חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ע:
אמר רב אשי חזינן אי משום שבת קא פריש. פירשו בתוספות דלאו בדאמרו ליה שבת היום עסקינן דבכה"ג לא מוכח דהעלם שבת בידו שהרי מיד שאומרין לו שבת היום יכול להבין שלהפרישו ממלאכה שהוא עושה אומר לו כך ואכתי לא מוכת דמעיקרא לא הוה העלם מלאכות בידו אלא הכי קאמר דאי מחמת שהוא עצמו נזכר ששבת הוא פריש הרי הדבר מוכיח שאע"פ שמתחלה היה סבור שאותה מלאכה היתה מותרת לא בא אותו העלם מלאכה לידו אלא מחמת העלם שבת שמתוך שהיה סבור שהיום חול לא נתן אל לבו שהמלאכה זו אסורה והוכיח סופו שמיד שנזכר שהוא שבת פריש מאותה מלאכה וכן נמי אי ממלאכות קא פריש כלומר שתכף שנזכר באיסורה של מלאכה פירש הוכיח סופו שאותו העלם שבת שהיה לו מתחלה לא בא לו אלא מתוך שהיה סבור שמלאכה זו מותרת שמתוך כך לא היה צריך ליתן אל לבו אם הוא שבח אם לאו ורב אשי לא פשיט לה לכולה בעיין דהיכא דלא פריש אלא משום תרוייהו ואכתי תבעי לך אי אזלינן בתר העלמת שבת או בתר העלמת מלאכות והקשו בתוס' דאפי' האי גוונא נמי דקאמר לא מפשיט שפי' דנהי דמשום שבת דוקא פריש דילמא ממלאכות נמי קא פריש וכן נמי בדפריש ממלאכות דילמא משבת הוא פריש לכך פירשו דהכי קאמר דשיילינן ליה בתר דיתידע ליה שבת ומלאכות אי ידע מתחלה אחת מהן בלבד מאיזו היה פורש ואם אמר לן דמשבת היה פורש ולא ממלאכות הרי העלם שבת עיקר ואי אמר לן דממלאכות היה פורש ולא משבת הרי העלם מלאכות אצלו עיקר ובכה"ג מפשיט שפיר ומיהו אי אמר לן שלא היה פורש אלא בשתיהן לא פשיט רב אשי ולא מידי ורבינ' דחי דאפילו בההוא גוונא נמי לא מפשיט דכיון דמתחלה מ"מ העלם זה וזה היה בידו שקולין הן אלא לא שנא ובכל ענין פטור ומכל מקום שגגה אחת כוללת הכלל דהיינו שגגת השבת והכי מוכח דהאי לא שנא לפטורא קאמר מדמותבינן בתר הכי אלא אי אמרת העלם שבת בידו ואינו חייב אלא אחת היכי משכחת לה:
אי אמרת בשלמא העלם זה וזה בידו חייב על כל אחת ואחת שפיר וא"ת וכיון דהשתא אכתי לא מסקי' אדעתין דמיירי בדידע ליה לשבת בלאו או בתחומין היכי ניחא דכיון דלא ידע ליה במידי הוה ליה שוכח עיקר שבת ותנן במתני' דאינו חייב אלא אחת בשלמא בעיין דהעלם זה וזה בידו איכא למימר שנעלמו ממנו מקצת מלאכות בלבד ואין זה שוכח עיקר שבת שהרי יודע אותו במקצת מלאכות אבל זה שנעלמו ממנו כולם הרי זה שוכח עיקר שבת שאינו יודע מה היום מיומים תירץ הרמב"ן ז"ל דשוכח עיקר שבת דמתני' היינו שסבור שאין שבת בתורה כלל אבל הכא אפשר דידע ליה שיש שבת בתורה ונאסרו בו מלאכות אלא דאפשר דקא טעי שלכך נסמכה פרשת שבת למשכן לומר דהנך דהוו במשכן שריין ואינך כולהו אסירן וכי האי גוונא לאו שוכח עיקר שבת הוא שאין השגגה באה לו אלא מצד המלאכות ומיהו לא מקרי זדון שבת דכיון דלא ידע ליה לשבת במידי דהוי קושטא לאו זדון שבת הוא הילכך אי אמרת העלם זה וזה בידו חייב שפיר דכי האי גוונא העלם זה וזה בידו מקרי: