע"כ דמיירי ג"כ באתרוג המורכב מיחור של לימני דכותב ג"כ שאינו אתרוג כלל ובאם המורכב מיחור של אתרוג כתב רש"י דהוא אתרוג וזה דלא כמחצית השקל שכתב על המ"א דפוסל גם ביחור של אתרוג המורכב בלימין בת' בית אפרים על הא דאסור מטעם דילדה בטילה בזקנה דהנה סוגית הש"ס ולא חיללו ולא כתב ולא חילול בא למעט מבריך ומרכיב דאינו חוזר והקשה הא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המרכיב ואחד המבריך אר"ז אר"ח לא קשיא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר בהרכבת איסור מיעט רחמנא דאינו חוזר בהרכבת היתר חוזר ומקשה הש"ס הרכבת היתר בהיתר היכי משכחת להו אי ילדה בילדה תיפוק ליה דהיחור דבעי מהודר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה הא אמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה אר"א לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע להך קמייתא לסייג ולגדרה והקשה בת' הנ"ל אמאי מקשה הש"ס על הרכבת היתר היכי משכחת לה משמע בהרכבת איסור ניחא ליה דיהיה הדין נותן להיות חוזר מחמת הרכבה ומיעט קרא דאינו חוזר מחמת הרכבת איסור באמת שז"א על ענין מה שצריך מיעוטא על הרכבת איסור דאי ילדה בילדה תיפוק ליה דחוזר מחמת הילדה הראשונה וילדה בזקינה בטל ולזה מחלק דהא דאמרינן ילדה שסבכה בזקינה בטל כיון דחד מינא הוא אבל פין בשאינו מ"ט גם לאחר שנסבך הוא מובדל ועומד לעצמו ונושא פירות מאותו מין שנוטל שלא מאותו מין שהרכיב בתוכו לא בטל לגבי אילן כלל ע"ט:

א"כ נראה דמטעם דבטל יחור של אתרוג באילן הלימני אין לפוסלו אך בלבוש אוסר המורכב מטעם דנעבד בו עבירה כי הנכרי מצווה על הרכבת האילן ופסול למצוה כמו דכלאים פסול לקרבן ומאיס לגבוה ואסבר לן בת' בית אפרים דאף בלולב של אשירה גם אם נוטע בתחילה לע"ז אי לאו כתותי מיכתת שיעורא לא היה אסור כיון דהשתא בשעת קיום המצוה אינו עושה עבירה דמצות לאו ליהנות ניתנו אף שנוטע מתחילה לע"ז ועשה עבירה מ"מ גוף הנטיעה שגורם לצמיחת האילן ופריו למאכל אינו בעבירה רק מחשבתו היה לעבירה לא אזלינן בתר מחשבתו לדמותו לבהמת כלאים דעיקר יצירתו הוא ע"י עבירה ומאיס לגבוה והב"ח מכשיר אתרוג המורכב ומביא ראי' דהא צריך קרא לאסור כלאים לגבוה וצריך להבין דהא הלבוש אוסר המורכב אשר בא ביצירת עבירה ומאוס לגבוה דיליף מכלאים דאסר רחמנא דמאוס לגבוה והוא הביא ראיה כאשר צריך קרא לאסור כלאים מוכח דכשר למצוה הבא ע"י עבירה:

ונראה דהב"ח לא דריש טעמא דקרא כיון דיצירתו היה בעבירה מאוס לגבוה דהא דהתורה אסרה נדמה אף דלא נעשה עבירה אלא ודאי דגזה"כ הוא לפסול כלאים ונדמה למזבח רק דהו"א דמצד הסברא פסול ומאוס לגבוה כיון דבא ע"י עבירה והוה מצוה הבאה בעבירה ומביא ראיה אמאי צריך קרא לאסור כלאים תיפוק ליה דהא מאוס הוא לגבוה כיון שבא ע"י עבירה והשיב לו הסמ"ע דעל הכלאים צריך קרא כיון דהשני דברים המורכבים כשר לקרבן עז עם הכבש לכך צריך קרא אבל אתרוג המורכב ממין אחר שאינו מין אתרוג לא צריך קרא ולענ"ד נראה דסברת הב"ח מוכרחת דאי אמרינן דלכך צריך קרא בכלאים כיון דהשני מינים כשרים לקרבן א"כ מנ"ל לש"ס ב"ק (דף ע"ז) שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה דהא צריך תרי מיעוטי לכלאים דאי לא הוה רק חד מיעוטא הוה מוקמינן על הכלאים הבא מן הכבש והצבי אלא ודאי דאין סברא לחלק אי אמרינן דהבא ע"י עבירה מאוס לגבוה אם השני מינים מותרים או אסורים א"כ לפסול האתרוג המורכב מיחור של אתרוג אין לפסול לא מטעם ביטל שנתבטל היחור לאילן מטעם שבא בעולם ע"י עבירה ואין לפסול רק מטעם כיון ששני מינים מעורבים בשוה אתרוג ולימין לא יצא כתב האלשיך הא למה זה דומה לחצי עבד וחצי בן חורין שתקע אינו מוציא בן חורין דלא אתי צד עבדות שבו ומוציא את בן חורין ה"נ כ"ש דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתי צד לימון ומוציא את החייב באתרוג ועוד דהא קי"ל דאתרוג פחות מכביצה פסול והשתא אי האי מורכב הוה כביצה היכי ליתכשר דהא אין בו אתרוג רק כחצי ביצה ועוד דהא קי"ל דחסר פסול בכל שהו ובהאי מורכב החצי הוא לימון הרי הוא חסר מן האתרוג ע"ש שהאריך וכן הט"ז אוסר מצד חסר:

והנה לפי מ"ש רש"י בסוטה (דף מ"ג) היתור מוציא אתרוג והאילן של לימון הוא גורם וזה וזה גורם מותר ובטל האיסור לגבי היתר וכן לגבוה בטל האיסור בהמת טריפה למזבח בבהמה הכשירה לגבי מזבח ואין לומר נהי דבטל האיסור מ"מ השני מינים מעורבים א"כ אמאי מותר לאכול ועוד נראה ראיה ברורה דלא אמרינן סברא זו דהא הרמב"ם (בפ"ה מה' איסורי מזבח) כתב אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש ואין צריך לומר ערלה וכלאי הכרם כתב המשנה למלך דטעמי' פשיטא ליה שהני לפי שאסורין בהנאה פשיטא דאין להביא מהם דנהנה בהבאתן אבל מכלאי זרעים מותר להביא מנחות והנה הא דכלאי זרעים אסור כיון דיונקין זה מזה וכן מבואר ביו"ד (סי' רצ"ה סעיף מ') מכל אלו דברים נתבאר בזמן שיש ב' מיני הרחקה הראוי להם כדי שלא יינקו זה מזה אין חוששין למראית עין ובזמן שיראו מובדלים אין חוששין ליניקתו:

והנה בעשרון של המנחות וכן בקומץ אם חסר כל שהוא:

פסול ואם נמצא צרור מדבר אחר פסול אמאי יהיה מותר כלאי זרעים למנחות לשיטתם דהא החיטים יונקים מהשעורים יש בהן תערובת טעמים והתורה הקפידה על סולת וגם חסר עכ"פ כל שהוא אלא ודאי כיון דעיקר הוא סולת אין אנו חוששין לתערובת טעמים ושחסר כל שהוא כיון שאינו ניכר. והנה בהדלה גפן על התאנה יינו פסול לנסכים מפני שנשתנה ריחו כמבואר ברמב"ם (פ"ו מה' איסורי מזבח) וגפנים שנזרע זרע ביניהם כשר למזבח כמבואר שם והא זרע אילן וזרעים הוה כלאים בא"י כמבואר (בסי' רצ"ו) ובש"ך ובט"ז אלא ודאי כיון שלא ניכר שום שינוי ביין מותר וכן המנחות מכלאי זרעים מותרים למזבח. והנה באתרוג היחור של אתרוג מוצא אתרוג מה איסור שייך משום תערובת טעמים ושיהיה חסר ולחלק דבכלאי זרעים אינן גורמין להחיטים שיצמחו באילן זה ניחא לטעמא דלבוש דפוסל כיון שבא לעולם ע"י עבירה ולא מטעמים של התערובות ומטעם חסר ואין מקום לחלק ביניהם ולפ"ז היה מקום להתיר אתרוג המורכב מיחור של אתרוג אך הב"ח (בת' קל"ו) כתב הסמ"ע (בסי' קל"ו) הראי' מפ' משוח מלחמה (דף מ"ג) במה שפירש"י דהיחור מוצא את מינו דוחה אותו מעלתו בלא כלום והדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן היחור הנרכב לבדו וכן בכל הפירות ומביא ראיה מהתפוחים המורכבים בעץ של ערבה וידעתי גם אני המדקדקים מחזיקים אותו בפסול כשיש כשר אחר לפנינו אולי הוא מפני הספק שנסתפק בו וכן כתב הסמ"ע בתשובה הנ"ל כתב ג"כ כי אולי הוא מיחור של לימוני עם כל זה מסיים והנני מבטל דעתי כנגד מעכ"ת כפי מה שהכריע שאין ראוי לכתחילה לברך עליו כשיש אתר אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שנוהגין לברך וכן נהגו בכל מקום לפי מה ששמעתי עכ"ל:

אך באתרוגים המביאים מקארפו גם לפי המחמירין הוא בספיקא דילמא הורכב יחור של אתרוג בלימוני אין מקום להחמיר אפי' לכתחילה דהא הוה ס"ס ספק דלמא אינו מורכב כלל ואת"ל שהוא מורכב דלמא גם מורכב כשר וכל זה בספק גמור אבל בכאן הוא רק חשש דחשש לפי דבריהם. והנה זה יותר משבעים שנים אשר כל המדינה לקחו אותן וכן במדינות גאליציען ורוסיא וכל גדולי ישראל וצדיקים המפורסמים רבינו מלובלין וכדומה לקחו האתרוגים האלו ואין לנו אלא שופטים בימינו וחותני הרב הגאון זצ"ל מעיד אני שבירך וחוכך על תשש מורכב ולא אדע אם דעתו היה להכשיר או שלא האמין כלל וגם הצדיק המפורסם בדורינו מטשמכאנאווע זצ"ל אמר לי הרב המאוה"ג החריף מוה' ישראל יעקב אב"ד דק"ק פלונסק שבסוף ימיו כמה שנים בירך על הקארפו א"כ רובא דרובא בודאי אינן מורכבין וכל דפריש מרובא פריש וגם שאין סברא כלל שמרכיבין היחור של האתרוג דהנה כל הנטיעות בקארפו אינם לאכילה רק מה שקנו כל העולם לצאת ויראים הם להפסיד היחור של אתרוג בתוך האילן אחר שלא להוציא לעז על האתרוגים שלו בהא נחתינן ובהא סלקינן דאין שום חשש על כל האתרוגים המביאים מקארפו ופשטות המ"א אינו רק לאסור מיחור של לימון בת' בית אפרים כתב דאם לקח יחור מהמורכב ונטעו במקום אחר דמותר ליקח יחור המורכב וליטע במקום אחר כמבואר בשו"ע (סוף סימן רצ"ה) האתרוג שמוצא היחור המורכב כשר למצוה ומביא ראיה ובת' חמדת שלמה מדחה הראיה:

ולענ"ד צע"ג מה מקום יש לפלפל בזה דהא הראש יוסף בחולין פרק אותו ואת בנו (דף ע"ט) דהנולד מן הכלאים (צריך לומר כשנולדה מן העז או צבי ואמו כבשה מותרים עם הנולדים מן הכבשים כמבואר במשנה (פ"ח מהל' כלאים) ובש"ע (רצ"ז סעיף ט') הנולדים מן הכלאים אם היה אמותיהן מן אחד מותר להרכיבן זה עם זה] מותרים למזבח כמבואר ברמב"ם (פ"ג מהל' אסורי מזבח) חוץ מולד הנרבע שהוא ואמו נרבעו ע"ש וכמו שנולד מן הכלאים מותר למזבח מכ"ש הפרי היוצא מן המורכב דמותר למצוה: ולכאורה יש קצת ראיה נגד הטעמים הפוסלים באתרוג מטעם עירוב ומטעם חסר ובאותו ענין קשה לי דהא דאמר הש"ס דבנין אב דאמר רבא דכל מקום שנאמר שה בא למעט כלאים ומסיק הש"ס דבנין אב אתי לפטר חמור דהא בבנין אב ובגז"ש כשהוא מופנה מצד אחד למידין ומשיבין ואיך נילף משה דהוא קדשים לפטר חמור דהשה חולין ביד הכהן ואפשר כיון דפטר חמור הוא מצוה ומברכין עליו דומה לקדשים אך בחולין רצה הש"ס ללמוד משה הבנין אב דאין אותו ובנו נוהג בכלאים איך ילפינן חולין מקדשים דהנה במשנה למלך (בפ"ה מהל' אסורי מזבח) על הא דכתב הרמב"ם דאין מביאין מנחות מטבל וחדש ואין צריך לומר מכלאי כרם וערלה כתב דלכך פשיטא ליה בהני כיון דהם אסורי הנאה ונהנה בהבאתן וכתב אך התוס' בפרק בתרא דחולין כתב דקרבנות לא שייך הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו ואפשר לומר דהנה הא דמצות לאו ליהנות ניתנו הוא במקום דאין הב"ד ממשכנין אותו מנכסיו אבל במקום דממשכנין אותו א"כ משתרשי ליה והנה חייבי עולות נדרים ונדבות ממשכנין ואם נדר מנחה הוא נדרים ונדבות דממשכנין אותו וגם אם נדר עולה פשיטא כמו דממשכנין על הקרבן וממשכנין אותו על המנחות ושפיר דפשיטא ליה לרמב"ם דערלה וכלאי כרם דאסור להביא מנחות דהא נהנה אבל בסו"פ דחולין דמיירי בצפור דעיר הנדחת דבאין לטהר המצורע אין ממשכנין כמו דאיתא בעירובין (דף כ"א) ר' ישמעאל בר"י דסובר דעולת מצורע מעכב טהרתו גם בעולה אין ממשכנין כיון דטהרתו תלויה בזה:

ועוד אפשר לומר כפי הרמב"ם בסוף (טומאת אוכלין הל' ט') מותר אדם ליגע בכל הטומאות להתטמאות בהן שהרי הזהיר הכתוב את בני אהרן ונזיר מהתטמא במת מכלל שכל העם מותרין וכן הכהנים והנזירים מותרים להתטמא בשאר טומאות חוץ מן המת א"כ טהרת מצורע אין ב"ד ממשכנין רק שהוא מ"ע כתבו תוס' שפיר דמצות לאו ליהנות ניתנו ואבקש מאוד רום כ"ת יסלח לי שלא אמלא רצונו בזה ה' יברך אותו וכל ב"ב בכל טוב כאות נפשו ונפש הכותב הדבוק באהבתו ידידו אלעזר ברז"ו הכהן אבד"ק סאכאטשאב יע"א תשובה ב"ה יום א' פ' וישב שנת תרל"ז לפ"ק קאליש:

לכבוד ידידי מחו' הרב הגאון הצדיק מופת הדור חמדת הזמן תפארת ישראל אור עולם כש"ת מוה' אלעזר ברז"ו הכהן אבד"ק סאכאטשאב יע"א: אחדשכת"ה מכתב קדשו קבלתי והנה אגרת שכתב לסתור הוא הכל להביא ראיה לדברי ואחר שכתב כי אף שהחתם סופר כתבו שאין ליקח אתרוג רק במסורות וגם הגאון הקדוש מטשעכאנאוו זצ"ל לא לקח רק אתרוג יענעוי כאשר כתב החתם סופר מ"מ היו הרבה גדולים וצדיקים שלקחו אתרוג קארפו ומעתה לו יהיה כדבריו שיש מחלוקת בזה כי אין לבטל דעת הגדול שבאחרונים החתם סופר לגמרי וגם דעת הגאון הקדוש מטשעכאנאווע זצ"ל אשר כבוד גאונו נסע והסתופף אצלו בצלו וא"כ בודאי מהראוי להסתלק מהספק במקום שאפשר כאשר כתבו שבמקום שימצא אתרוג ארץ ישראל אין לברך לכתחילה על אתרוג הקארפו כי למה לכתחלה להכנס בספק:

וכל זה אילו היה ספק השקול אבל באמת אף ספק אין כאן להתיר כי אם שכבוד גאונו כתב שכתבו מפרנקפורט דמיין להכשיר אתרוג קארסיקאנער אין מזה ראיה לאתרוגי קארפו שהגאון ב"מ הביא שחקר בקהלת אשכנז ונודע לו ששם מרננים על אתרוגי קארפו ע"כ לא בירך עליו אף שהי' הדר שבמהודרים והיו בו כל הסימנים:

ומה שכתב כבוד גאונו כי השמועה אומרת שהרב הקדוש:

מלובלין התחיל ליקח אתרוג קארפו ומאז התחילו ליקח אתרוג קארפו הנה מהרב הקדוש מלובלין אין להביא ראיה כנודע כי הוא לקח יין לקידוש להביט עליו וע"ז אמר שהוא כשר ועל השני אמר שהוא נסך ומה שנהגו עולם אין ראיה כמבואר בבית מאיר שהדין בעצמם לקחו וכמעט לא היה אפשר למנעם מאחר שראו שמהודרים המה וגם יוכל להיות שאתרוג שהיה להרב הקדוש מלובלין זצ"ל היו בו עכ"פ הסימנים ואף שהחתם סופר לא רצה לסמוך על הסימנים הוא סמך ע"ז אבל עתה שרובא דרובא מאתרוגי קארפו אין בהם סימנים ומסורת ג"כ אין להם אין שום דעה להכשיר כמעט זולת אותן הפוסקים המכשירים מורכבים ובזה נהג כל עלמא שאתרוג המורכב פוסלים אותו:

וגם נודע שבימי הרב הקדוש מלובלין היו אז מלחמות הצרפתים אשר היה קשה להשיג אתרוג יענעוי וכפי אשר שמעתי נעקרו אז הגנים הללו וזאת נודע לי בבירור כי בעיר טארניגראד שהיתה גם אז עיר גדולה והרב הגאון הים התלמוד היה אז רב שם לא היה להם שום אתרוג על חג הסוכות והביא אתרוג מהשר [טשארטאריסקע] מורכב וכן היה כמעט בכל ערי גובערניע מלובלין ואז התחילו להביא אתרוגי קארפו:

אך מאז ידעתי וגם שמעתי שכבוד גאונו הרם תקיף בדעתו ואפילו כל הרוחות שבעולם יבואו לא יזיזו דעתו ממקומו:

אך גם כפי מכתבו מסכים שיקחו אתרוגים מארץ הקדושה לברכה אף במקום שיהיה אתרוגי קארפו מהודרים יותר אך כבוד גאונו התנה תנאי שלא יהיו יקרים ולא יהיה הרבה ריוח מהם הנה המקח יהיה מהאתרוג כשר ראוי לברכה שני רו"כ וחצי שזאת אינו יקר וגם בשנה העברה עשיתי כן בקאליש וכל מי בהוציא אתרוג פסול הוחזר לו מעותיו ואם היה אתרוג כשר לברכה לקח לעצמו וזה אינו יקר ובשנה העברה כולם אמרו בפה כי היה להם בזול אתרוגים אך לחשוב כאשר כבוד גאונו כתב בלתי אפשרי לעשות כי לא נודע עוד ולא נוכל לדעת החשבון כי אנכי אחפוץ להכין הרבה אתרוגים כמעט בעד כל מדינת פולין וכל אשר יותר יקחו האתרוגים ההמה יהיה באפשר להוזיל המקח ואם לא יקחו יעלה מחירם רק כי הנשארים לא יהיה בעדם מאומה לא דבר קטן ולכן בשנה זו יהיה כאשר כתבתי בעד אתרוג כשר שני רו"כ וחצי וכאשר נמכור האתרוגים בשנה זו ונראה החשבון אעמיד הדבר לפני הגדולים והקדושים אשר בארץ המה וכפי אשר יאמרו כן יהיה להבא: וגם ידע כבוד גאונו כי הריוח שיהיה מאתרוגי ארץ הקדושה אינו כמו שאר ריוח שהרי הריוח יהיה על ארץ הקדושה אשר בלא זה ישראל קדושים הם ויתנדבו תמיד יותר מכדי יכלתם לארץ הקדושה בכל לבם ונפשם ומה מאד יגדל הדבר הגדול הזה ליקח הריוח שירויחו עמלקים ליושבי ארץ הקדושה ואילו לא התחלנו בשנים שעברו לעשות בזה כבר היו המקחים מאתרוגי קארפו כפל כפלים כאשר לפני שתי שנים בפעם אחת העלה המקח שלשה פעמים מאשר היה בראשונה ומי יודע מה היה בימים הבאים אך כאשר שמעו כי יבוקשו מעינות אחרות להביא אתרוגים חזרו לאחוריהם:

ע"כ אבקש מאת כבוד גאונו להמנות עמנו ולכתב בסתימות כי גם הוא מסכים ליקח אתרוגים מארץ הקדושה אף אם ימצא אתרוגים מהודרים יותר מקארפו מטעם אשר ביאר בתשובה כי בלא זה בלתי אפשר לבאר הדברים שיהיה ריוח קבוע ליושבי ארץ הקדושה כאשר כבוד גאונו כתב בעצמו ע"כ יכתוב בסתימות וטעם אשר ביאר בתשובה ודברי כבוד גאונו יהיו מועתקים אות באות:

אמנם רבים אשר עמדי גדולים וצדיקים מסכימים לפסק החתם סופר ולמען חיבת ארץ הקדושה כתבו ביתר שאת ויתר עז:

ואקוה כי כבוד גאונו ימלא שאלתי וישים מקום לבקשתי כאשר כבוד גאונו בעצמו כתב כי מהראוי אשר ימלא שאלתי ולתשובת כבוד גאונו אקוה בפאסט החוזרת:

חיים אלעזר וואקס אב"ד דק"ק קאליש יע"א התשובה השנית מן אאמ"ו הרב הגאון הצדיק זצ"ל לא מצאתי תשובה ב"ה יום ב' שמות תרל"ז לפ"ק פה קוטנא:

החיים והשלום וכ"ט לכבוד י"נ המחותני ה"ה הרב הגאון הגדול תפארת ישראל צבי ישראל ע"ה פ"ה כקש"ת מוה' אלעזר ברז"ו הכהן אב"ד דק"ק סאכאטשאב:

אחדשכת"ה אודות האתרוגים מקארפו ודאי דעתי מסכים לכ"ת הרמה שאין לגנות ולזלזל את אתרוגי קארפו אשר רבים ושלמים וגדולי ישראל יצאו בהם זה יותר מששים שנים והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם אולם בודאי ראוי להגין שבאם ימצא אתרוגי א"י נכון יותר לצאת בהם ואם כי אתרוגי קארפו הם מהודרים יותר הוה מצוה מהודרת ביותר שאת כשהם נועם א"י שזה חבוב המצוה ישיבת א"י וגם החזקת ישוב א"י אשר הרבה הקילו חכמים משום ישוב א"י כמבואר בפ"ק דגיטין ומחמת נחיצות המוכ"ז אקצר שיהיה אהלו יפריח. ידידו מחו' הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יע"א סימן תרמט אלה דברי נכד הרב המחבר המאוה"ג החריף המפורסם מוה' יחיאל מיכל הכהן נ"י:

סעיף א בהרמ"א משום זה יש ליזהר שלא יקצץ הישראל בעצמו אחד מארבעה מינים שבלולב לצורך לולבו דקרקע אינה נגזלת וסתם עכו"ם גוזלי קרקע הם ויבא בגזילה לידו אלא יקצצו עכו"ם ויקנה מהם ואין חילוק בזה בין ארץ ישראל או חוץ לארץ וכו':

והנה המחבר לא הביא הך הדין והרי"ף והרא"ש והרמב"ם לא הביאו הדין הזה ותמוה ולמה השמיטו דין דר"ה כי הוא מימרא מפורשת בסוכה (דף ל') אמר ר"ה להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מנכרים וכו':

ונראה לי לתרץ ע"ד פלפול על מה ולמה הפוסקים השמיטו הך דין דהנה פסקינן בשו"ע או"ח (סי' י"ד סעיף ד') דמותר ליטול טלית חבירו ולברך עליו עיין בט"ז (ס"ק ה) שפי' שלא מדעתו ומטעם זה פסק רמ"א בסימן זה בלולב שיכול ליטול בלא דעת חבירו ומדמה הך דינא בת"ה (סי' ק'] להך דהכא דאין שייך שם קלקול וניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה אלא שקשה מ"ט לא מכשרי שם ת"ה ורמ"א אלא מיום ראשון ואילך אבל לא ביום הא' ומ"ש מציצית שהם דאורייתא ואפ"ה סמכינן ומברכין עליהם שלא מדעת בעלים כו' אע"ג דטלית שאולה פטור מ"מ בזה אמרינן דהקונה לו ע"מ להחזיר דק"ו דתניהו לענין עשיית מצוה ביום א' דלולב ונימא דודאי ניחא ליה במתנה ע"מ להחזיר כו' אלא קשה למה פסלינן ביום א' דסוכות לולב השאול מחבירו משום דבעינן לכם אמאי לא נימא כיון שיודע שא"א לצאת ידי חובתו אא"כ נותנו לו במתנה ע"מ להחזיר ודאי נתכוין ע"ז דמתנה ע"מ להחזיר מהני באתרוג וע"כ לומר כיון שאמר לשון שאלה אמרינן דלא נתכוין לשם מתנה ומ"ש משואל טלית מצויצת דכתב הרא"ש לעיל דחייב לברך דאמרינן שנתכוין להיות שלו במתנה ע"מ להחזיר וכן קשה ממ"ש הרא"ש בקדושין במקדש בטבעת שאולה כו' עיי"ש בט"ז:

והנה נראה לתרץ דהנה בסוכה (דף מ"א) בתוס' ד"ה הילך אתרוג זה וכו' וא"ת כיון דאמר ע"מ שתחזירהו לי ע"כ אם הקדישו אינו מקודש וכו' דהא כל מתנה שאם הקדישו אינה מקודשת אינו מתנה וי"ל דה"נ הוי בידו להקדש להיות קדוש כ"ז שהוא בידו עד שיחזור ועוד דהתם נמי לא בהקדש תלוי טעם המתנה כי כל המתנה שהיתה בערמה וכו' אינה מתנה וכו' ע"ש מבואר דלתי' הא' בעינן שיוכל להקדיש ולתרץ הב' אפילו שאינו יכול להקדיש כיון שאינה ערמה מהני ונראה לע"ד דבאתרוג בעינן שיכול להקדיש אע"ג דקיי"ל בש"ע ח"מ ברמ"א (סעיף ה') יש מי שאומר שהנותן מתנה לחבירו אינו מתנה אא"כ שיהיה בדעת הנותן שתהא ברשות מקבל לעשות בה כל חפציו בד"א שנותנו לו סתם אלא שניכר מתוך מחשבתו שאינו מכוין ליתנה לו שיעשה בה כל חפצו אבל אם מפרש אפי' אם נותנו לו ע"מ שלא ליתנו לאחר או שלא למוכרו או שלא להקדישו או אפילו ע"מ שלא יעשה בה שום דבר זה או דבר פלוני הוה מתנה דבר שפירש בלבד א"כ מהני מתנה על מנת להחזיר אפילו שאינו יכול להקדישו כיון שפירש לו בהדיא התנאי משני אפ"ה הא מבואר שם בסמ"ע (ס"ק ט"ו) הוי מתנה לאתויי דבר שפירש דלא גרע ממקנה לו בו חלק וא"ל ואתה נהי בשותפין דקני ה"נ הוא של המקבל בדבר זה של הנותן בהמותר א"כ הא דמהני הוא מטעם דהוי כשותפין והנה קיי"ל באתרוג השותפות אינו יוצא ביום הא' א"כ ממילא דלא מהני אם אין המקבל יכול למכור או להקדיש עכצ"ל כתירוץ הראשון בתוס' דיכול להקדיש ולמכור עד הזמן שנותן לו ולהם הוי מתנה ויכול לברך על האתרוג:

והנה בנוטל שלא מדעת מטעם דניחא לאינש למעבד מצוה בממוניה א"כ אם אינו מברך על האתרוג רק שמכרו או נותנו לאחר על הזמן בודאי לא מהני ואינו רשאי שלא מדעת חבירו דרק לברך רשאי מטעם ניחא ליה למיעבד מצוה בממוניה אבל האיך רשאי למכור ולהקדיש דבר בחבירו אפילו לזמן וכיון דלא יכול למכור ממילא לא יכול לצאת בהלולב והאתרוג דהוי כאתרוג השותפות דאינו יוצא בו דבשלמא כשנותנו לו ע"מ להחזיר א"כ כיון שאמר לו לנותנו לו במתנה ממילא דיכול להקדיש ולמכור עד הזמן שנתן לו וממילא כיון שיכול למכור שוב יכול גם לצאת בו אבל כשאינו רוצה לצאת רק למכור אינו יכול א"כ ממילא אינו יכול לברך כיון דאינו יכול לעשות אפילו עד הזמן כפי רצונו הוי כאתרוג השותפות ומיושב היטב קושית הט"ז דבטלית השותפין חייב בציצית להכי רשאי ליקח שלא מדעת מטעם דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה אפילו שאינו יכול למכור הטלית על הזמן והוי כשותפין אפ"ה הא חייב בציצית ורשאי לברך:

והנה השער אפרים הקשה אמאי לא יגזוזו האוונכרי גופיה מטעם דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוני' דהא להנגזל אין נ"מ אם יקח הישראל או לא דבין כך ובין כך לא יהיה להנגזל דהגזלן מחזיק בקרקע אך הא הרמ"א ז"ל פסק דביו"ט הראשון אין יכול ליטול לולב של חבירו שלא מדעת והנה הטעם כמ"ש כיון דאינו יכול להקדיש ולמכרו הוי כשותפין ואין יוצא בו: והנה רש"י ז"ל כתב דר"ה סובר יאוש כדי לא קני וא"נ קנה מצוה הבאה בעבירה הוא והנה לפי הרא"ש משום דיאוש כדי לא קני א"כ פשיטא דיכול למכור ולהקדיש דהיה יאוש ושינוי רשות וכן לפי הב' משום מצוה הבאה בעבירה נמי יכול למכור ולהקדיש דהקדש חל כמ"ש רש"י ז"ל בגיטין (דף נ"ה) ותוס' שם בב"ק וא"כ קשה יגזוזו האוונכרי גופו מטעם דניחא ליה לאינש ובודאי ברצון הנגזל להיות אידך יוצא בו וכיון שיכול למכור ולהקדיש א"כ מהני נמי הטעם דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה אפילו ביום הראשון:

הנה אך הרשב"א ז"ל כתב דאם גזל נכרי אסור מדאורייתא יש לחוש נמי שגזלו מן הנכרי וא"כ ניחא דל"ש לומר ניחא לאינש דדלמא גזל שדה מנכרי והנה ר"ה סובר בב"ק גזל נכרי אסור מהתורה שפיר יש לחוש שמא גזל מהנכרי אמנם לדידן דקיי"ל דגזל נכרי לא אסור רק מדרבנן אין לחוש שמא גזלו מנכרי דאפילו גזל מנכרי נמי לא הוי רק איסור מדרבנן ואין לחוש בספק:

ועוד דהש"ס פריך ליקני בשינוי מעשה ותירץ דלולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד שינוי החוזר לברייתו לא קני והנה אנן דקיי"ל דלולב מצוה לאגדו ובודאי אגדו א"כ איכא שינוי מעשה החוזר והתוס' הקשה הא שינוי מעשה החוזר קני מדרבנן ותירצו כיון דמדאורייתא לא קני לא נפק (והא דהקשה התוס' מסוכה תירצו האחרונים זלה"ה דשאני סוכה מלולב עיין בדברי אא"ז במקור חיים (סימן תמ"ח)]:

והנה זה דוקא אם גזל נכרי אסור מדאורייתא שפיר לא מהני הקנין שהוא מדרבנן לגבי מצוה דאורייתא אבל לדידן דקיי"ל גזל מנכרי מותר מהתורה ורק מדרבנן א"כ ממ"נ מהני הקנין מדרבנן דהא מהתורה לא הוי איסור ורק מדרבנן ולגבי דרבנן מהני קנין דרבנן וא"כ מיושב שלא הביאו הפוסקים הדין דר"ה ורשאי האוונכרי ליגזוז הדא ממ"נ אי גזל מישראל הא ניחא ליה כו' וכנ"ל ואם גזל מנכרי הא בזה מהני הקנין דרבנן וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

תוכן העניינים

חידושי מהראך חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה