חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף מט.
מאי טעמא אביי אמר שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא יישן בהם. פי' למאי הלכתא בעינן כאלישע וכי כל מי שאינו צדיק כמותו לא יניח תפילין ואמר אביי דלאו לענין חסידותו קאמר אלא לענין זריזותו וזהירותו דאיהו אדם גדול וזריז בהן היה שהרי אירע לו בהן כס גדול בזה רבא אמר שלא יישן בהן. פרש"י ז"ל שמא יפיח בהן. ולא נהירא דבעל קרי אינו אסור בהן מדאמרינן בפרק הישן גבי הא דאמר ר"י ילדין לעולם חולצין מפני שרגילין בטומאה נימא קסבר ר"י בעל קרי אסור להניח תפילין הכא בילדי' בעלי נשי' ונשותיהן עמהן עסקינן שמא יבואו לידי הרגל דבר אלמא משום קרי לא אסרינן ומדאמר רבא סתם שלא יישן בהם משמע דכל זמן שהתפילין בראשו אסור לישן אפילו שינת עראי ובפרק הישן לא משמע הכי דגרסינן התם תני חדא ישן אדם בתפיליו שינת עראי אבל לא שינת קבע ותניא אידך לא קבע ולא עראי ותניא אידך בין קבע בין עראי ל"ק הא דנקיט להו ברישיה הא דנקיט להו בידיה הא דפריס סודרא עלייהו. וכמה שינת עראי תני רמי בר יחזקאל כדי הלוך מאה אמה והכי פירושא דכי מנחן ברישיה ישן בהו שינת עראי אבל לא שינת קבע והיכא דנקיט להו בידיה לא שינת קבע ולא שינת עראי והיכא דפריש סודרא עלייהו ישן בין שינת עראי בין שינת קבע. וכתב הר"ז הלוי דהכי קי"ל אע"פ שהרב אלפסי ז"ל לא כתבן בהלכות תפילין וראיתי לחכם מחכמי הדור שכ' דלא סמכינן על כל הני מתנייתא אלא אדר' ינאי סמכין דאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכשפרשו אביי ורבא שלא יפיח בהן ולא יישן בהן וכל שינה במשמע בין קבע בין עראי ע"כ:
וכתב עליו הראב"ד ז"ל אני רואה החכם מחכמי הדור שכתב דאדר' ינאי סמכי' שאין ישנין בהם כלל ויפה פירש אלא שלא פי' כל צורכו והטעם לפי שאין אנו יודעים לשער כדי הלוך מאה אמה והילכך אין ישנין בהן כלל כשהן בראשו וכ"ש כשהן בידו אבל דפריש סודרא עלייהו ומניחו בצדו מותר לישן כל שינה כדאי' בברכות מניחן בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ולא חיישי' שמא מתוך שינתו יניח ראשו עליהן:
נטלן מראשו וא"ת והיכי עביד הכי והא קי"ל בפרק נגמר הדין דבשעת החשד אפי' אערקתא דמסנאה יהרג ואל יעבור י"ל דהני מילי לעבור על מצות לא תעשה אבל גזרו לבטל מצות עשה כיון שאינו עובר בידים ועוד שהן יכולין לבטלה ממנו על כרחו שיניחוהו בבית האסורין ותבטל מאיליה הילכך מבטל ואל יהרג וא"ת א"כ היכי מסר נפשיה ומניח וכיון שאינו מחוייב בדבר הוה ליה מתחייב בנפשו י"ל שאע"פ שאינו מחוייב ליהרג על קיומה אפי"ה רשאי למסור נפשו עליה ומקבל שכר שכל מצוה שמסרו ישראל נפשן עליה בשעת השמד מוחזקת בידם ומקבלין עליה שכר הרבה ואמרו בבראשית רבה מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שנטלתי את הלולב וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו על התפלה שהיא מצות עשה מדרבנן:
כנפיה מגינות עליה. אומר ר"י ז"ל דאמרי' במדרש כל העופות כשהן יגיעין נחה על גבי סלע והיונה בשעה שהיא יגעה פורחת באחת ונחה באחת: