חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ע.
יכול עשאן כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ת"ל בחריש ובקציר ועדיין אני אומר על חרישה ועל קצירה חייב שתים ועל כולן לא יהא חייב אלא אחת כו' זו היא גירס' הספר והקשה רש"י ז"ל והיכי מצינן למימר הכי והא הוו להו חרישה וקצירה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו שכך הוא מדה בתורה ותי' משום דהוה ליה כלל בלא תעשה ופרט בעשה ואין דנין אותו כלל ופרט ולא נהירא דבכללא נמי איכא עשה דביום השביעי תשבות ועוד תירץ דהיינו טעמא משום דהו להו קצירה וחרישה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין וא"ת אם כן כי כתיב לא תבערו מאי הוי נימא הבערה נמי ללמד על עצמה בלבד יצאתה והוו להו שלשה כתובין הבאין כאחד דלכ"ע אין מלמדין. י"ל דא"כ הוה ליה למכתב הבערה גבי חריש וקציר דלכתוב הכי בחריש ובקציר ומהבערה תשבות מדלא כתבה להבערה בהדייהו ש"מ דהבערה יצאתה ללמד על הכלל כולו וחריש וקציר לדרשא אחריתי אי לר"ע לאסור תוספות שביעית אי לרבי ישמעאל לענין שבת ולומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה וכדאיתא בפ"ק דר"ה ומיהו בספרי דבי רב איתא להא ברייתא הכי יכול לא יהא חייב אלא אם כן עשאן כולן בהעלם א' ת"ל בחריש ובקציר תשבות כלומר שבא מקרא זה ללמד על הכלל כולו ולחייב חטאת אע"פ שלא עשה אלא מלאכה אחת ועדיין אני אומר שאם עשאן כולן בהעלם א' שאינו חייב אלא אחת ת"ל לא תבערו כלומר דבחריש ובקציר אצטריך לאשמועי' דעל אחת בפני עצמה חייב דנהי דחזינן בהדיא דמקושש על אחת נתחייב סקילה הוה אמינא ה"מ מזיד אבל שוגג לא מחייב אא"כ עשאן כולן בבת אחת להכי אצטריך בחריש ובקציר ועדיין הייתי אומר שבין שעשה אחת בלבד או כולן בהעלם אחד מתחייב חטאת אחת ולא יותר להכי אצטריך לא תבערו הילכך כל חד מהני קראי למילתיה אצטריך: