אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף עט:

דף עט.

ורמינהי קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה ולא גרסינן תו הכא סיפא דקלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין עד בתר הכי דמקשינן והא מדקתני סיפא וכך היא גרסת הספרים:

אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף. שלשה מינין הם שכותבין עליהן ספר תורה תפילין ומזוזות האי כדיניה והאי כדיניה כמו שנפרש בסמוך בס"ד האחד נקרא גויל ונקר' כן על שהעור כולו שלם ואינו נחלק לשני כמו הקלף והדוכסוסטוס שכן לשון גויל דבר שלם שלא נטל ממנו כלום כדאמרי' בריש בבא בתרא גוילא אבני דלא משפייאן ואינו נקרא גויל על שם העבוד שהוא מעפצים הנקראים גלוש כמו שעלה על דעת רבים שהרי אף קלף ודוכסוסטוס עפיצין היו שהרי לא היה להם שם עיבוד כשר אלא בעפצים וכמו שכתבתי למעלה אלא ודאי כדאמרן. והשנים האחרים הם קלף ודוכסוסטוס ומהו קלף ומהו דוכסוסטוס בהא מילתא איפליגו רבוותא ז"ל שרב בעל הערוך כתב בשמם בערך דוכסוסטוס שהעור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים והחלק החיצון שהו' לצד השער הוא הנקר' קלף והפנימי הדבוק לבשר הוא הנקר' קלף דוכסוסטוס ואומרים דוך בלשון יוני מקום וסוסטוס בש' ולפ"ז כי אמרי דכותבין על הקלף במקום בשר היינו בצד היותר קרוב לבשר נמצא שכותבין בשניהם במקום חבורן כשהן דבוקים זה בזה. הילכך כיון דאסיקנא שאין כותבין תפילין אלא על הקלף צריכין כותבי תפילין לגרר הקלף לצד הלבן שהוא הדבוק לבשר שאם לא יגרור אותו כלל כיון שעכשיו אין חולקין אותו לשנים אין זה קלף אלא גויל שהוא פסול לתפילין אבל כשגוררין אותו מצד הלבן שבו הרי הוא כאלו מסירין ממנו החלק הנקרא דוכסוסטוס ונשאר החלק הנקרא קלף וכותבין בו במקום דבוקן לדוכסוסטוס אבל הרמב"ם ז"ל כתב הפך בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה שהחלק הדבוק לבשר נקרא קלף וכותבין בו במקום בשר שהוא הלבן הדבוק בבשר ממש והחלק של צד השער הוא הנקרא דוכסוסטוס וכותבין בו במקום שער ממש וכן דעת הרמב"ן ז"ל. והביא הראיה מן הירושלמי דגרסי' בפירקי' קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שמע ישראל הוא דאת אמר בקלף פני העור ברם דוכסוכטוס כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה ומשמע ליה דהאי פני העור דקאמר היינו הצד הדבוק לבשר. ולאו ראיה היא והכי נמי איכא למימר דפני העור מיקרי צד השער. ומכל מקום לפי סברא זו צריכי כותבי תפילין לגרור הקלפים יפה לצד השער כדי שמה שישאר יהא תורת קלף עליו ועל פי סברא זו נהגו לכתוב ספרי תורה על הקלפים שלנו שאינן חלוקין וכותבין בו במקום בשר מתורת קלף ואין גוררין צד הלבן שבו דלא מצית אמרת דמתורת גויל כותבין בו שהרי אין כותבין על הגויל אלא במקום שער דגרסי' בירושלמי בפ"ק דבבא בתרא בקלפים לא נתנו חכמים שיעור וצריך לכתוב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחשתו ואם שנה פסול אלמא אין כותבין על הגויל אלא במקום שער הילכך קלפים שלנו שכותבין עליהן במקום בשר לאו מתורת גויל עושין כן אלא מתורת קלף לפי שגוררין אותו מצד השער ומה שנשאר כלפי הבשר הרי קלף וכותבין בו במקום בשר ואלו לפירוש בעל הערוך ז"ל כל כיוצא בזה פסול שלדבריו אין כותבין על הקלף ועל הדוכסוסטוס אלא במקום שאין מחוברים זה לזה:

אלא כי תניא ההיא בספר תורה. שמעי' דספר תורה נכתב על הגויל ועל הקלף ועל הדוכסו' ומיהו מצוה מן המובחר בגויל שכך היה דרכן כדאמרי' במסכת גיטין גוילים שבו לא עבדתי' לשמן והיינו נמי דאמרי' בפ"ק דבבא בתרא גבי ס"ת שעשה משה דמקשי' בתרי פושכי היכי הוה יתיב משום דמשמע לן דשל גויל היה דאי של קלף מאי קשיא לן הרי יכול לגררן ולהעמידן על גלדן אלא ודאי מצוה מן המובחר בגויל ומשום הכי קתני כשרה דמשמע דיעבד משום קלף ודוכסוסטוס ואע"ג דאמרי' בפ"ק דבבא בתרא שאלו את רבי ס"ת בכמה אמר להן בגויל חשה טפחים בקלף אינו יודע לאו למימרא שהיא רשאי לכתוב בקלף לכתחלה אלא בשעת הדחק קאמר וכן כתב שם ר"ח ז"ל דכיון דלא אשכחן מי שעשה כך אין מתירין לכתחלה לעשות בקלף ומ"מ מצוה מן המובחר אינה אלא בגויל ע"כ ומ"מ בדיעבד כשר א"ע הקלף ועל הדוכסוסטוס אלא שהרמב"ם ז"ל כ' דעל הדוכסוס' פסול ולא נהיר והא בריתא דקתני בסמוך על הדוס' כשרה אוקימנא לה בס"ת ואע"ג דא"ל דלמסקנא דמסקי' דמזוזה על הקלף כשרה הא ברייתא לא מיתוקמ' בס"ת אלא במזוזה הוא דאשמועי' הכי דאם אית' הוה להו למתני בשלהי שמעתין השתא דאתית להכי הך ברית' לא מתוקמא בס"ת אלא במזוזה. כי היכי דמהפכין מילתי' דרב דאמרי השתא דאתית להכי לרב נמי כו' וכיון דלא אדכרו הכי בג' לית לן למימר מסברא דנפשין דהך אוקמתא לא קיימא. וליכא למידק נמי מההיא דבבא בתרא דשאלו את רבי ס"ת בכמה ואמר להו בגויל ששה טפחים בקלף איני יודע ואלו דוכסוסטוס שייריה דנימא מדשייריה אלמא אינו כשר לס"ת דאיכא למימר דחד מינייהו נקט דמדלא ידע שיעור לקלף ממילא משמע נמי דלא ידע שיעורא לדוכסוסטוס שלא היה יודע שיעור אלא לגויל שמצותו מן המובחר:

הא מורידין עושין. וא"ת והיאך עושין והלא אין שתי פרשיות במזוזה כתובות בתפילין כאחת. וכי תימא יגוז ויחבר הא אמרי' התם בפ' הקומץ רבה שאם כתבה בשני דפין אע"פ שחברן פסולה. י"ל כגון שכתובה פרשת שמע בסוף הדף ויכול לכתוב אחריה בגליון שלמטה פרשת והי' אם שמוע בראש הדף שיכול לכתוב שמע בגליון שלמעלה:

אלא אימא קלף הרי הן כדוכסוסטוס מה דוכסוס' כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה כיון דאוקימנא ליה לרב כר"מ משמע דלכתחלה כותבי' מזוזה על הקלף דהא אמרי' דר"מ היה כותבה ולכתחלה משמע ומדאמרי' נמי טעמא דמפני שמשתמרת הכי משמע וה"נ דייק לישנא דדייקי' הא מורידין עושין ולפי זה כי תניא לעיל הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס כו' והא דאמרי' מזוזה על הדוכסוסטוס למצוה אבל אם כתבה על הקלף כשירה ולא מחוור מלישנא דהיה כותבה ואפשר דאף על גב דקתני היה כותבה היינו לפעמים כשלא היה מזדמן לו דוכסוסטוס והיה כותבה על הקלף דהא תניא בפרק הקומץ גבי מזוזה רבי מאיר היה כותבה על הדוכסוסטוס כמין דף ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה ועשה פרשותיה פתוחות ואסיקנא החם דמצוה למעבדינהו סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי וא"נ הכי קאמר דהיכא דבעיא שימור כגון שעומד במקום תורפא או במזוזה של רבים שאינה נבדקת אלא פעמים ביובל הי' כותבה על הקלף מפני שמשתמר' יפה מן הדוכסוסטוס:

ולענין מזוזה בגויל לא אתפרש בשמעתין אלא שכיון דלית לן בשום דוכתא בהדיא דמזוזה אגויל לא כתבינן ולעיל מתמהינן כי בעינן לאוקמ' מתני' במזוזה ופרכינן מזוזה אקלף מי כתבינן כדפרכינן כי בעינן לאוקומ' בתפילין ואמרינן תפילין אגויל מי כתבינן ש"מ דלכ"ע מזוזה אגויל ונמצא פסקן של דברים דספר תורה ומזוזה נכתבין בין על גויל או על הדוכסוסטוס ומיהו ס"ת מצותו מן המובחר בגויל ומזוזה מצותה מן המובחר בגויל ולדעת הרב אלפסי ז"ל מצותה מן המובחר בדוכסוסטוס אבל תפילין אינן נכתבי' אלא על הקלף:

אמר רבא הוציא שתי אותיות וכדתנן כשהוא מהלך חייב כתיבתן זו היא הנחתן פירוש כגון שלא הניח מה שכתבן עליו על גבי קרקע דאי הכי פשיטא דהנחה מעליא היא אלא ודאי בשלא הניחו עסקי' ואפ"ה מחייב דלעיל איבעיא לן באגוז בכלי וכלי שף על גבי המים אי בתר אגוז אזלינן והא נח או בתר כלי אזלינן והא נייד הכא שני לפי שהכתיבה היא מונחת יותר על מה שכותבין אותה לפי שאינה עתידה ליפרד ממנו ממה שהאגוז מונח על גבי הכלי שעשוי לינטל משם ומש"ה אע"ג דלעיל מספקא לן אי בתר כלי אזלינן הכא פשיטא לן דבתר כתיבה אזלינן לפי שהוא לגמרי ואינה עשויה לינטל משם זה נ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה