חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף נח:
כל דבר אשר יבוא באש וא"ת והא קרא בגיעולי כנענים כתי' ולא לענין טומאה וי"ל דאם אינו ענין לגעולי כנענים משום דבהא ליכא לשוויי הפרש בין משמיט קול לשאינו משמיע תנהו לענין טומאה ואסיפיה דקרא קאי דכתיב אך במי נדה יתחטא וא"ת אכתי התם תשמישי אדם הכא תשמישי בהמה י"ל דהכא נמי תשמישי אדם הוא דניחא ליה שישמעו קול ענבל כדי שלא תגנב:
נטלו ענבליהן עדיין טומאתן עליהן פרש"י ז"ל דהיינו דוקא לענין טומאה ישנה דלא פרחה מנייהו אבל לענין קבולי טומאה מכאן ולהבא לא דהא קתני רישא אין להם ענבל טהירין והיינו לענין קבולי טומאה מכאן ולהבא ולפי זה משמע דרבא דמותיב עליה דאביי ס"ל דאפילו טומאה ישנה פרחה מינייהו אע"ג דהדיוט יכול להחזירן ולא מיחוור מדתנן במסכת כלים ומייתי לה בפרק שלשה שאכלו מטה שאבדה או שנגנבה מקצתה או שחלקוה האחין השותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא. ומפרש רבא התם דדוקא מכאן ולהבא אבל למפרע לא משום דפרחה טומאה מינה ומשמע משום דאבדה הוא דפרח' טומאה מינה אבל לא אבדה לא וע"כ טעמא משום דהדיוט יכול להחזירה שהרי מקצתה אינה עושה מעין מלאכתם לפיכך פירשו בתו' דהא דקתני נטלו ענבליהן עדיין טומאתן עליהן היינו אף לענין קבולי טומאה מכאן ולהבא דכי קתני רישא אין להן ענבל טהורין היינו שלא היתה להן מעולם שלא נגמרה מלאכתן אבל כל שהיה להן ענבל ונטל מהן עדיין תורת כלי עליהן אף לקבל טומאה מכאן ולהבא ואטומאה דמכאן ולהבא בלחוד קא מותיב רבא:
מתיב רבא הזוג והענבל חבור. פרש"י ז"ל דדיינינן להו ככלי אחד שאם נטמא האחד חבירו נמי טמא ואם הזה על האחד טהרו שניהם וכיון דהוי חבור לענין זה שמע מינה כלי אחד הוו וכי נתפרדו הוי נמי ככלי שנטל מקצתו דאע"ג דהדיוט יכול להחזירו כל כמה דלא אהדרי' לא הוי כלי. וכי תימא הכי קאמר אע"ג דלא מיחבר כמאן דמחבר דמי כלומר דהאי חבורה דקאמר היינו לומר שאפי' בזמן שהן מפורדין חשבי' להו כמחוברין והתניא עליה דההיא מספורת של פרקים כו' כלומר וכי היכי דהאי חבור דהכא היינו בעודן מחוברין ולא כשהן מפורדין הכי נמי חבור דהא מתני' מיירי במחוברין כך פרש"י ז"ל. ולא נהיר דאפי' תמצא לומר דחבור דמתני' דהתם במחוברין מיירי אכתי מנלן דכי נפרדו פרחה טומאה מינייהו הא מצינן למימר דכיון דהדיוט יכול להחזירו עדיין טומאתן עליהן דהא לרבא נמי הכי אית לן למימר דאע"ג דקתני חבור אם נפרד ממנו הענבל לא פרחה מיניה טומאה הואיל ועושה מעין מלאכתו ראשונה:
ועוד דמאי דכתב רש"י ז"ל דחבור דקתני במתני' בעודן מחוברין מיירי דומיא דחבור דברייתא משום דעלה תניא. לא היא דלאו עלה תניא שזו משנה במסכת פרה וזו ברייתא בתוספתא דכלים. לפיכך פי' הרמב"ן ז"ל דהכי קא מקשי היכי אמרת הואיל והדיוט יכול להחזירו כלומר הא לאו הכי לא מטמא והתנן הזוג והענבל חבור אלמא כשני כלים חשבי' להו אלא שמחמת חבורן הוא שכשנטמא האחד הוא כאלו נטמאו שניהם דככלי אחד הוא כאלו נטמאו שניהם דבכלי אחד ממש לא שייך למיתני חבור דפשיטא דכשנגעה טומאה במקצתו נטמא כולו ולא אשכחן ליה האי לישנא אלא בשני כלים או כעין שני כלים כגון מספורת של פרטין ואזמל של רהיטני שכל חלק בפני עצמו ראוי קצת למלאכתו ואי תימא האי חבור דקאמר היינו אפילו במפורדין ומשום דחשבי' ליה כאלו הוא מחובר לו אי אמרת הכי ודאי מתני' לא קשיא לך אלא מיהו מצינא לאקשויי לך מברייתא דקתני מספורת של פרקים ואזמל של רהיטני כיון שדרך אומני' להפרידן אפי' בעודן מחוברין חשבינן להו כמופרדין וכ"ש שבשעת פירודן אין לנו לעשותן כמחובר לקבל טומאה מכאן ולהבא מפני שההדיוט יכול להחזירן. ובדין הוא דהוה מצי פריך לי' מעיקרא מכך ברייתא אלא דמעיקרא מהדרי' למיפרך עליה ממתני' וכי חזי' דאפשר לדחויה הדרי' ופרכי' מברייתא: