אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף צד:

דף צד.

שרא להו רב נחמן בר יצחק לאפוקי לכרמלית כתבו הראשונים ז"ל ורש"י ז"ל דדוקא על ידי ככר או תינוק שאע"פ שאיסור הוצאה הותר מפני כבוד הבריות איסור טלטול לא הותר כדאמרינן בפרק במה מדליקין אביך הנח עליו כו' דכיון דלא אפשר בלאו הכי משום כבוד הבריות שריא אבל טלטול כיון דאפשר לתקוני מתקני ולא שרינן אלא על ידי ככר או תינוק אבל הרמב"ן ז"ל כתב דכי בעינן כבר או תינוק הני מילי במטלטלו ברשות היחיד עצמה מחמה לצל משום דאיכא תקנה בטלטול ולא מוסיפינן איסורא במידי אבל כי מפקינן ליה לכרמלית ודאי בלא ככר או תינוק מפקינן ליה דכל שאתה משביח בתקון הטלטול אתה פוגם בהוצאת הככר שלא לצורך והוצאת המת בלחוד הוא שמותרת מפני כבוד הבריות אבל הוצאת ככר לא ולי נראה כדברי הראשונים לפי שאפילו כדברי הרמב"ן ז"ל איסורין הללו שוין הן שכשם שטלטול מדבריהם כך הוצאה לכרמלית אינה אלא מדבריהם ועדיף טפי לאפוקי בככר דאי מפקינן בלא ככר אנו מתירים שני איסורי טלטול והוצאה וכשאנו מוציאין אותו בככר אין כאן אלא איסור הוצאה בלבד ולא עוד אלא בהוצאת הככר אין בו משום איסור הוצאה לפי שכיון שהתחלנו לטלטל המת ברשות היחיד על ידי ככר נעשה ככר טפל למת לפי שהוא צריך לטלטלו ואף ברשות הרבים טפל לו מפני שהוא מתיר טלטולו הלכך אין בו משום הוצאה דהוה ליה כמוציא את החי במטה דפטור על המטה אלמא כל הנטפל לדבר לא הוצאה מיקרי הלכך איכא תיקונא בטלטול וליכא אפושי איסורא בהוצאה כנ"ל:

אימור דפטר ר"ש מחיוב חטאת איסורא דרבנן מיהא איכא. וא"ת ואמאי וכיון דברשות הרבים לא מפטר אלא מדרבנן בכרמלית אית לן למשרי לגמרי דהכי אמר רבא בפ"ק גבי לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברה"י דבכרמלית שרי וכיון דברשות הרבים לא מיתסר אלא משום גזירה בכרמלית לא גזרינן גזירה לגזירה י"ל כי אמרינן הכי ה"מ בדבר שאין בו אפילו סרך מלאכה כי ההיא דלא ישתה דלא מיתסר אלא משום חששא דשמא ימשוך הכלי אצלו אבל כל מידי דדמי למלאכה דאורייתא אלא שפטור עליה מפני שאינה צריכה לגופא בכיוצא בזה בכרמלית ורשות הרבים שוין הן:

גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. איכא למידק הכא כיון שכן לדידן דקי"ל כר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אף להוציא את המת לרשות הרבים לישתרי ליתא שלא התירו מפני כבוד הבריות אלא נעקרו מדברי סופרים כגון בכרמלית אבל ברשות הרבים לא משום דמי תפיס במלאכה זו אם הוא צריך לגופא אם לאו שאפילו במת אמרו בירושלמי דמשכחת ביה מלאכה הצריכה לגופא כגון בנכרי שהוציאו לכלבו הלכך ברשות הרבים אסור וכל היכא דאיכא דררא דאיסורא דאורייתא לא שרו רבנן גבי מת:

והא דתני' פטור דאפיק חצי זית מכזית ומחצ' וא"ת ממאי דלמא דליכא טפי מחצי זית ומש"ה פטור דלא מהניא הוצאתן למידי י"ל דאי הכי פשיטא דאפילו בדאפיק חצי זית ממת גדול לא משמע ליה לרב ששת לאוקמה משום דהא נמי פשיטא דהא אהנהו מעשיו ורב נחמן שני לי' דאפ"ה אצטריך לאשמעי' דסד"א כיון דבצריה לשיעורה אהנהו מעשיו קרינא בי' קמ"ל וא"ת וכיון דממת גדול הוא אפילו כי הוציא כזית נמי ליפטר דהא לא אהנהו מעשיו י"ל דכיון שמוציא כשיעור הראוי לטמא אלו לא נשתייר כו אותו שיעור בלבד אפילו שהיא מת גדול אהנהו מעשיו:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה