חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן
או"ח · סימן שסג
סעיף כט שמא יעלה הים שרטון. עיין בט"ז (ס"ק כ') שהביא שאלה בק"ק שטייניץ במדינת מעהרן נהגו לטלטל בשבת בלי ערוב סמוך שהעיר מוקפת נהר סביב לה וקנה הרשות מהשר אי שפיר למעבד כן או לא. תשובה נראה דלא נכון לעשות כן מתרי טעמי האחד מפורש בש"ס טעם המפורש הוא דאיתא בעירובין (דף ת') אמר ר"י מעשה במבוי אחד שצידו א' עולה לים וצידו א' כלה לאשפה בא מעשה לפני רבי לא אמר בה לא איסור ולא היתר איסור לא אמר בה דהא קיימי מחיצות היתר לא אמר בה שמא תנטל האשפה ויעלה הים שרטון פירש רש"י שרטון של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה מקרקע ברוחב פרסה או יותר וכו':
הנה בתשובות אדומו"ר מהרי"ם זצ"ל (סי' ד') הקשה ל"ל לרש"י לומר כן ברוחב פרסה יותר ונראה דהוה קשיא ליה מנ"ל לש"ס דגם לספק אחר חוששין דלמא בדרבו היה ב' חששות שמא תנטל אשפה גם שמא יעלה שרטון ובכל מקום שני מעוטים עושה ספק ולכך פירש דעל דרבנן הוה ספק לקולא ולא היה חושש ג"כ לשני חששות רק לשל תורה כיון שהיה רה"ר ולרש"י ז"ל ס' ריבוא בוקעין וכפי שפסקו הפוסקים דמחנה ישראל היו ס' ריבוא אנשים וכן נשים וטף ג' פרסה ממילא רוחב פרסה הוי מקום שיהיו ס' ריבוא בוקעין וא"כ לא אמר רבי היתר גם ע"י צה"פ בצד הפתוח לרה"ר נהי חושש על שניהם שמא תנטל אשפה והים יעלה שרטון רוחב פרסה וישאר מחיצה א' עכ"פ שיהיה רה"ר דאורייתא ורבים מקשים דהא רה"ר אינו תלוי ברוחב המקום רק אם ס' ריבוא בוקעין בו והוא תמוה:
ונראה דהנה כתב המ"א (ס"ק ל') וצ"ע דכתבו תוס' (דף כ"ב) ותימא דתעשה א"ד רה"י שהרים וגבעות מקיפין אותה ובבל תעשה רה"י דמקיף לה הנהר דגלת י"ל דמחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא חשיב מחיצה ואתו רבים מבטלין מחיצתן עכ"ל עי"ש ס"ס זה שכתב דאפשר דלא מקרי רבים פחותים מששים ריבוא וכתב בת' מהרי"ם דלפי פירוש רש"י נראה דאחד משניהם מבטלין המחיצה בידי שמים או במקום שרבים ס' ריבוא בוקעין בו או כשיש מקום רחב שיכול להיות ס' ריבוא על המקום אף שאינם בוקעין בו מבטלין המחיצה הנעשית בידי שמים:
הנה אם חיישינן בנהרות שמא יעלה שרטון הסכימו כל האחרונים דלא חיישינן ועיקר הוא כיון שנקרש המים בימות התורף דעת הט"ז דאסור לטלטל כשנקרש גם בתוך העיר דהקרישה מבטל המחיצה וכבר השיגו האחרונים והביא ראיה מאמת המים עובר בחצר המבוא (בסי' שנ"ו) ולא נזכר שם חילוק אם נקרש או לא אלא ודאי דאין הקרישה מבטלת המחיצה אך לטלטל על הנהר היה נראה לכאורה בפשיטות דאסור דהא הנהר הוי כרמלית א"כ אסור לטלטל על הקרישה כמ"ש ה"ה יעלה על הים שרטון כלומר שיתרחק הים ממקומו ישאר אותו מקום רפש וטיט ויטלטלו המבוי לו ע"כ ויש מאחרונים שאין מחמירין לטלטל בעיר כי בים דאינו מעלה שרטון שנה שנה יש לחוש לא כן הקרישה דהוא כל שנה ושנה וידעו אשר הקרישה אסור לטלטל ומותר לטלטל בתוך העיר אך יש לומר דאין מטלטלין בתוך העיר אם רבים דורסים אתו רבים ומבטלין המחיצה כיון שנעשית בידי שמים והדבר הוא כפי מה שהוא אם רבים דורסים על הקרישה או לא ודעת המ"א מסכים לדעת הט"ז אשר עכ"פ בשעת קרישה אסור לטלטל גם בתוך העיר והנה המ"א (בס"ס זה) סובר דהא דרבים מבטלים המחיצה דאפשר דלא מקרי רבים בפחות מס"ר ע"כ דהא דאסור לטלטל בתוך העיר כשנקרש דחיישינן דלמא יטלטלו על הקרישה והנה המ"א כתב דאם יטלטל בשרטוט שהוא כרמלית אפילו מוקף במחיצות לפי שלא הוקף לדירה וצ"ע להבין דלמה לו הטעם שלא הוקף לדירה דהא דכתב לעיל דצריך לומר דהכא מיירי במקום שאין הספינות עוברות שם לנמל דשם הוה הים מחיצה וה"ה שארי מימות שאין הספינות עוברות שם א"כ בשרטוט שהוא בתוך המים באורך הם הולכין ספינות ומבטלין הרבים המחיצות כמו בנהר דיגלת העיר אשר צדו אחד לים אם אין שם נמל אין הספינות הולכין לשפת הים או המים והים עמוק עשרה ורחב ד' אין המים מבטלין המחיצה אבל לאורך הים הוא כמו נהר דיגלת דאתו רבים ומבטלין מחיצה הנה בנדון דידן נראה לכאורה דהגשר הוא מחיצה באורך המים כי לשיטת רש"י כמו שכתבו תוס' בסוכה (דף י"ח) דגם במחיצות מפולשות לבקעה אמרינן פי תקרה יורד וסותם כשהתקרה הוא רחב ד' ואפילו לשיטת התוס' לכן תחת הגשר מותר לטלטל: