חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קו:
ואין נותנין לפניהם מזונות פירש רש"י ז"ל דכיון דמוקצה הן לא מצי למטרח עלייהו והקשו עליו בתוס' דהא תנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואח הנבילה לפני הכלבים ולקמן נמי אמרינן שמטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים ומאן דאסר נמי התם לא אסר אלא משום שאין דרכן של ישראל לגדל עורבים וי"ל כלבים ועורבים שאני מפני שהן מיוחדין לצורכן ונתן דעתו עליהן מאתמול אבל דגים שבביברין וכן חיה ועוף כיון שאין מזומנים לו לאדם ואין ניצודין לו אסור ליתן לפניהם מזונות אבל הניצודין כגון ביבר קטן מתוך שדעתו של אדם עליהן מותר שהרי תרנגולת העומדת לגדל ביצים אע"פ שמוקצית נותנין לה מזונות וכן מפורש בירושלמי כדברי רש"י ז"ל דגרסי' בפרקין לפי שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן הא למה זה דומה לנועל את ביתו כדי לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו פי' כגון שיש צבי בתוך הבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא זה ונעל עוד במנעול אע"פ שמוסיף לו שמירה על שמירתו מותר ולא אמרינן הרי זה כאלו צד אותו מפני שאלמלא נועל אותו במנעול שמא היו הדלתות פותחות והצבי נמלט כך שני זה מותר לו לישב בצד הראשון כיון שהראשון מלא את הפתח אע"פ שלאחר שנסתלק הראשון נשאר הצבי נצוד מחמת השני א"נ כגון שהיה צבי קשור בבית ובא זה ונעל שאע"פ שנטר הצבי אין אומרים לו שיפתח ביתו כדי שיצא הצבי כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל אף שני זה כיון שבשעה שישב בהיתר ישב אין מחייבין אותו להסתלק משם שאחר שנסתלק הראשון. והרשב"א ז"ל כתב בלשון הזה ובירושלמי נראה שהתירו לכתחילה לנעול ביתו לשמור ביתו אע"פ שעל ידי כך ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי בלבד דהכי גרסינן בירושלמי בפרקין ר"י ב"ר בון בשם ר' חנינא היה צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי מותר ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחלה של דגים עמו מותר ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' חנינא היה מפקח בגל ונתכוין להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ולפי זה הא דאמר נתכוין לנעול בעדו לא בעדו בלבד קאמר אלא אם נתכוין לנעול אף בעדו קאמר ולומר שאלו צורך לנעול בעדו מותר אע"פ שמתכוין שיהא צבי נצוד בתוכו ע"כ לשונו ז"ל. ודבריו תמוהים בעיני הרבה היאך אפשר שאפילו במתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר וכי מפני שהוא צריך לנעול את ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו אינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא יודע שהצבי בתוכו ושאי אפשר שלא יהא הצבי ניצוד בתוכו אסור והיינו בכולה מכילתין דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות וזה שאמר בירושלמי ענין אחר הוא לומר שאם נתכוין לנעול את ביתו ולא נתכוין לצבי כלל אע"פ שאח"כ מצא הצבי שמור בתוכו מותר כלומר שאינו מחוייב שיפתח את ביתו וסמכו ענין זה לתינוק המבעבע בנהר ומפקח בגל ולא שיהו דומות ממש לעניינן לפי שבענין פיקוח נפש אפילו מתכוין למלאכת הרשות עם אותה מלאכה של פקוח נפש מותר וכיוצא בזה אמרו בגמרא דילן במס' יומא והטעם מפני שהיא מלאכת מצוה וחובה היא עליו ולפיכך אע"פ שהוא מתכוין עם אותה מלאכה למלאכה אחרת שהיא אסורה בשבת התירו חכמים כדי שלא ימנע לשום ענין שפקוח נפש המוטלת חובה עליו אבל במלאכת הרשות חס ושלום ששנו את הלשון בירושלמי דגבי צבי אמרו ונתכוון לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי ולא אמרו ונתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי וגבי תינוק אמרו ונתכוון לעלותו ולעלות כו' אלא שסמכו הענין לומר שבשניהם נעשית מלאכה אסורה עם מלאכה מותרת והוא מותר אבל לא שיהו עניינם דומין זה לזה כנ"ל:
פרק י"ד שמונה שרצים