אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף צד.

דף צג:

הכא במאי עסקינן כגון ששגג על האוכלין והזיד על הכלי. פי' ומאי חייב על הכלי דקאמרינן כרת או סקילה אבל על האוכלין שהוא שוגג פטור אף מקרבן דכיון דהוה מזיד על הכלי לא שב מידיעתו הוא והכי קתני המוציא אוכלין כשיעור בכלי חייב אף על האוכלין אי בשוגג חייב קרבן ואי במזיד ענוש כרת ונסקל פטור על הכלי אפי' הויא מזיד עליו ואם היא הכלי צריך לו והי' מזיד בהוצאתו חייב אף בשבילו מיתה וכרת ואיכא מאן דגריס איפכא כגון ששגג על הכלי והזיד על האוכלין וקאמר דחייב על הכלי וליתא דלאו שב מידיעתו הוא וכדכתיבנא:

ובפלוגתא דר' יוחנן ור"ל פרש"י ז"ל דרב ששת ורב אשי פליג בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש ורב ששת משום הכי לא מוקי לה כרב אשי משום דסבר לה כריש לקיש דאין ידיעות מחלקות ולא נהיר דמנא ליה לתלמודא דמשום הכי לא אוקי לה כרב אשי דילמא לעולם כר' יוחנן ס"ל אלא דלא אסיק אדעתיה לשנויי הכי א"נ משים דלא קשיא ליה לישנא דאף על הכלי ותו קשיא לי אפילו סבר לה כר"ל הוה ליה לאוקומה כרב אשי ובלאחר הקרבה אלא ה"פ דרב אשי דמוקי לה בשנודע לו וחזר ונודע לו בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש קאמרא כלומר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה למר קודם הפרשה ונמר לאחר הפרשה ולמ"ד אפילו לאחר הפרשה פוטר ריש לקיש מוקי לה לאחר הקרבה:

בסוס המיוחד לעופות מש"ה אצטריך לאוקומה במיוחד לעופות משום דאי מיוחד לרכיבה אפילו לפעמים היו נושאין עליו עופות לא היה אוסר בן בתירא אפילו אי לא ס"ל כר' נתן משום דכיון דבמיוחד למשא לדבר האסור לא מיתסר אלא משום שאלה ומשום שכירות ומשום נסיונו לא גזרינן הכי אלא דוקא בשמיוחד אבל בשאינו מיוחד לא ומיהו רבנן דפליגי עלי' אפילו במיוחד לרכיבה אסרי דהא אמרינן התם דטעמייהו משום דכשמזקין מטחינו ברחיים אלמא רבנן אמרי בכל גווני ובן בתירא שרי אפילו במיוחד לעופות ושמעינן הכי מדקאמר שהוא עושה מלאכה עושה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת דאם איתא דבן בתירא לא שרי במיוחד לרכיבה משום דלא חייש למאי דאמרי רבנן לכשיזקין מטחינו ברחיים למה תליה לאורוכי בלישניה ולמימר מפני שהוא עושה מלאכה שאין חייבין עליה חטאת רבנן נמי מודו שאין חייבין חטאת על מלאכה שהוא עושה עכשיו אלא ודאי בגופה של מלאכה דהיינו משאן של עופות פליגי בה בן בתירא ורבנן דמש"ה אמרינן דבן בתירא ור' נתן אמרו אחד:

איכא דבי וייאדן. פרש"י שקושרין העופות ומניחן על הסוס כשהן חיין ולא מחוור דהא מודה ר' נתן בכפות אפי' באדם וכל שכן בהמה חיה ועוף אלא ה"פ שדרך הצידין שמוציאין העופות הדורסין והכלבים הצריכים על גבי הסוס או חמור כדי שלא ייעפו הם אם איצטרכו לישא העופות בידיהם ולא ייעפו הכלבים אם יצטרכו לילך ברגליהם עד מקום הצידה. פוטר היה ר"ש אף במוציא המת לקוברו פי' משום דהויא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופא כללא דמלאכה שאינה צריכה לגופה כל שאינו נהנה מגופה של מלאכה אלא שמונע ממנו היזק בלבד כי היכי שאינו נהנה מהוצאת המת אלא שמונע ממנו הטומאה היינו מלאכה שאינה צריכה ולא תימא כל שאלו ברצונו לא היה צריך לאותה מלאכה כי הכא שברצונו לא היה צריך לאותה מלאכה אע"פ שעכשיו נהנה מאותה מלאכה. שמלאכה שא"צ לגופה היא דאי אמרת הכי תיקשי לך הא דאמרינן בפרק כלל גדול בידיעה שנפל בה דרנא דקורעין אותה ותופרין אותה והא התם ברצונו לא הי' צריך לאותה מלאכה ואפ"ה כיון שנהנה ממנה חייב הלכך כללא דצריכה לגופא ולא צריכה לא תלי אלא אם הוא נהנה מאותה מלאכה ואם לאו כל שנהנה ממנה ע"פ שהוא צריך לאותה מלאכה שלא ברצונו חייב עליה כי התם שברצונו לא היה צריך לתפור ואעפ"כ נהנה מגופה של תפירה אבל כל שאינו נהנה ממנה כהוצאת המת שאינה אלא להעביר את הטומאה שאינה צריכה היא ופטור עליה.

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה