חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קלט:
מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין. פירש"י דווקא בדאשתהי כגון שמת בשבת והיה יום טוב אחר השבת א"נ שהיה שבת אחריה דאי לא קברינן ליה בי"ט שהיא טובא והזקיקו לומר כן מדאמרינן הכא בעובדא דמעון ביו"ט הסמוך לשבת ולא ידענא אי מלפניה או מלאחריה אלמא מ"ה דוקא הוא דשרא ר' יוחנן. ולפי זה הא דאמר מר זוטרא בפ"ק דביצה לא אמרן אלא בדאשתהי ורב אשי פליג עליה ואמרינן דאע"ג דלא אשתהי דוקא בי"ט שני הוא וכדמפרש רב אשי טעמא ואזיל מאי טעמא י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן אבל ביו"ט ראשון מודה ליה רב אשי למר זוטרא דלא שרינן על ידי עממין אלא דוקא בדאשתהי שיותר הוא חמור יום טוב ראשון ע"י עממין מיו"ט שני ע"י ישראל ואין זה דעת הגאונים שהם אמרו דאפילו ביו"ט ראשון נמי אע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' יום טוב ולפי זה הא דאמרינן הכא בעובדא דמעון ולא ידענא אי מלפניה אי מלאחריה היינו לומר שמפני כך הוזקקו לשאול אבל ר' יוחנן לגמרי התיר ופלוגתייהו דרב אשי ומר זוטרא התם בפ"ק דביצה ליתא אלא ביו"ט שני משום דשרי לאעסוקי ביה ישראל ולהא הוא דאצטריך רב אשי טעמא אבל ביום טוב ראשון דע"י עממין הוא אפילו מר זוטרא מודה דאע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה וכך הוא מנהגן של ישראל להתעסק בעממין בי"ט ראשון ובי"ט שני ע"י ישראל ואע"ג דלא אשתהי ואפילו לחצב לו קבר וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב במסכת משקין דכי אמרינן בפ"ק דביצה י"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואפילו למיגז ליה גלימא ואפילו למיגז ליה אסא דווקא הני לפי שטרחתן מועט אבל לחצב לו קבר שטורחו מרובה לא שרינן והזקיקו לומר כן מדאמרינן בפ"ק דמשקין אין חופרין כוכין וקברות במועד ולא נהירא דכי אמרינן בפ"ק דביצה אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא ה"ק דאפילו הני דלא מעכבי דהא אפשר לי' בלא אסא ואפשר נמי לכרוכי בתכריכיו אפילו הכי שרו וכ"ש חפירת הקבר דנא אפשר בלאו הכי ודקא קשי לך הא דתנן התם אין חופרין כוכין וקברות במועד ואי במועד מיתסר כ"ש בי"ט שני לאו קושיא היא שכבר פי' שם הריא"ף דההיא דחופר במועד לצורך מתים שימותו אחר המועד עסקינן שכך היה דרכן וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות י"ט ומה שהקשה הראב"ד ז"ל א"כ שאין צורך בהן למה התירו להאריך בהן ולהרחיב וכדאיתא התם כבר תירץ הרמב"ן ז"ל שקבר שהם צורכי רבים אע"פ שאינן לצורך המועד להתחיל בהן הוא דאסור אבל להרחיב בהן שרי וכמו ששנינו שם ומתקנין את הקלקולי שברשות הרבים וחוטטין אותן ואוקימנא לה התם בשאין הרבים צריכים ואפי' הכי כיון שצרכי רבים הם מותר לתקן אבל לא להתחיל והכא נמי צרכי רבים הוא ואפילו בקבר של משפחה ואפילו של יחיד נמי אפשר דשרי כיון שמצוה היא התירו בו קצת מלאכה אפילו שלא לצורך המועד כמו שהתירו בצרכי רבים וכ"ש שמא יצטרך לו במועד עוד וא"ת והתנן התם וארון עם המת בחצר ור' יהודה אוסר אלא א"כ היו לו נסרים המנוסרים מעיו"ט וכיון שכן היאך נהגו עכשיו לחצוב קבר שלא בפני המת י"ל דההוא דוקא באדם שאינו מפורסם הא באדם מפורסם שרי והכי איתא בירושלמי וכתבו שם הריא"ף בהלכותיו היינו לדידהו שהיו חופרין קבר ומתקנין ארונות לצורך מתים שימותו אבל עכשיו שאין חופרין אלא לצורך שעה כל אדם לדידן כאדם מפורסם לדידהו הוי ומשום הכי שרי:
ודאמרינן יתעסקו בו עממין דדוקא בקבורתו אבל בטלטלו מותר ע"י ככר או תינוק והוצאתו נמי מותרת כב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואיכא מאן דאסר ולישנא דיתעסקו בו עממין הכי משמע מדלא אמרינן יקברו אותו עממין משמע דכל עסקיו על ידי עממין דוקא שאין כאן כבודו של מת שנתיר כאן משים כבודו כלל כיון שסופו להתעסק בו עממין ועוד כתב הרמב"ם ז"ל דהוצאת המת לקבורה כהוצאת אבנים שאין לו בו מתוך כיון שאין בו צורך היום כלל וכ"ת הא איכא צורך היום כיון דאיכא מצוה ליתא דהא שריפת קדשים מצות עשה ואפ"ה אינה דוחה יום טוב ועוד דהא אמרינן בפ"ק דכתובות דלא אמרינן מתוך אלא בהנאה השוה לכל נפש אמר רב אשי והוא דתלה בה רמונים ואקשינן עלה מערים ושותה מן החדש הקשה הרמב"ן ז"ל מאי קושיא התם נמי שותה קאמרינן אבל לשתות ואינו שותה לא התירו והכא נמי דוקא דתלה בה רמונים אבל אומר לתלות ואינו תולה לא ותי' דה"ק והוא שנתלה בה רמוניה ברישא מקמי דלית בה שמרים הא תולה בה שמרים וחוזר ותולה בה רמונים אסור ומשום הכי אקשינן ממערים ושותה מן החדש דאלמא אע"פ שמתחילה הוא טורח כיון דלבסוף הוכיח סופו על תחילתו שרי והכא נמי הכי ומפרקינן דהתם לא מוכחא מילתא דהא אי אפשר דשתי מקמי הכי הילכך לא מוכחא מילתא דלחול קא עביד וכי חזו בסוף דשותה מן החדש דיי בכך להוציא ממראית העין אבל הכא מוכחא מלתא דלשמר קא עביד וכי תולה שמרים אמרינ' מתחילה לשמר תלאה ואינו צריכה לו ומשתמש בה לשאר צרכיו וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ז מהלכ' י"ט:
מתני' מסננין אח היין בסודרין ובכפיפה מצרית. פי' דכיון דאפשר למשתייה הכי דהא יין קתני ועוד דמשני שהוא מסנן אותו בסודרין ובכפיפה מצרית ולא במשמרת שרי והא דאשמועינן זעירי בגמרא דווקא ליין שהוא עכור קצת הוא דבעינן שנוי שיסנן אותו בסודרין ובכפיפה מצרית אבל ליין או מים צלולים לגמרי לא בעיא שנוי ונותנין לתוך המשמרת כדי שיהא צלול ביותר אבל לא עכורין דבעכורין אע"ג דאיכא אינשי דשתו להו הכי כיון דלאו אורח ארעא למשתינהו כלל עכורין בעינן שנוי דהיינו סודרין וכפיפה מצרית וכדתנן במתני' דוודאי כי קאמר זעירי אבל לא עכורין אפילו בכי האי גוונא קאמר דאי עכורין ממש דלא אפשר למשתיינהו כלל אדמותבין מרשב"ג נסייעיה ממתני' דתנן ואין נותנין לתלוייה בשבת אלא ודאי כדאמרן ומ"ה מותבינן ליה מרשב"ג דאמר טורד אדם חבית יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת דאלמא כיון דאפשר למשתתי הכי אע"ג דרובא דאינשי לא שתו ליה הכי ליכא משום בורר ותרגמא זעירי בין הגיתות שנו דרובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי אבל שלא בין הגיתות אע"ג דאפשר למשתתי הכי כיון דרובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי בעינן שנוי דהיינו סודרין וכפיפה מצרית אבל לתוך המשמרת אסיר אי נמי היינו טעמא דשרי בין הגיתות לפי שעדיין לא נתפרשו השמרים מן היין וכל היין כגוף אחד הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות שבת ונ"ל דכי מותבינן לזעירי מרשב"ג סברי' דמתני' דתנן מסננין את היין בסודרין ביין עכור לגמרי דלא אפשר למשתייה הכי עסקינן ומ"ה מותבי' עליה מרשב"ג אמאי דקאמר אבל לא עכורין אע"ג דאפשר למשתתי הכי עסקינן דאי לא תימא הכי אדמותבינן לי' מרשב"ג נסייעיה ממתני' דקתני מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית דמשמע דדוקא כי האי גוונא היא דשרי אבל לתוך המשמרת אסור אלא ודאי כדאמרן ונמצא פסקן של דברים דיין שהוא צלול ורובייהו דאינשי לא קפדי ביה כלל מותר לתת אותו אפילו תוך המשמרת כדי שיהא צלול ביותר אבל יין שהוא עכור קצת דאפשר למשתתי הכי אבל רובייהו דאינשי לא שתו ליה הכי בסודרין ובכפיפת מצרי שרי דאיכא שנוי ובלבד שלא יעשה גומא אלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח אבל לתוך המשמרת דליכא שנוי אסור. ויין שהוא עכור לגמרי דלא משתתי הכי אפילו בסודרין ובכפיפה מצרית אסור:
ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח פירש"י משום אוהל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכות שבת וה"ר יונה ז"ל כתב דמשום שנוי והדר קאמר דאי משום אהל קאמר אפילו במסנן את היין בסודרין נימא הכי אלא וודאי משום שנוי והתם כיון דאיכא שנויא אחרינא דלא עביד גומא שפיר דמי האי פרונקא אפלגא דכובא שרי אכולה כובא אסור. פירש"י ז"ל משום אהל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהל' שבת. ולפי זה נצטרך לומר דכשאין הכובא מלאה מיירי שאם לא כן אין כאן אוהל אלא כשחסר טפח עסקינן דאית ביה משום אוהל והקשו בתוס' וכי בכיסוי הכלים יש לו משום אהל ותירצו דשאני כובא שהוא רחב הרבה והראב"ד ז"ל פי' דמשום משמר נגעו ואכולה כובא אסור משום דמיחזי כמשמר שכן דרכו בחול אבל אפלגא דכובא שרי דלאו אורחיה:
לא ניהדק איניש צינייתא בפומיה דכוזני. פי' הראב"ד ז"ל דכל היכא דלא מיהדק הוי ליה כפלגא דכובא ושרי וזה על דרך פירושו ז"ל שכתבתי בסמוך:
ודאמרינן דמחזי כמשמרת אע"ג דלאו משמרת היא דעוברין בה שמרים כיון דאיכא קסמין וטנופת דמערב בהו ולא עברי דמי למשמר: