חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קז.
מתני' החובל בהן חייב פי' החובל בהן עד שנצרר הדם דכיון שיש להן עור הוא מעכב את הדם מלצאת ואלמלא העור מעכבו היה יוצא ולפיכך חייב על נפש שבאותו מקום כי הדם הוא הנפש אבל שאר שקצים ורמשים כיון שאין להם עור שיעכב את הדם אלו הי' נעקר ממקומו היה יוצא לחוץ ומשום הכי כל שלא יצא לחוץ פטור אבל יצא לחוץ אף בשאר שקצים ורמשים חייב משום נטילת נשמה והכי איתא בהדיא בפ' ואלו טריפות וללשון שני שפרש"י ז"ל דהחובל בשמונה שרצים חייב משום צובע כיון שיש להם עור משא"כ בשאר שקצים ורמשים דכיון שאין להם עור לא שייכא בהו צביעה א איכא למידק דאי ניחא ליה בצביעות עורן דלחייב משום צובע דהא חזינן בפ' כלל גדול דאצטריך רב למיתן טעמא למילתיה דאמר השוחט מחייב משום צובע משום דניחא ליה דליתום בית השחיטה דמא כי היכי דליחזי אינשי וליתו ולזבנו מיניה וכדאיתא התם וכיון שכן הכא דלא ניחא ליה בצביעה כלל אמאי מחייב משום צובע ותו קשיא עליה דאי הכי היכי אמרינן בפרק ואלו טריפות דאפי' בשאר שקצים ורמשים אם יצא מהם דם חייב הכא כיון שאין להם עור אין כאן צביעה יצא מהן דם מאי הוי אלא ודאי חיובא לחובל משום נטילת נשמה וזו שאמרו בירושלמי בפרק כלל גדול מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה ועורות אלים מאדמים א"ר יוסי הא אמרה העושה חבורה ונצרר הדם חייב משום צובע המאדמים אודם בשפה חייב והמוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום ע"כ היינו לומר דכל חבורה במקום שהוא רוצה בצביעתה כמו שהיו רוצין במשכן איכא נמי משום צובע כשורט גופה דאית בה תרתי וכדאיכא לקמן בפרק כלל גדול אלא מיהו איכא למידק פוצע חלזון ומוציא דמו לחייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום ואמאי אמר ר' יהודה לעיל בפרק כלל גדול דלא מחייב בפציעה אלא משום דישה ולרבנן לא מחייב עלה כלל ליחייב משום נטילת נשמה שהרי ודאי כיון שר' יהודה מחייב משום דישה אלמא פוצע מוציא דם וליחייב משום נטילת נשמה וצ"ע:
והצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור. פרש"י ז"ל דשלא לצורך פטור משום שאר במינו ניצוד. ולא נהירא דאי הכי אפילו לצורך נמי ליפטר אלא משמע דשמונה שרצים האמורים בתורה אין דרכן להזיק כל צורכן לצורך הוא אבל שאר שקצים ורמשים שדרכן להזיק פעמים אדם צדן שלא לצורך דהיינו כדי שלא יזיקו ומשום הכי תלוי פלוגתא בסופא:
גמרא מאן ת"ק ר' יהודה הוא דאזיל בתר גושתא. פי' אבל רבנן לא אזלי בתר גושתא. ואותן שעורותיהן כבשרן מדכתיב הטמאים מפקי' להו הלכך דוקא לענין טומאה אבל נענין שבת יש להן עורות והך סוגיא עלה דרב קיימא ואיהו דאמר התם בפרק העיר והרוטב דתנא דמתני' דקתני ואלו שעורותיהן כבשרן לאו בתר גושתא אזיל ותני תנשמת בהדייהו אבל סוגיין דהעור והרוטב לא שלא הכי אמרי' התם דכיון דתנא דמתני' לא תני תנשמת ש"מ דאיהו נמי בתר גושתא אזיל ולא פליג עליה דר' יהודה אלא בגושתא דהלטאה לפום ההיא סוגיא ודאי אפילו לענין שבת אין להם עורות כיון דטעמיה משום גושתא:
מאן תנא א"ר יהודה ר' אליעזר היא. פי' דהוה ס"ד דתנן דפליגי עלייהו דר' אליעזר פטרי בכל דבר שאין בו גידין ועצמות לפי שכיון שאינו מתקיים שנים עשר חודש הרי הוא כמת ופטור מאלים מאדמים מה התם דיש בהם גידין ועצמות והכי איתא בירושלמי פ"ק ואתא רב יוסף ופליג ואמר דלא גמירי רבנן מאלים מאדמים אל דבעינן שיהא פרה ורבה אבל גידין ועצמות לא בעינן הילכך ברמשין שהן פרין ורבין חייב לדברי הכל:
הצד פרעוש בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ורבי פוטר פי' פטור אבל אסור וכתבו בתוספות וש"מ שאם ירא שמא ישכנו וכ"ש אם נושך אותו שיכול להסיר שאינו אלא כמתעסקין מידי דהוה אקוץ ברשות הרבים:
הכי נמי חייב משום עוקר דבר מגידולו. הקשה הרמב"ן ז"ל דהא תולש כנף מן העוף וכן מגוזז כשהן חיין לא מחייב תרתי חדא משום עוקר דבר מגידולו וחדא משום תולש או גוזז וכך הנוטל שערו ושפמו וצפרניו דאלמא ליכא משום עוקר דבר מגידולי אלא בגדולו קרקע לפי שהוא תולדת קוצר ואין קצירה אלא בגידולי קרקע כמו שאין דישה אלא בגידולי קרקע והכי נמי משמע בבכורות גבי תולש צמר מבכור דתולש לאו היינו גוזז וכנגדו לי"ט מותר דלית ביה משום עוקר דבר מגידולו. ולפיכך פירש הוא ז"ל דדלדל את העובר משום נוטל נשמה הוא חייב וה"ק אע"ג דהאי עובר לית ליה בדידי' נשמה כיון דגידולו בנשמת אמו העוקרו חייב משום נוטל נשמה ממנו דלאו מי אמר רב ששת כגדולי קרקע דמי דתלוש כשותא מהיזמי שיניקתו תלויה בהיזמי כדאמרינן בעירובין בפרק בכל מערבין דקטלין ליה להומתא ויבשה כשותא ומחייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא תולדת קוצר הכי נמי בגידולי חיים מחייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא נמי נטילת נשמה דומיא דחובל שהוא משום נטילת נשמה מאבר אחד וסירכא דלישנא נקט. וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכותיו ומ"ש בירושלמי בפ' כלל גדול רבנן דקסרין ההין דצד נונא וכל דבר שהוא מבדילן מחמתו חייב משום קוצר לא אתי בשיטתא דג' אילן: