אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף קלה.

דף קלד:

איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כר' שמעון בן אלעזר קי"ל כשמואל דקא פסיק כר' שמעון בן אלעזר דס"ל דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית משום דרבה ורב יוסף הכי סבירא להו ולא פליגי אלא אי ודאי ערלה כבושה היא אי ספק ערלה כבושה היא ובפלוגתייהו דרבה ורב יוסף נקטינן כרבה דאמר חיישינן שמא ערלה כבושה היא הילכך אינה דוחה את השבת משום דרבה ורב יוסף הלכה כרבה חוץ משדה קנין ומחצה ואפי' תמצא לומר דלא אתמר ההוא ללא אלא במאי דפליגי במכילתין דבבא בתרא א"ה כרבה נקטינן דכיון דמסתפקא לן הלכתא כמאן נקטינן כרבה לחומרא ואין מחללין עליו את השבת ועוד דרבה דייק לה ממתניתא וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד כ"פ הריא"ף והרמב"ם בפ"א מהלכות מילה:

אמר רבה מנא אמינא לה דתניא רבי אלעזר הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול כו' לאו מכלל דת"ק סבר דדברי הכל אין מחללין א"כ רבי אלעזר הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן דילמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. זו היא גירסת הגאוני' ז"ל וה"פ דקים לי' לרבה דת"ק דרבי אלעזר הקפר היינו רבי שמעון בן אלעזר והכי איתא בתוספת' ומ"ה דייק רבה אם איתא דרבי שמעון צריך להטיף ממנו דם ברית אפילו בשבת דודאי ערלה כבושה היא הכי אמר ליה רבי אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה שצריך להטיף אמר ת"ק אפילו בשבת ואמר ליה איהו בחול אלא ודאי ת"ק דהיינו רבי שמעון בן אלעזר בחול אמר ולא בשבת ומ"ה אמר ליה רבי אלעזר הקפר אין ודאי מודינא לך דנולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל במאי דאמרת דבגר שנתגייר כשהוא מהול צריך פליג פליגנ' עלך דלא נחלקו אלא לחלל את השבת בנולד כשהוא מהול ופרכי' א"כ רבי אלעזר הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמועינן כלומר דסבירא להו דנולד כשהוא מהול שמחללין עליו את השבת ומשנינן דילמא ה"ק לא נחלקו בגר שנתגייר כשהוא מהול כדקאמרת דלכולי עלמא צריך להטיף ממנו דם ברית כך פי' הרמב"ן ז"ל. וכן נראה שפי' הגאונים שהרי בעל הלכות והריא"ף ז"ל כתבו דגר דאתמהיל בארמייותיה צריך להטיף ממנו דם ברית וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות מילה ולפי הפי' שכתבנו הם סומכים על רבי אלעזר הקפר בגר שנתגייר כשהוא מהול קאמר אלא לאפוקי מאי דקאמר ת"ק אליבא דב"ה דנולד כשהוא מהול אינו צריך להטיף ממנו דם ברית ואע"ג דרבי שמעון בן אלעזר תרתי אמר ואיהו פסק סתמא אשכחן דכוותא דלא נקטינן אלא בחדא כדאמרינן בפ"ק דפסחים מאי לאו לאכל לא לבער וכ"ת אמאי דחקינן נפשין בהכי ולא אמרינן דשמואל אכולה מילתא דרבי שמעון בן אלעזר קאי ואמאי סמכינן טפי אדרבי אלעזר הקפר מדרבי שמעון בן אלעזר איכא למימר משום דסוגיין בעלמא כרבי אלעזר הקפר שייכא דתניא בפרק הערל אין לי נימול ביום אלא שנימול בזמנו לתשעה לעשרה לא' עשר וגר שנתגייר כשהוא מהול מנין אלמ' צריך להטיף ממנו דם ברית. ועוד דקי"ל בפרק החולץ כרבי יוסי דאמר לעולם אינו גר עד שימול ויטבול וזה הכלל בין לגר בין לנולד כשהוא מהול ועוד דתניא התם הרי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אין מטבילין אותו דלמא ערבי מהול הוא וצריך להטיף ממנו דם ברית וכן פרש"י ז"ל ואפסיקא הילכתא כרבי יוסי וליכא למימר דרבי יוסי לנולד כשהוא מהול חייש ונולד כשהוא מהול מיעוטא הוא ורבי יוסי לא חייש למיעוטא ואעפ"י שיש לדחות ראיות הללו קבלת הגאונים ז"ל תכריע אבל ר"ח ז"ל כתב דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה אבל בניו נימולין לשמונה ונכנסין לקהל דהא אתגייר בטבילה וגר חשוב להכשיר זרעו אבל בעצמו לא והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דאי ס"ל כרבי שמעון בן אלעזר אף הוא עצמו כשר ונכנס בקהל דהא אין צריך להטיף ממנו דם ברית קאמר ואי לא ס"ל כוותיה בהטפת דם ברית מיהא סגי ליה וכדתניא התם בפרק הערל ותו קשיא עליה מדאמר רבי יוסי התם אין מטבילין אותו כלומר עד שיטיף שאלמלא אין לו תקנה לעולם מטבילין אותו להכשיר זרעו אבל לא להכשיר עצמו:

ולענין ברכה כתב הרמב"ן ז"ל דהמל את הגר ועבד שנתגייר כשהוא מברך אקב"ו להטיף דם ברית שאין הטיפה זו מספק אלא ודאי שאנו חייבין להטיף מהן דם ברית להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ובה נכנסין תחת כנפי השכינה אבל נולד כשהוא מהול כיון דקיימא לן שמספק ערלה כבושה הוא שמטיפין ממנו דם ברית אין מברכין עליו וכן הורו הגאונים וכן כתב הריא"ף ז"ל בהלכותיו וה"ה שאין מברכין עליו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו דשמא אין כאן ערלה כלל אבל ה"ר יונה כתב שצריך לברך כיון דספקא דאורייתא הוא שמטיפין בספקא דאורייתא מברכין ומחלוקתם תלוי' בההיא דפרק במה מדליקין דאמר אביי ודאי דדבריהם לא בעי ברכה וכמו שכתבתיה שם בס"ד והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מהלכות מילה גר שמל קודם שנתגייר וקטן שנולד מהול כשמטיפין מהם דם ברית אין צריכין ברכה ולא ידעתי למה אמר בגר שמל קודם שנתגייר שאינו צריך ברכה ואפשר דרפוי הוה מרפייא בידיה וה"פ ז"ל גר שנתגייר כשהוא מהול אם צריך להטיף ממנו דם ברית אם לאו דלפי' פסק שמטיפין ואין מברכין:

(אמר רבא) א"ר אסי כל שאין אמו טמאה לידה אין נמול לשמונה איכא דאמרי דלא קי"ל הכי אלא אע"פ שאין אמו טמאה לידה נמול לשמונה משום דאוקימנא לה לרב אסי כתנאי וקים ליה רב אסי כרב חמא דיחידאה הוה ולא קי"ל כוותיה לגבי ת"ק דרבים נינהו דס"ל דאע"ג דאין אמו טמאה לידה נימול לשמונה דאילו לא אפליגי אמוראין בהא מילתא כלל הוה נקטינן כרב חמא כיון דרב אסי דאמורא הוא פסק כוותיה אבל כיון דאמוראי נמי פליגי בהא מילתא דהיינו רב הונא יחייא בר רב לא שבקינן ת"ק למנקט כרב חמא דיחידאה הוא ועוד דרבא ורב משרשיא ורבי ירמיה שקלו וטרו אליבא דת"ק וכן דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הר' יונה ז"ל כתב כרב אשי משום דכיון דאוקימנא לה בפלוגתא דרב הונא וחייא כרב הוו להו מאן דאמר יוצא דופן אינו נימול לח' ור' אסי רבים ומ"ד יוצא דופן נימול לשמונה יחיד ואע"ג דאוקימנא לה כתנאי וקם ליה רב אשי יחידאה רובא דאמרי ודאי דקבעי כיחידאה עדיף טפי מרובא דתנאי והריא"ף ז"ל לא הכריע בהלכות כדברי מי משמע ליה הלכתא הילכך מטילין אותו לחומרא דנמול לשמונה ואין מחללין עליו את השבת וכן דעת בעל הלכות והר"ז הלוי ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מילה:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה