אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף עד:

דף עד.

אמר רב פפא האי מאן דפריס סילקא חייב משום טוחן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דדוקא במחתך כדי לאכלו למחר או לבו ביום לאחר שעה הא לאו הכי שרי כדשרי אביי לאכול ולברור לאלתר ולפיכך התיר לפרר פיתותי לחם לתרנגולין לתת לפניהם לאלתר וכדקי"ל בשילהי מכילתין דשוויי אוכלה משוינן ובספר המצות התירו לפי שאין טחינה אחר טחינה מהו דתימא לשרורי מנא קא מכוין קמ"ל דמרפא רפי והדר קמיטי וא"ת הכא משמע דלבשולי קא מכוין ובפ' אין מעמידין משמע דלשרורי קא מכוין דאמרינן התם האי כותי דשדי סיכתא לאתונא וקבר בה ישראל קרא מעיקרא שרי פשיטא מהו דתימא כותי לבשולי מנא קא מכוין כלומר וכל היכא דקא מכוין לבשולי אע"ג דלא הוה ידע ליה בקרא אסיר קמ"ל דכותי לשרורי מנא קא מכוין י"ל דכי אמרינן הכא קמ"ל דארפא רפי דאע"ג דלשרורי מנא קא מכוין כיון דנא אפשר לשרורי אלא רפו מעיקרא אסיר אע"ג דאיהו לאו לבשולי קא מכוין ומשום הכי גבי בשולי נכרים שרי:

חולש חייב משום גוזז פי' אפילו לאחר מיתה דבגוזז לא שנא מחיים ולא שנ לאחר מיתה והכי איתא בתוספ' הגוזז מן הבהמה ומן החיה ומן העופות אפילו מן השלח מלא הסיט כפל ובחיי' והכי נמי איתא בירושלמי בפירקו דגרסינן התם התולש מן המתה תלישתה זו היא גזיזתה וכיון דכגוזז לא שנא מחיים ולא שנא לאחר מיתה כתב הרמב"ן ז"ל שמותר לתלוש נוצה מצואר העוף בי"ט כדי לשחוט דכיון דלא שני לן באיסור תלישה בין מחיים בין לאחר מיתה וניתנה י"ט לדחות אצל מלאכה זו שהרי עתידה הנוצה ליתלש אחר מיתה משום אוכל נפש אף מחיים מותר ואי קשיא לך דהא תנן בבכורות בפרק הלוקח בהמה ר' יוסי בן המשולם אמר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיא מכאן ומכאן ותולש את השער ואיבעיא לן בגמרא כנגדו בי"ט מותר דתולש לאו היינו גוזז ופרכינן עלה והתניא התולש את הכנף והקומטו והמורטו חייב שלש חטאות ואמר ריש לקיש תולש חייב משום גוזז ומפרקינן שני כנף דהיינו אורחיה ומשמע לכאורה דכיון דהיינו אורחיה בכנף בי"ט אסור י"ל דהכי קאמרינן היכי קאמרת דתולש צמר מן הבהמה לאו היינו גוזז מא' שנא מתולש את הכנף דהיינו משום גוזז ומפרקינן דל דמי כנף לצמר דצמר לאו היינו אורחיה בתלישה אלא בגיזה וכנף היינו אורחיה וכיון דהיינו אורחיה אם לא היה סופו לדחות אצל מלאכה זו כשם שאין סופו לדחות אצל צמר הבהמה אין הכי נמי דהוה אסיר אבל כיון שסופו לדחות וכדכתיבנא אע"ג דהיינו אורחיה מה לי מחיים מה לי לאחר מיתה זהו דעת הרמב"ן ז"ל וכדבריו נהגו והרמב"ם ז"ל אסר:

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן והוא שקשרן מכאן למד הרב ר' אליעזר ממיץ ז"ל דקושר קשר אחד לא מחייב שאינו מתקיים דאי מחייב כיון דתופר שני תפירות לא משכחת לה בלא קשר תיפוק לי דמחייב משום קושר א"ו כדאמרן והכא כשלא קשר אלא קשר אחד עסקינן:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה