חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף צא:
מדמצטרף לענין טומאה. מכאן תשובה למה שכתב רש"י ז"ל בכמה מקומות דדוקא לטמא אחרים מכביצה אבל טומאת עצמן בכל שהן דודאי הכא הכי קאמרינן דמצטרף לענין טומאה כלומר שהוא חייב בהנחה זו משום מטמא תרומה. מחייב נמי לענין שבת דאי משום דנצרוף והראוי לטמא אחרים מאי תרומה דנקט ועוד דטומאת אחרים לאו השתא מתעבדה שאף אם נטמאו האי בכזית והאי בפחות מכזית בכביצה בפני עצמו כל זמן שיצטרפו ראויין לטמא אחרים ונמצא שצרוף זה שנעשה בהנחה זו לא מעלה ולא מוריד אלא ודאי אפילו לטומאת עצמן אין בהן מן התורה עד שיהו כביצה והא דדרשי' בתורת כהנים דאוכלין מקבלין טומאה בכל שהן אסמכתא בעלמא היא. והקשו בתוס' אפילו תמצא לומר דמצטרף לענין טומאה חשיב נמי לענין שבת תינח בשעת הנחה דמצטרף לענין טומאה אבל אכתי שיעורא דשעת עקיר' לא חשיב ולגבי שבת עקירה והנחה בעינן תירץ הרמב"ן ז"ל דכיון דלא אפשר לאיחיובי משום מטמא תרומה בכה"ג בלא עקירה חשיבה ההיא זריקה עקירה דיליה אפילו לענין שבת והאי דנקט כזית אפשר דלא מחייב משום מטמא תרומה עד דאיכא כזית ואפילו אי אמרת נמי דבכל דהו מיחייב מיהו לא חשיב לאצטרופי לענין שבת עד דאיכא כזית:
ואי ס"ד אגד כלי שמיה אגד קדים ליה אסור גופה לאסור שבת כלומר דלענין קניה קני כל אותן מעות שהם במה שיצא מן הכיס ואלו לענין שבת לא מחייב עד דנפיק כוליה אם איתא דאגד כלי שמיה אגד. וא"ת ולענין קניה נמי היכי קני דהא עדיין לא קנה את הכיס עד שיצא כולו והויא לה משיכה בכליו של מוכר לאו קושיא היא דמשיכה בכליו של מוכר קונה היא והכי משמע בפ"ק דבבא מציעא גבי משוך בהמה וקני כלים שעליה והכי נמי משמע בפרק הספינה גבי ד' מדות במוכרין ומסקינן אי דאפקה דרך פיה ה"נ הכא במאי עסקינן דאפקיה דרך שוליו כגומר וכיון שאף מה שיצא לחוץ אי אפשר לו ליטלו אלא דרך פיו שהוא עדין בפנים אף מה שיצא לחוץ לא קנה עד דמפיק ליה לכוליה ונמצא שאיסור שבת ואיסור גנבה באין כא':