אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף נז:

דף נז.

אמר רבינא הכא בקרטלא עסקינן דאשה חובקת עצמה כו':

זו היא סוגיית ר"ח ז"ל ובמתניתין גרסינן קטלא והוי טעמא דאיסורא דקטלא משום תכשיט והכי משמע מדקתני לה במתני' בתר הכי ולא תטבול בהן עד שתרפם בהדי הנך דמשום תכשיט דליכא במתני' דליסתרן משום טבילה אלא הנך דמיתנו מקמו דלא תטבול בהן וקרטלא דהכא לאו תכשיט הוא דלא מיתסרא אלא משום דילמא מיתרמי לה טבילה של מצוה אבל רש"י ז"ל גורס כאן ופרישו כי ההיא דמתני' וכי תימא אם כן הוה ליה למיתני במתני' מקמי דלא תטבול בהן תירצו בתוס' דקטלא אף משום תכשיט מיתסר ונפקא מינה דאפילו רפוי אסור ומשום הכי קתני לה בתר לא תטבול אבל ודאי כל שהוא מהודק אף משום חששא דטבילה ליתסר והוא הדין לנזמים וטבעות דתנן במתניתין וראיה לדבר מדתניא בתוספתא דמקוואות השירין והנזמים והטבעות והקטלאות אוצין חוצצין רפין אין חוצצין ואוצין היינו דחוקין מלשון כי אץ הר אפרים ולא מחוור דאם איתא דקטלא גרסינן משום תכשיט נמי מיתסר מאי קשיא לן ואי אמרת ואין אשה חובקת את עצמה בחבקין שבצואריהן אמאי לא לימא דטעמא משום תכשיט אלא ודאי בקרטלא עסקינן דקטלא לחוד וקרטלא לחוד דקרטלא לאו תכשיט הוא ולא מיתסר אלא משום לתא דטבילה וקטלא תכשיט ומיתסר דילמא שלפא ואתי' לאחויי:

מודים חכמים לר' יהודה בחוטי שער. פי' דווקא בראשי הבנות שאין שער חוצץ לפי שא"א להדקו יפה אבל לקשור נימא אחת בעצמה או לקשור נימא אחת בחברתה מתהדקות הן בענין שאין המים נכנסין שם דהא אמרינן בפרק בתרא דנדה נימא אחת קשורה חוצצת שלש אין חוצצות שתים איני יודע ואפילו לכרוך חוטין לו בשערותיה נמי שרי לפי שאי אפשר לחוטי שער הללו שלא יהו יותר מנימא א' ואמרינן בהדיא בירושלמי שאם קשר שני נימין בשלש דלא חייצי:

כבלא דעבדא תנן ושפחות נמי יוצאות בהן דהא בלא תצא אשה קתני לה וא"ת אי כבלא דעבדא למה התירו בחצר בשלמא למ"ד כפה של צמר התירו לה בחצר כדי שלא תתגנה על בעלה אבל כבדא דעבדא אמאי י"ל דדוקא בתכשיטין הוא שגזרו בחצר לפי שקשה עליה להניחו אבל בכבלא דעבדא דגנאי הוא לו כל שהוא מצריכן להתירו נהנה הוא מדבר אסור ליטלו וא"ת ולמ"ד כפה של צמר כיון שתחת השבכה היא אמאי לא דהא תנן יוצאה אשה בטוטפ' ובסרביטין בזמן שהן תפורין כשבכה וטעמא משום דלא משלפא שבכה שאינה פורעת ראשה י"ל שהכפה יוצאת קצת חוץ לשבכה ואפשר ליטלה בעוד שהשבכה על ראשה ואפילו הכי שרי ר' שמעון בן אלעזר לפי שאי אפשר להחזיר' אלא א"כ תסיר השבכה:

אין בה משום כלאים. פירש"י ז"ל שעשוייה כמין לבד שקורין פלטרי ואינה טווי' וא"ת ומה בכך והא תנן והלבדין אסורין מפני שהן שועין וליכא למימר דהני מילי מדרבנן אבל הכא מדאורייתא קאמר שאין אסור משום כלאים אלא שוע טווי ונוז כדאמרינן במסכת נדה מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא ליתא דא"כ לא הוה ליה למיתני סתם אין בה משום כלאים תירץ ר"י ב"ר אשר ז"ל דאצטמא דבר קשה הוא וכל שאינו כלאים מדאורייתא בקשין שרי לגמרי דלא גזרו רבנן וכדאמרינן בפ"ק דביצה אמר רב הונא בריה דרב המנונא האי גמדא דנרש שריא כלומר דאע"ג דשאר לבדים אסורים מדרבנן האי שרי לפי שהוא קשה:

מיהו כי אמרינן דכל שהוא קשה שרי דוקא במידי דלא מיתסר אלא מדרבנן אבל במידי דאסור משום כלאים מדאורייתא אפילו קשה נמי אסירי וראיה לדבר מדאמרי' בפ"ק דערכין הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים ופרכינן פשיטא ומשני כהנים אצטריכא לים סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אסתרי כלאים גבי בלבישה מיחייב במצות ציצית הני כהנים הואיל ואישתרו כלאים לגבייהו לא לחייבו קמ"ל ואם איתא דבקשין אפילו כלאים דאורייתא שרו היכי אשתרו כלאים לגבי כהנים דהא אמרינן ביומא בפרק בא לו ורב אשי אמר בגדי כהונה קשין הן ולהכי שרו התם להצען תחתיו אלא וודאי רי מקלינן בקשין דווקא בדבר דלא מיתסר משום כלאים אלא מדרבנן כגון הלבדין שאינן שוע טווי ונוז ומשום הכי שרו אפילו בהעלאה אבל כל שהוא שוע טווי ונוז דמיחסר מדאורייתא אפילו בקשין העלאה אסורה והיינו דאשתרי כלאים לגבי כהנים אע"ג דבגדי כהונה קשין הם ומהאי טעמא נמי קשין דאורייתא נהי דבהעלאה אסירי משום דכל בדאורייתא לא מפליגינן בין רך לקשה בהצעה מיהא שרו ומשום דהצעה ליתא אלא מדרבנן וכדאמרינן בסוף פ"ק דיום טוב לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו הלכך כיון דהצעה לא אסירא אלא מדרבנן בקשין אפילו הן שוע טווי ונוז אע"ג דמיתסרי בהעלאה בהצעה שרו ומשום הכי מסקינן בפרק בא לו דמשום דבגדי כהונה קשין הן מותר להציען תחתיו אע"ג דבגדי כהונה כלאים דאורייתא הן ומשום ה"ט דכתיבנא דהצעה ליתא אלא מדרבנן מצינו קצת דברים שאע"פ שהן רכין התירו בהן הצעה כדאמרינן בגד שאבד בו כלאים אין עושין אותו מרדעת לחמור גזירה שמא יתפרנו על גבי בגדו ומשמע דוקא בגד שאבד בו כלאים אבל בגד שהוא כלאים דליכא למיחש להכי עושין אותו מרדעת לחמור ומכריכין וכן כרים וכסתות ומילי אחריני נמי חשיב התם במסכת כלאים שמותר להציען תחתיו משום דהצעה ליתא אלא מדרבנן דהתם לא שכיחא בהו כריכה:

ואין מטמאה בנגעים. פי' משום דבגד כתיב בהו ולא מיקרי בגד אלא טווי וארוג והא דנקט נגעים הוא הדין דאין מטמא בשרצים וטמאי מת דבהנהו נמי בגד כתיב בהו אלא לרבותא נקטינהו דלא מיבעיא כהנך דאין שתי וערב טמא בהן אלא אף בנגעים דשתי וערב מטמא בהן לא תטמא משום דלאו טווי הוא ויש מפרשים דבנגעים דוקא קאמר לפי שהוא ממיני צבעונים ואין בגד מטמא בנגעים אלא לבן כדאיתא בתורת כהנים:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה