אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף עד.

דף עג:

אמר אביי שכן עני אוכל פתו בלא כתישה וא"ת א"כ הרקדה נמי לא ליחשוב שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה וכדאמרה בסוף פירקן י"ל דלא דמי עני דהכא לעני דהתם דאי דהכא רוב בני אדם עושין כן לדבר זה שאוכלין פתן בלא כתישה ואינו כותש אלא מי שהוא מפונק ביותר ומשא"כ בעיסה בלוסה שאין אוכלין אותה אלא עניים ממש וא"ת ונהי דעני אוכל פתו בלא כתישה מאי הוי האי כתישה דהויא במשכן בסממנין הוא דהות והוה ליה למחשבה י"ל כיון דתנא נקט אופה משום מבשל משום דסידורא דפת נקיט כדאמרינן לקמן אביי נמי נקיט בפירוקיה שיטתה דפת אמר שכן עני אוכל פתו בלא כתישה וממילא משמע דכי היכי דלאו אורחייהו דאינשי מקפד אכתישה דפת ה"נ לאו אורחייהו למקפד אכתישה דסממנין:

מתקיף לה רב יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור וא"ת ורב דנאדי מאוקמתיה דעולא משום מאי דאתקיף עלה רב חסדא וכי מותר לאפות לבו ביום היכי לא אסיק אדעתין דאוקימתא דיליה מצינן לפרוכי נמי האי פירכא וכדאתקיף ר' יוסף לר' חסדא י"ל דהוה קס"ד דר"ח דכל שאינו בורר אלא פחות מכשיעור לאו בורר מיקרי שאינו אלא כאוכל ונמצא פסולת בתוך החתיכה שמפריש הפסולת מתוך האוכל ואוכל שהוא מותר ורב יוסף לא ניחא ליה בהכי משום דדרך ברירה נמי בהך הוא שכל הבורר קימעא קימעא הוא בורר עד שמצטרף לחשבון גדול:

בקנון ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור אבל אסור וא"ת למה ליה לרב יוסף לאוסיפי בברייתא דינא דפטור אבל אסור טפי מכולהו אמוראי י"ל משום דלרב יוסף ברייתא מפלגא בין בורר ביד לבורר בכלי וקושטא דמלתא דתלתא דיני הוו דביד מותר ובקנון ותמחוי אסיר לכתחילה ובנפה וכברה חייב חטאת לא משמע ליה דליתני תנא דינא דמותר ודינא דחייב ולא ליתני דינא דפטור אבל אסור:

מתקיף ליה רב המנונא מידי קנון ותמחוי קתני. עיקר פרכיה לאו מקנון ותמחוי דהוה מצי לשנויי ולמימר דלא תנא אלא תרי בבי מותר דהיינו ביד וחייב חטאת דהיינו בנפה וכברה אלא עיקר פרכי' דכי היכי דפריך מידי קנון ותמחוי קתני ה"נ איכא לאקשויי מידי נפה וכברה קתני דאע"ג דברייתא דאמרינן לקמן והתניא חייב מוקמינן ליה בנפה וכברה דאלמא סתמא הכי משמע הני מילי כי לא תני אלא חדא בבא וחדא גוונא אבל בברייתא דהכא דתני תרי גווני ומוקמינן רישא ביד אם איתא דמציעתא או סיפא בכלי הו"ל לפרושי:

היו לפניו מיני אוכלין כו' והתניא חייב. פירוש רש"י ז"ל דמברייתא דלעיל פרכינן ולא מחוור דאם איתא כיון דמוקמינן לה בנפה וכברה משמע דרישא דההיא ברייתא דקא שריא לאלתר בנפה וכברה נמי היא דהא אביי לא מפליג בין רישא וסיפא אלא בין לאלתר ולבו ביום וליתא דנא מיבעיא בנפה וכברה אלא אפילו בקנון ותמחוי לאלתר נמי אסור וראיה לדבר מדתניא בפ"ק דביצה המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי וההיא ודאי לאלתר היא דאי לבו ביום הא אמרינן התם לענין מעשר המולל' מלילות של חטים מנפח על יד על יד ואוכל ואם ניפח ונתן לתוך חיקו חייב ואמר ר' אליעזר וכן לשבת אלא ודאי הא דאמרינן והתניא חייב היינו ברייתא אחריתי דמתני' הכי היו לפניו מיני אוכל ובירר ואוכל ובירר והניח חייב מדקאמר בירר ואוכל משמע אפילו לאלתר ומשנינן דההיא בנפה וכברה וכי קאמר רב אשי פטור אבל אסור היינו בקנון ותמחוי ולאלתר וברייתא דקתני לעיל מותר מיירי ביד. ונמצא פסקן של דברים דכל לבו ביום אפי' ביד חייב חטאת לאלתר ביד מותר והיינו ברייתא דלעיל בקנון ובתמחוי פטור אבל אסור והיינו דרב אשי בנפה וכברה חיוב חטאת והיינו הך בתרייתא דקתני חייב ושיעורא דלאלתר כתבו בשם ר"ת ז"ל דכי דהיינו שיעור מה שמסב על השלחן באותה סעודה בלבד. ועוד כתבו בשמו ז"ל דכי שרינן לאלתר היינו דוקא בבורר אוכל מתוך פסולת אבל פסולת מתוך אוכל אפי' לאלתר חייב חטאת ויליף מדחזקי' דאמר לקמן בסמוך הבורר תרמוסין מתוך פסולת שלהן חייב ומדקאמר סתמא משמע אפילו לאלתר וטעמא משום דעיקר בורר היינו פסולת מתוך אוכל ולא תיקשי לך הא דאמרינן לקמן בפרק תולין משמר משום מאי מתרינן ביה ואמרינן משום בורר מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת אף כאן נוטל אוכל ומניח פסולת דהתם הכי קאמרינן דכיון דאף בבורר אוכל מתוך פסולת משכחת ביה חיובא דהיינו בנפה וכברה משום הכי קאמר שאף אם התרו בו משום בורר התראתו התראה דאיכא בורר דמחייב דדמי ליה אבל בתוספות תירצו דכשאוכל מרובה על הפסולת בכי האי גוונא דרכו של בורר לברור האוכל ולהניח הפסולת אבל כשהפסולת מרובה דרכו לברור הפסולת ולהניח האוכל ולא מחוור:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה