חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף מז:
אפילו תימא רבנן מפני שמקרב את הכבוי כלומר ורבנן לא שרי אלא בגרמא בעלמא דהיינו לעשות מחיצה בכלים מלאים וכן נמי הא דאמרינן התם טלית שאחז בה האור נותן עליה מים מצד אחד ואם כבתה כבתה התם היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדולק אלא מונעין שלא יתפשט האור אבל הכא טפי מגורם הוה ויש לתמוה במה שנהגו עכשיו לתת מים בתוך העשישית ואמאי הרי מקרב את הכבוי ולא עוד אלא אפילו בלא נתינת מים נמי ליתסר שהרי כשהניצוצות נופלין על השמן כבין הן ואיכא למימר דלא אסרו אלא בנותן על מנת לכסות דאי שרית ליה אתי לכבוי בידים אבל נותן שמן בעשישית על דעת הדלקה ולא על דעת כבוי ואף המים שנותנין לתוכה נמי על דעת הדלקה כדי שיתן רב השמן לראש הפתילה ומש"ה שרי:
פרק ד במה טומנין
פירשו בשם רבינו שמואל ז"ל דאיסורא דהטמנה דדמיא לאיסור דשהייה דכי היכי דאיסורא דשהייה דוקא בבשיל ולא בשיל אבל בקדירה חיימא אי נמי בשנתבשל כל צרכו שרי כדאמרינן בפ"ק קדירה חיימא אי בשיל שפיר דמי הכי נמי בהטמנה דהא מטמין בדבר המוסיף לא מיתסר אלא גזירה שמא יחתה בגחלים כדאיתא בפרק במה מדליקין ובהא ליכא למגזר אבל ר"ת ור"י הזקן ז"ל לא הודו לי דאם איתא אי אפשר דלא לישתמיט אחד מבעלי הגמרא לפרש זה בפירקין כמו שהזכירו בפרק כירה אלא ודאי הטמנה בכולהו גווני אסירא וטעמא דמילתא משום דבשהייה כיון דלא מטמין לה מסתמא לאורתא קא בעו לה וחומה משתמר עד שעת האכילה ועוד שכיון שהות מניחה מגולה ושליט בה אוירא אין חתוי מועיל לו כל כך ומש"ה לא גזרינן גזירה שמא יחתה בגחלים אלא בבשיל ולא בשיל בלחוד אבל הטמנ' דלמחר קא בעי לה אין חומ' משתמר ואתי לחתויי ועוד שכיון שהיה טמונה החתוי מועיל בה הרבה ומשום הכי בהטמנה בכולהו גווני אסירא:
גמרא קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זיתים יש כאן מחלוקת שיש מי שאומר דכי אמרינן דאסור להניחה דוקא בששולי הקדירה נוגעין בגפת אבל בקופה שיש לה שוליים והניח בה הקדירה כדרכה מותר להניח על גבי גפת של זיתים שכיון שאין הקדירה נוגעת בגפת שהויי הוי ולאו הטמנה כמו שפירשנו בפרק כירה ואע"פ שהקדירה למעלה טמונה בקופה מה בכך אותה הטמנה דבר שאין מוסיף הוא ונמצא שהשהה אותה על גבי דבר המוסיף דהיינו גפת אבל בלא הטמנה שרי דלא עדיף גפת מכירה דשרינן לעיל בנתינת אפר כל דהו ואע"פ שטמנה למעלה בדבר שאינו מוסיף נמי שרי שמותר להטמין בדבר שאינו מוסיף חום ונמצא השהוי שלמטה ענין לעצמו וההטמנה שלמעלה ענין לעצמו וכל חד מינייהו שרי הלכך כי אמרינן אסור להניחה דוקא בשאין שולי הקופה מפסיקין ויש מי שאומר על דרך סברא זו דנהי דאמרי' דהיכא דאיכא הפסק בין קדירה לדבר המוסיף שרי דשהויי ענין לעצמו והטמנה ענין לעצמו הני מילי היכא דמפסיק אוירא אבל היכא דלא מפסיק אלא שולי קופה אסור דהו"ל כהטמין בדבר שאינו מוסיף ואחר נתן על הכל דבר המוסיף דאסור:
ומנהגינו עכשיו ע"פ סברא זו שטומנין את החמין בבגדים ובדבר שאין מוסיף הבל וקדירת החמין עומדת על גבי כירה קטומה שהיא מוספת הבל ושרינן הכי משום דס"ל דשהוי ענין לעצמו והטמנה ענין לעצמו וכי אסרי' הכא דוקא בדלא מפסיק אוירא בין גפת לקדירה שנמצאת כולה מוטמנת כדכתיבנא וזו היא שיטת הרמב"ם ז"ל אבל הרב ר' יונה ז"ל כתב מפסיק איירא בין קדירה לגפת אסור דכי שרי' שהויי על גבי כירה קטומה אע"פ שהיא מוספת הבל דוקא בשאינה מוטמנת מלמעלה ומשום הנהו טעמי דכתיבנא במתני' אבל כל שהיא מוטמנת גלי אדעתיה שהוא מקפיד בחמומה ולצורך מחר הוא דקא בעי לה ומשום הכי אסור להשהותה על גבי כירה קטומה ועל גבי כל דבר המוסיף גזירה שמא יחתה לא התירו להשהותה אלא כשמניחה מגולה וכסויה עליה כמנהגו בחול וכן דעת הרשב"א ז"ל והביא ראיה דע"כ הכא בכל ענין מיירי ואע"פ שאינה נוגעת על גבי הגפת ממש שאלו בנוגעת למה לי שטמן בקופה אפילו לא טמן כלל יהא אסור שהרי כל זמן שפני הקדירה דבוקים על דבר המוסיף הבל זו היא הטמנה והטמנה במקצ' הטמנה היא ואין הדבר תלוי בהטמנת כל הקדירה ותדע לך מדקתני במתניתין כיצד הוא עושה נוטל את הכיסוי והן נופלות אלמא כסוי הקדירה היא מגולה ואעפ"כ לא התירו אלא בדבר שאינו מוסיף אבל בדבר המוסיף אסור אלא ודאי הכא אע"פ שהאויר מפסיק בין שולי הקדירה והגפת כיון שהקדירה טמונה אסור להניחה על גבי דבר המוסיף אלו דבריו ז"ל ובודאי ראיה זו שהביא אינה ראיה כלל דמתני' איכא לאוקומה כגון שהקדירה מכוסה כולה היא וכיסויה אלא שיש על הכיסוי בית יד כדרך שעושין לו עכשיו ואותו בית יד אינו מכוסה ואוחז ידו ונוטל את הכיסוי והן נופלות ולפי דעת זו אסור להשהות את החמין ע"ג כירה קטומה שהיא מוספת הבל ולהטמין את הקדירה למעלה בבגדים אלא מניחה כדרכה בחול או שמשים עליה אותו כלי רחב שאנו נוהגים לשום על גבי הקדירה דכל כי האי גוונא לא הויא הטמנה. וה"ר יונה ז"ל כתב בלשון הזה. ומכשלה גדולה תחת יד קצת העם להטמין קומקום של מים חיים דיתן לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק. ופעמים שהאחד היד סולדת בו והאחד אין היד סולדת ומתבשלין זה בזה ונמצאו מבשלין בשבת ואפילו אם שניהם היד סולדת בהם איכא מ"ד בירושלמי עירוי כלי א' אינו ככלי א' וכשמערין המים לאלתר שיצאו מן הכלי אע"פ שהן רותחין פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני שאינו מבשל ומתבשלין בתוך כלי א' ומים מבושלין אם פסק רתיחתן יש בהם משום בישול אלו דבריו ז"ל. ולא ידעתי מנין לו שהרי כל שבא בחמין מלפני השבת אע"פ שהוא צונן גמור שורין אותו בחמין בשבת ולא ידעתי הפרש בין מים מבושלים למבושל אחר צריך עיון ובדיקה:
לעולם אימא לך דשומשמין נמי אסור. הביאה הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו אלמא סבירא ליה דכך הוא מסקנא דשמעתין וכן כתב הרב רבינו יונה ז"ל דכיון דלא איפשיטא בעיין מוקמינן מתני' על סתם משמעותיה דקתני ולא בגפת סתמא דמשמע ואפילו דשומשמין ועוד מדנקט ר' זירא לענין אסוקי הבלא גפת של זיתים ולא נקט גפת סתם במתני' שמע מינה דמתני' דקתני גפת סתם אפילו דשומשי קאמר וליכא למימר דאשמועינן ר' זירא דגפת דקתני במתני' גפת של זיתים תנן דהא ודאי לא שמעינן להטמנה מדינא דאסוקי הבלא: