אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף קלד:

דף קלג:

אף מרחיצין מיבעי ליה. פי' דאע"ג דברייתא קתני בהדיא מרחיצין וא"ה לא קתני אף בדר' אלעזר ב"ע רביה כיון דדייק ליה לישנא הכי משבש ליה לברייתא כולה:

מי גרע מחמין ע"ג מכה. פרש"י ז"ל והכא אסרי רבנן בשלישי ולפי זה אליבא דאוקמתא דסבי פריך דאלו לאוקמתא דרבא קא שרו רבנן זילוף בשלישי והיכי הוה ליה לפרושי כך הקשה הרשב"א ז"ל ועוד דאפילו לאוקמתא דסבי מנלן דרבנן לא שרי זילוף בשלישי הא אינהו סתמא קתני בין לפני מילה בין לאחר מילה ואי משום דראב"ע קתני מרחיצין ביום השלישי דמשמע לכאורה דרבנן לא שרו בשלישי מידי דאי רבנן שרו לזלף אפילו בשלישי וראב"ע שרי בכולהו לרחוץ מ"ש יום השלישי דנקט אי מהא לא אירייא דאפשר דראב"ע לרבות נקטיה לומר דאפילו בשלישי מרחיצין לפיכך פי' ז"ל דה"ק אם איתא דהרחצ' מילה קתני אמאי נקט מילה ליתני מכה וכ"ש מילה דמי גרעא מילה ממכה ומהדרינן ולא שאני לך בין חמין שהוחמו בשבת להוחמו מע"ש כלומר להכי תנא מילה ולא נקט מכה לפי שבמילה שריא אפילו בשהוחמו בשבת ואלו במכה ליכא מאן דשרי אלא כשהוחמו מערב שבת:

הלכה כר' אלעזר בן עזריה בין בחמין שהוחמו בשבת בין בחמין שהוחמו מערב שבת איכא מאן דאמר דלר' אלעזר בן עזריה לאו דוקא עד יום השלישי וכ"ש בשני בשבת וא"ת והא כתיב ביום השלישי בהיותם כואבים אלמא טפי מסתכן בג' מבשני י"ל שביום השלישי היו חלושים ביותר ולא היו יכולים לברוח ולהלחם עמהם אבל ביום שני עדיין לא תשש כחם אע"פ שסכנת יום שני גדולה משל שלישי ויום ראשון יוכיח שלא נגעו בהן מפני שעדיין כחם עליהם אע"פ שהם מסוכנים יותר אבל אה"נ דר' אלעזר בן עזריה לאו בשלישי דוקא קאמר אלא עד יום שלישי קאמר וכ"ש לדעת רש"י ז"ל שכתב שאפילו לדעת חכמים יום שני כיום ראשון ולא נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מהלכות מילה מקים שדרכן להרחיץ את הקטן מרחיצין אותו בשבת ביום המילה בין לאחר מילה או בשלישי שחל להיות בשבת נראה מלשונו דדווקא לאחר מילה ממש א"נ בשלישי אבל בשני לא והיינו דכתיב ויהי ביום השלישי וזה שאמרו דיום ראשון יוכיח אינה ראייה אצלי דאפשר שאע"פ שהיו מסוכנים ביום ראשון יותר היו מסוכנים ביום שלישי ולפי' המתינו בני יעקב ואל תתמה שטבען של הרבה חוליים כך הוא להתחזק ביום שלישי יותר. וכתב הרב אלפסי ז"ל משמי' דרבוותא דמרחיצין את הקטן בין לפני מילה בין לאחר מילה ואיכא למידק עליה לפני מילה היכי שרי לרחוץ דהא משמע בגמרא דאוקמתי דסבי עיקר ולפי אוקמתינהו רבנן לא שרי לפני מילה אלא זלוף ור' אלעזר בן עזריה נמי לא שמעינן ליה דפליג אלא באחר מילה אבל בלפני מילה לא פליגי כלל וכיון שכן נהי דבזלוף שרי לפני מילה רחיצה מנלן ואפשר שהגאונים ז"ל סומכין על אוקמתיה דרבא כיון דברייתא תניא בהדיא כוותיה אע"ג דחש איהו לנפשיה ומיהו הך רחיצה דשריא לפני מילה דוקא בחמין שהוחמו מע"ש אבל בחמין שהוחמו בשבת לא דרחיצה דמקמי מילה נינהו ולא דחו שבת אליבא דר"א וז"ש הריא"ף ז"ל שמרחיצין אותו כדרכו בין לפני מילה בין לאחר מילה בין בחמין שהוחמו מע"ש בין בחמין שהוחמו בשבת כי קאמר בין שהוחמו בשבת אלאחר בלבד קאי אבל לפני המילה דוקא אחמין שהוחמו מערב שבת וא"ת ואפילו בחמין שהוחמו מערב שבח היכי שרי' דהא רחיצה בשבת בחמין שהוחמו מע"ש אסורה היא משום שבות ורבנן לא שרו במכשירי מילה אפילו בשבות של דבריהם וכדאמרי' לעיל כדרך שאין מביאין אותו דרך רה"ר כך אין מביאין אותו דרך גגות ודרך קרפיפות י"ל דכיון דמרחיצין בחמין שהוחמו מע"ש לא אסרוה אלא מפני פלגין שהיו מחמין בשבת ואמרו מע"ש הוחמו במקום מילה התירו דלא שייכא בה הך גזירה כולי האי והיכא דאשתפוך חמימיה א"נ איבדור סמניה לאחר מילה פשיטא דמחמין ושוחקין מפני הסכנה ומיהו כל היכא דאפשר לשנויי משנינן וכדתנן במתני' לא שחק כמון מע"ש לועס בשיניו ונותן מיהו היכא דאיכא חמימי לרחוץ קודם המילה ואשתפוך אנהו דלאחר מילה בכי האי הוא דאיכא למידק אי אמרינן מדחה מילה כיון שאם נימול נצטרך אח"כ לחלל את השבת במכשירים או דלמא השתא מיהא כדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא שדוחה את השבת והרמב"ן ז"ל כ' דשרי למימהליה שאין למצוה אלא שעתא ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לחלל את השבת דבתר הכי פקוח נפש הוא דדחיה ליה ולא מכשירי מילה ומתני' הוא דדייקא ליה הכי דקתני לא שחק כמון מערב שבת לועס בשיניו ונותן אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ולא קתני בשאין לו כמון בביתו שאי אפשר ללעוס בשיניו תדחה ומדקתני תקנתא ולא קתני נמי דחיים ש"מ כדאמרן ועוד דכורך על אצבעו ומביא דרך רה"ר אפילו מחצר אחרת שלא נשתתפו איסורא דרבנן מיהא איכא ואם איתא במכשירין דלאחר מילה כמקמי מילה תדחי מילה מידי דהוה אאזמל שאין מביאין אותו דרך שער בשנוי ואפילו במבוי שאינו משותף אלא ש"מ שאין צורכי סכנה דלאחר מילה דוחין את המילה בתחילה אלא מל ואח"כ מחלל לצורך הסכנה זהו דעת הרמב"ן ז"ל. ולפי זה הא דאמרינן בעירובין בההוא ינוקא דאשתפוך חמימי דקודם מילה הוא ואין זה דעת הר"ז הלוי ז"ל שהוא כתב דכל היכא דאשתפוך חמימי דלאחר מילה מקמי מילה תדחה מילה וכן דעת הרשב"א ז"ל והביא ראיה מדאמרינן בפ"ק דביצה ב"ה אומרין לא ישחוט אא"כ היה לו דקר נעוץ מבעוד יום וב"ש מתירין ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ואם איתא שמלין מפני שבשעת מילה אין כאן דחיית מכשירין ואח"כ פקוח נפש הוא שדוחה הכא נמי נשחוט מפני שמחת יו"ט ואח"כ נימא שמצות כיסוי הוא שדוחה אלא ש"מ דכל שאנו יודעין בתחילת הדבר שיבא לידי איסור מלאכה דוחין את המצוה כדי שלא נבוא לכוף לידי כך ומה שהתירו לו לכרוך על אצבעו להביא ולא דחו את המילה כשם שדחו מפני הבאת אזמל ואפילו דרך גגות וקרפיפות איכא למימר דאי ידיעה מילתא מקמי מילה אה"נ אבל הכא מתניתין בדלא ידיע עד לבתר המילה ואפ"ה כל כמה דאפשר לשנויי משנינן אלו דברי הרב ז"ל ואפשר כן אבל זו של דקר אינה ראייה לפי דעתי שאין שחיטה בי"ט מצוה קבועה כמילה:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה