אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף מח:

דף מח.

מה בין זו להגפת חבית. פרש"י ז"ל דתניא בפרק חבית מניח אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף ומניח לפני האורחין בשבת ואינו חושש והקשו בתוספות דאי הכי מאי קא משנינן זה עושה חבור וזה אינו חבור התם נמי חבור הוא דהא רבן גמליאל אפילו אגופה של חבית עצמה שרי להתיז וראיה לדבר דאמרינן לקמן בפרק חבית בעו מיני' מרב ששת מהו למברז חביתא בכורסיא ואמר להו אסור ובודאי למברז של חבית בעו מיניה גופה דאי במגופה מאי בעו מיניה וא"ת היכי מהדר דאסור מתני' היא דתנן התם אין נוקבין מגופה של חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין אלא ודאי דגוף חבית הוה שאסר רב ששת ואפילו הכי פרכי' עליה מהא דרשב"ג דשרי להתיז ראש' בסייף ואם איתא דרשב"ג לא מיירי אלא במגופה מאי פרכינן מינה לרב ששה ועוד מאי פרכינן הכא מענין זה למגופת חבית דהא טעמא דרשב"ג התם משום דבעין יפה קא מכוין ולא לפתחא אבל הכא לפתחא קא מכוין ואסור דכי האי גוונא משנינן התם במאי דפרכינן מדרשב"ג עליה דרב ששת ואמרינן לעין יפה הוא דקא מכוין אבל הכא לפתחא קא מכוין דאי לעין יפה קא מכוין לפתחא מפתח. לפי' פי' ר"ת ז"ל דהכי פרכי' הכא וכי מה בין זה לנקובת מגופת חבית דתנן בפרק חבית אין נוקבין מגופת של חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין דבית הצואר והכי גם כן אין מן החלוק עצמו אלא מחובר לו במגופה לחבית וכי תימא מאי קשיא ליה התם הוה ליה פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא ואפילו לר' יהודה לא מחייב חטאת אבל הכא דעשויה להכניס ולהוציא לכולי עלמא אסור וחייב חטאת י"ל דהכי פריך אם איתא דפותח בית הצואר אפילו שאינו מגופו של חלוק חייב חטאת התם במגופה אע"פ שאינו עשוי להכניס ולהוציא הוה לן למיסר מיהא מדרבנן כיון שאלו היה עשוי להכניס ולהוציא היה חייב חטאת ומשני זה חבור שאף ע"פ שבית הצואר זה אינו מגופו של חלוקא מכל מקום מחובר הוא לגמרי עמו מה שאין כן במגופה ולפיכך אפי' הי' אותו נקב עשוי להכניס ולהוציא לא היה חייב חטאת לפי שאין המגופה מגופה של חבית ומשום הכי כיון שאינו עשוי להכניס ולהוציא שרי אפילו מדרבנן:

תנן שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור עד שיתחיל להתיר לאו הכי תנן ליה במתני' אלא הכי איתא בפ' בתרא דמסכת נדה שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה ואינו חבור להזאה וברייתא היא דקתני חבור עד שיתחיל להתיר אלא משום דעקר ברייתא שנויא במשנתינו אמרינן בגמרא תנן:

מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המחובר לו הרי הוא כמותו. כתב הרמב"ן ז"ל דאשלל של כובסין ואמקל שעשאה יד לקורדום קאי דר' מאיר היא אבל לרבנן אינו חבור כלל. ולא נ"ל כן אלא אשלל של כובסין בלחוד קאי והכי קאמרינן ודאי האי חבור דאמר שלל של כובסין מדרבנן בעלמא הוא דהא קתני אין חבור להזאה ונהי מדרבנן הוא אפילו הכי לר"ש טהור גמור הוא דלא מיבעיא הא שסופן להיות ניתר אלא אפי' אי הוי חבור גמור כי האי גוונא ר' שמעון מטהר דפלוגתייהו דר' מאיר ור' שמעון לאו בחבור ולאו חבור שייכא דבית הפך ובית התבלין ובית הנר מחוברין הם עם הכירה וכלי אחד לגמרי הוא שחברו היוצר מתחילה וחלקו לחלקים הללו ובין ר' מאיר ובין ר' שמעון מודו ומדאורייתא אם נטמא זה ככלים חלוקים לגמרי אלא דלר"מ גזרו בהו רבנן ומשום הכי אמרינן דהא דשלל של כובסין חבור אע"פ שכל אחד מהם כלי בפני עצמו והכובס הוא ששולל אותם כאחד ר"מ הוא דאלו לר"ש אפילו תמצא לומר שאין חבור זה סופו להתיר וחבור גמור הוי אפילו הכי בשנטמא האחד אין השני טמא אבל למקל שעשאו יד לקורדום אינו ענין כלל דלכשתמצא לומר חבור כלי אחד הוא ולכולי עלמא טמא זה נ"ל. והיינו טעמא נמי דבמספורת של פרקים כולי עלמא משמע דהוי חבור לטומאה לפי ששניהם עושין מלאכה אחת וכלי אחד הוא ואינה ענין לבית הפך ולבית התבלין כלל. ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' י"ב מהלכות פרה אדומה שני כלים המחוברין עד שנעשו כגוף אחד כגון שתפר שני בגדים או שני יריעות הרי אלו חבור לטומאה ולהזאה מפני שהן ככלי אחד של הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים הואיל והן עומדין להתירן אינו חבור להזאה והרי הן חבור לטומאה מכלל דסבירא ליה ז"ל דמשום הכי תנן גבי שלל של כובסין שאינו חבור להזאה לפי שסופו להתיר אבל כל שאין סופו להתיר אפילו להזאה נמי חבור ולא נ"ל כן אלא כל שני כלים המחוברין זהו עם זה כיון שכל אחד ואחד בפני עצמו מדינא אפילו לטומאה לאו הן חבור וכדמוכח הא דבית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה אלא דרבנן הוא דגזרו בהו אליבא דר' מאיר ולאו בחבור בלבד הוא שגזרו אלא אפילו בחבור שסופו להתיר כשלל של כובסין אמרו שהוא חבור לטומאה כנ"ל. וא"ת כי היכי דעביד רבנן היכרא בבית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה אמאי לא עביד הכירא נמי בשלל של כובסין והבגד שהוא תפור בכלאים י"ל דכן שאינו חבור להזאה הא איכא היכירא טובא ולא אתי למשרף עלייהו תרומה וקדשים:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה