חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קלו.
אמר אביי כתנאי פרש"י מי אמרינן מה נפשך דאי נפל הוא מחתך בשר בעלמא הוא דמסקי' אלא דכ"ע מת הוא כלומר דמחתך בבשר בעלמא הוא ולפי זה ק"ל סוגיין דמהלינן ספקו' ואמרינן מה נפשך אבל ר"ח ז"ל כתב דלית הלכתא כרב אדא בר אהבה דאמר מלין אותו ממה נפשך דשינוי בעלמא היא ובודאי שיש להקשות על פירושו של רש"י ז"ל דאם איתא דהא דאמרינן כן מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר חי ומ"ס מת לענין מחתך בבשר בעלמא דהא דאמרינן הכי מאי קא פריך רב אי הכי אדמפלגי לענין טומאה וטהרה ליפלגו נמי לענין אכילה דהא נהי דמאן דאמר חי הוא סביר' ליה דלאו מחתך בבשר בעלמא הוא שהרי חייבין על שחיטתה בשבת כדאיתא בפסחים בפרק ואלו דברים ואפי' הכי לא שרי ליה באכילה לכך פרשו על פי דרכו של ר"ח ז"ל דמאי דאמר אביי תנאי אעיקר מילתיה דרשב"ג קאי דת"ק דאמר דבן שמנה אין שחיטתו מטהרתו סבירא ליה דמת הוא ואידך תנאי דאמרי שחיטתו מטהרתו סבירא להו דחי הוא ואינו נפל ומ"ה פריך רבא שפיר דאם איתא דמאן דאמר שחיטתו מטהרתו סבירא ליה דולד מעליא הוא אדמפלגי לענין טומאה וטהרה ליפליגו לענין אכילה אלא דכולי עלמא מת הוא כלומר דנפל הוא ואפילו הכי סברי הנהו תנאי דפליגי עליה דת"ק אע"ג דמת הוא כלומר דהוי נפל אפי' הכי שחיטתו מטהרתו ות"ק סבר דלא דמי לטרפה משום דלא הוה ליה שעת הכושר ולפי פירוש זה מסקנא דסוגיין דלא אמרינן מחתך בשר בעלמ' הוא ואפילו מאן דאמר אין שחיטתו מטהרתו לאו משום דס"ל דהוי כמחתך בשר בעלמא הוא אלא משום דלא דמי לטרפה. ולפי זה סלקא שמעתי' דלא מהלי' ספקות דלא אמרי' מה נפשך וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל שהביא בהלכות הא דתניא ספק בן תשעה ספק בן שמנה אין מחללין עליו את השבת ולרב אדא בר אהבה דאמר מלין אותה ממה נפשך לית לה אוקמת' אלא במכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר וכיון דאנן לא קיימא לן כר' אליעזר לא היה לו לרב אלפסי ז"ל לכתוב אותה בהלכות אלא משמע דסבירא ליה דלא אמרינן מה נפשך ומתוקמא ברייתא כפשטא ולא צריכי לאוקמא אליבא דר' אליעזר אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות מילה דמהלינן ספקות ממה נפשך וכן מעשים בכל יום ואף בזמן התלמוד נראה שהיו עושין כן דמקשי' בפשיטות ממהל היכי מהלינן:
אמר אביי בשפהק ומת דברי הכל מת הוא. פי' ה"ר יונה ז"ל דלאו דוקא פהק אלא הוא הדין לחלה ומת מדקא מסיים אביי מילתיה כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי ולא קאמר כי פליגי בחלה ומת אלמא בחלה ומת הרי הוא כפהק ומת וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל שהשמיט הא דאביי מן הלכות ונראה שהוא דוחה אותה מהא דאמרי' הכא מת בתוך שלשים יום ועמד' ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת ואוקימנא לה התם כרבנן דפליגי עליה דרשב"ג אלמא אפילו בשלא אכלו ארי פליגי רבנן אבל ה"ר יונה ז"ל כתב דלא פליגי אביי ורבא דהא דרבא מתוקמא בנפל מן הגג או אכלו ארי והר"ז הלוי ז"ל כתב דאביי דוקא בפהק ומת קאמר דלא פליגי משום דאיכא ריעותא מוכחא מילתא דנפל הוא אבל חלה ומת הרי הוא כאכלו ארי דליכא ריעותא דאפילו בן קיימא נמי חלי ומאית ולפי זה הא דרבא מתוקמ' בחלה ומא דהוי כאכלו ארי ולא פליגי אדאביי כלל: