חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף צ.
מי רגלים כל ארבעים יום. פרש"י ז"ל שנשתהו ארבעים יום ואיכא למידק שבפרק האשה שהוא עושה צרכיה תנן דמי רגלים הוי חד מאותן סימנין שמעבירין את הכתם ואמרינן עלה בגמ' דהיינו מי רגלים שהחמיצו וכמה חימוצן שלשה ימים לפיכך נראה דמשלשה ועד ארבעים ראויים להעביר את הכתם ובמס' נדה נקט תחלת זמנן והכא סוף זמנן אי נמי הכא הכי קאמר מי רגלים של תינוק ארבעים יום:
מאי בורית כבריתא פרש"י ז"ל דהיינו גפרית ואיכא למידק דאי הכי עפר הוא וכיון שכן למה הוצרך להקשות מדתנן כל עיקר יש לו שביעית פשיטא דאין שביעית כעפר אלא ודאי כבריתא מין עשב הוא שאין לו עיקר הוסיפו עליהן החלביצין והלעונין והבורית בתוספתא לית בה הוסיפו עליהן אלא משום דבתוספתא תני אותן שיש להן שביעית וביאר השינויים במשנה ומוסיף עלייהו נמי החלביצין והלעינין והבורית שאינן שנויין במשנתינו משום הכי מייתי לה הכא בלשון הוסיפו עליהן:
כל שאין לו עיקר אין לו שביעית לאו למימרא דלאיסור שביעית בעינן שיהא גזעו מחליף שהרי מיני תבואה ומיני ירקות אע"פ שאין להן עיקר להיות גזעו מחליף שביעית נוהגת בהן אלא הכי קאמר כל שיש לו עיקר דהיינו ענין שיש להם עיקר חוץ מעצמן יש להן שביעית לכל דיניו כלומר אף לביעור אבל כל שאין לו עיקר כלומר שהנלקט עצמו עיקר אין לו שביעית לכל הלכותיה לומר שאין לו ביעור וכיון שכן היאך מנו בברייתא בכלל אותן שהוסיפו על אותן שיש להן שביעית וביעור שהרי דברייתא עיקר עשב הוא. והוי יודע דהא דמייתינן כל שיש לו עיקר יש לו ביעור שביעית כו' אינה שנויה בשום מקום כלשון הזה אלא הוציאו אותה מדתנן עלה הלוף השוט' ובעלי הדנדנ' יש להן שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור וקתני סיפא עיקר הלוף השוט' ובעלי הדנדנ' דיש להן שביעית ולדמיהן שביעית ואין להם ולדמיהן ביעור ובגמר' מייתי' כללא דהא מתני' בלישנא קייטא וזה הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית כו':
מתני' רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי ע"ז כל שהן פרש"י ז"ל דאחשביה קרא לאיסור' כדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם והא דתנן כל הכשר להצניע כו' ואוקימנא למעוטי עצי אשירה דלא כר"י ואפשר דאפילו ר"י מודה בה והכא מיירי במוציאן לשריפה או לזורקן לים המלח וכשר להצניע הוא לכך ורבי יהודה לטעמיה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ומשמע נמי דרישא דקתני בעפר המזבח מקק ספרים ומקק מטפחותיהן כל שהן מצניעין אותן לגונזן דאיתא נמי כר"י לפי שהונחתן לגונזן לאו מלאכה הצריכה לגופה היא:
המוציא קופת הרוכלין כו' אינו חייב אלא חטאת אחת. וא"ת פשיטא דהא אפילו הוציא וחזר והוציא בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכל שכן הוציא מינין הרבה בבת אחת שאינו חייב אלא אחת כיון כו' הקשו זה בירושלמי ומפרקי למי נצרכה לב"א שלא תאמר מינין הרבה נעשו כמו העלמות הרבה ויהא חייב על כל אחת ואחת לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא אתת ע"כ וה"פ דסד"א דס"ל דגופין מוחלקין ואמר רבא בא על חמש נשים נדות אפי' קטנות שהן אינן חייבות ואפילו הכי חייב על כל אחת ואחת והכא נמי נימא דמינין חלוקין יחלקו בהעלמות חלוקות ויהא חייב על כל מין ומין קמ"ל:
פרק עשירי המצניע