חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף צא.
מתקיף לה ר' יצחק בריה דרב יהודה אלא מעתה חשב להוציא כל ביתו פרש"י ז"ל דאאביי פריך דאמר כל העושה על דעת הראשונה הוא עושה ולא פריך אדאבוה ונ"ל דאע"ג דמילתיה דאבוה מפסקא ביניהו הזקיקו לרש"י ז"ל לומר כן דאי אדאבוה פריך הוה ליה למימר אמר ליה רב יצחק בריה אלא ודאי משמע דס"ל לתלמודא דפרכיה דרב יצחק לא קשיא ליה לאבוה מידי משום דאבוה לא איירי אלא במחשב בשעת הוצאה וכיון שכן ליכא למפרך דחשב להוציא כל ביתו דאמרי' דמחשבת בשעת הוצאה עושה דבר שאינו ראוי לאו הוכרח הוא דנימא דמחשבה דקודם הוצאה עושה מה שהוא ראוי דבר שאינו ראוי וחשב להוציא כל ביתו הכי משמע ועוד דרב יצחק גופיה מודה דמסתבר טעמא טפי דלשוויי מחשבתו מה שאינו ראוי דבר ראוי בשעת המחשבה עצמה מלמימר איפכא אלא הכי פריך כיון דמחשבת לה למחשבתו כל כך שאפי' מחשבה דחובה מהניא לסתם הוצאה אע"ג דבעידנא דקא מפיק לה אזלא לה מחשבתו אלא מעתה חשב להוציא כל ביתו הכי נמי דלא מחייב עד דמפיק ליה כולי' ואפ"ה מפרקינן דלא דמי. אבל אחרים פירשו דרב יצחק בריה דרב יהודה אדאבוה מותיב והכי קאמר בשלמא אי לאו דרב יהודה הוה אמינא מאי כל שהוא כזית דחשיב בעלמא אבל כיון דר"י אמר דמחייב היה ר' מאיר מחייב במוציא חטה לזריעה אע"פ שאינה חשובה כלל אלא מעתה חשב כו':
הוציא חצי גרוגרות וטפחה ונמלך עליה לאכילה מהו הקשה הרמב"ן ז"ל מאי קא מיבעיא ליה לרבא דהא איהו גופיה אמר גבי איסורין בפ' כל המנחות כל היכא דמעיקרא הוי ביה שיעורא והשתא לית בי' הא לית ביה וכל היכא דמעיקרא לא הוה ליה והשתא אית ביה מדרבנן. תירץ הרשב"א ז"ל דלא דמי לשבת דלענין איסורין איסורין ששיערה תורה בכזית ולית בהן בכזית אלא ע"י תפיחא כשאכלו לא נהנה מכזית של איסור ומש"ה פטור אבל ענין שבת בחשיבות תליא מילתא וכל שתפח ועמד על כגרוגרת חשיב להו לאינשי: