אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף קלט.

דף קלח:

ולישלח להו כדרמי בר יחזקאל. הא דלא אמרינן ולישלח להו כדאמר שמואל משום רבי חייא כלת חתנים מותר לנטותה ומותר לפרקה היינו טעמא משום דאינהו בכילה שיש לה גג מיבעי' להו:

ולשלח להו כר' טרפון. הא דלא אמרי' ולישלח להו כר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעור' וחרצן במפולת יד כדאיתא בפ"ק דקדושין היינו טעמא משום דאינהו בזורע חטה וכשות וחרצן קא מבעיא להו דמספקא להו כשות מין אילן הוא או מין ירק הוא א"נ דרבי יאשיה דוקא לענין חיובא הוא דאמר הכי דאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן אבל לענין איסור הפירות אפילו ליכא אלא מין אחד בכרם מיתסר:

רב משרשיה יהיב ליה פרוטה לתינוק נכרי יש שלמדו מכאן שמותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאים והרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות כלאים ומותר לומר לזרוע לו כלאי זרעים ולא נהירא דאפילו מקיים אסור וכ"ש לומר לנכרי לזרוע לו ועוד אמירה לנכרי ככל איסורין שבתורה בעיא היא ולא אפשיט' בפרק השוכר את הפועלים ונקטינן בה לחומרא אלא ודאי רב משרשיא כר"ט ס"ל ומדינא אפי' ע"י ישראל שרי אלא שהיה מחמיר על עצמו כי היכי דלא אתי לאחלופי היה זורע אותו ע"י נכרי:

וליתיב ליה לתינוק ישראל אתי למסרך הא דחיישי' הכא לאתי למסרך וכן נמי בעירובין גבי זמן דיה"כ דאמרינן לטעמיה לינוקא ומתרצינן דילמא אתי למסרך היינו דוקא במה שהתינוק עושה לצורכינו הוא דחיישינן להכי אבל במה שהוא עישה לצורך עצמו לא חיישינן דהא נהי דלא מטעמינן ליה כוס דזמן דיוה"כ משום דילמא אתי למיסרך לצורך תינוק ודאי מאכילין ומשקין אותו לאלת' אפי' טוב' אלא היינו טעמ' דלמה שהתינוק הוא עושה בשבילנו הוא דחיישי' לאתי למסרך אבל במה שהוא עושה בשביל עצמו לא והכי מוכח ביבמות בפ' חרש:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה