חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף עט.
ורבי יהודה סכר אין כותבין שובר. פרש"י ז"ל דכיון דאין כותבין שובר צריך הוא לו דאי לא מהדר ליה שטרא אית ליה לאהדורי זוזי דפרעיה ולפי פי' שמעינן מהא דלמ"ד אין כותבין שובר אפילו משפרעו צריך להחזיר לו מעותיו אם לא יחזיר שטרו ואינו במשמע דמשמע ודאי דאפילו למ"ד אין כותבין שובר ה"מ שאינו זקוק לפורעו כל זמן שלא יחזיר לו שטרו אבל שיהא צריך להחזירם לו אף משפרעו אינו נראה אבל ר"ח ז"ל פי' כגון שפרעו ואינו עומד בדין ולרבנן דאמרי כותבין שובר כיון דחששא דשמירת שוברו מן העכברים לאו חששא היא האי שטרא לא חשיב למידי לא למלוה ולא ללוה אבל לרבי יהודה דסבר אין כותבין שובר ולדידיה איכא למיחש בהך חששא נמצא ששטר זה ראוי הוא וחשיב ובדין הוא שיתחייב עליו המוציא. וכמה שיעורו כדתנן עור כדי לעשות קמיע כלומר לצור בו קמיע ששיעורו מועט ממשקולת קטנה אבל בירושלמי אמרו אית תנאי תנו כדי ליתן על הקמיע מאן דמר כדי ליתן על הקמיע באהין קשיא ומאן דמר כדי לעשות קמיע באהין רכינא:
וכמה שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט. פרש"י ז"ל דלא כולי' גיטא קאמר אלא תורפו של גט דהיינו שמו ושמה ומקום העדים והזמן והרי את מותרת לכל אדם וסובר הרב אלפסי ז"ל דכיון דבהכי מגרש' ביה מדאורי' חשיב והזקיקו לומר כן דדפתרא חשיב טפי לא משמע שיהא שיעורו מרובה ממצה וחיפא ואלו כוליה גיטא קאמר נפיש טפי ואין צריך לכך דלעולם מכוליה גיטא קאמ' דמשום דחשיב טפי לא מחייב ביה אלא בשראוי לאחד מן הדברים שעומד לכתוב בו שאף רש"י ז"ל כתב במתני' בהא דתנן קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין דאע"ג דבנייר סגי כל שראוי לכתוב עליו קשר המוכסין קלף שני דמתוך שהוא חשוב אין מיחדין אותו לכך ודפתרא דהכא נמי דכוות' והא דמשמע הכא דדפתרא כשר לגיטי נשים דוקא אליבא דר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי אבל לרבי מאיר לא מיתשרי מפני שיכול להזדייף וכדאית' במסכת גיטין ומשמע משמעתין דכל שאינו עפיץ עור מקרי ולאו קלף הילכך אינו כשר לספר תורה ולתפילין ומזוזות דבכל חד מהני בעינן גויל או קלף או דוכסוסטוס האי כדיניה והאי כדיניה וכמו שנכתוב בסמוך בס"ד. וכל שאינו עפיץ לאו חד מהני הוא אלא עור מיקרי אבל בתוספות אמרו דיש עבודין אחרים מכשירין כעפצים והביאו ראיה מדאמרינן בפרק הקומץ רבה קרע הבא בתוך שתים יתפור בתוך שלש לא יתפור והתניא בתוך שלש יתפור לא קשיא הא דעפיצן הא דלא עפיצן כלומר דבלא עפיצן קרע הבא בתוך שלש לא יתפור. הא מכל מקום משמע דאע"ג דלא עפיץ כשר דאי לא מאי לא יתפור אלא ודאי יש עבוד אחר שנעשה בלא עפצים שהוא מכשיר כאלו הוא עפוץ. ולאו ראיה היא דהתם משמע דמאי דקאמר עפיצן ולא עפיצן לאו עפיצן כלל קאמר אלא שאין עיפוצן ניכר מחמת ישנן דאמרינן התם ה"מ בעתיקתא אבל בחדתתא יתפור ולאו עתיקתא עתיקתא ממש ולא חדתתא חדתתא ממש אלא הא דעפיצן הא דלא עפיצן וכ"כ הרמב"ם ז"ל. ומיהו אפשר שהדין דין אמת דאע"ג דמשמעתין משמע דכל שאינו עפיץ עור מיקרי ה"מ לדידהו אבל שאר עיבודין שלהן היו יכולין להזדייף והכי משמע בגיטין דאמרינן התם והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ומשני בדעפיצן אלמא שכל שאר עיבודי שלהן היו יכולין להזדייף ואפשר שמפני כך פסלום לספר תורה דבעינן כתיבה תמה וליכא אי נמי דלאו ספר מיקרי אבל אנו שיש לנו עיבודין אחרים שאינן יכולין להזדייף וכותבין בהן גיטין ושטרות אף הן כשרין לספר תורה ותפילין ומזוזה: