אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף מז.

דף מו:

לי התיר ר' לטלטל מחתה באפרה. פירש"י ז"ל באפר' שאינו ראוי ומשכחת לה אי כשהוסק בשבת ואסור משום נולד אי כשהוסק מערב שבת ובאפר של לבונה שהוא דק כל כך אפשר דלא חזי למידי אע"פ שאפר כירה שהוסק מבערב אמרינן בפ"ק דביצה דמוכן הוא ולמסקנא אמרי' כי הוינן ביה רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא אגב קטמיה כלומר לאו באפר שאינו ראוי עסיקינן וכדהוה סליק אדעתין מעיקרא אלא באפר הראוי וקמ"ל דאע"ג דאיכא עליה שברי עצים שאינם ראויין מותר לטלטל המרחשת מפני שנעשית בסיס אף לדבר המותר דהיינו אפרה וא"ת אי הכי אדפרכינן עלה מברייתא דושוין שאם יש בה שברי פתילה לסייעיה ממתני' דנוטל אדם כלכלה והאבן בתוכה מפני שמלאים פירות ונעשית בסיס לדבר האיסור ולדבר המותר ובכנונא נמי נעשית בסיס לאפר שהוא מותר ולשברי עצים שהן אסורין ואיכא למימר דקס"ד דכי שרינן הני מילי היכא שהתר שבה חשיב כפירות ואיסורא לא חשיב כאבן אבל היכא כי הדדי נינהו באפר ובעצים לא כי היכי דאסרי' בשברי פתילה אע"פ שיש שמן בנר ולא שרי' מפני השמן:

ומיהו קשיא דאי הכי שהתירא דכנונה משום קיטמא הוא שהוא דבר המותר ואלו בפרק שני דביצה אמרי' גבי מזמנין את הנכרי בשבת רב אחא בר יעקב אמר בשבת נמי לא גזירה משום שיורי כוסות ואקשי' וליטלטלינהו אגב כסא מי לא אמר רבא כי הוי' בי רב נמי הוה מטלטלי' כנונא אגב קיטמא ומאי קושי' שני כנונא דאית ביה דבר האיסור ודבר המותר אבל ההיא דשיורי כוסות אין בכוס אלא דבר האיסור לפיכך פירשה הרמב"ן ז"ל דבמסקנא דשמעתין באפר שאינו ראוי נמי מתוקמה והכי קאמר מטלטלין כנונא אגב קיטמיה שאע"פ שאפר אינו ראוי איכא נמי בתוך הכנונא ד"א שאינו ראוי לטלטל כגון שברי עצים אפ"ה כיון שהמחתה מותרת לטלטלה מפני שהיא ראויה לתשמיש אין אוסרין אותה מפני אפר ושברי עצים שבה משום דהני מילי טפלים הם לכלי ובטלין אגבו ולא מקרייא מחתה לדידהו בסיס לדבר האיסור והיינו נמי ההוא דשיורי כוסות דיום טוב ופרכי' עלה מברייתא דושוין שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה ואמאי נימא נמי דלבטלי שברי פתילה אגב נר ומפרקי' בגלילא שנו כלומר שהיו שם שברי פתילה חשובים ומשום הכי לא בטלו ופרש"י ז"ל לפי שאין בגדים מצויין להם דהא אמרינן בפרק הגוזל בתרא מקבלין מהן דבר מיעט כגון כלי פשתן בגליל אלא עיקר הדבר מפני שהפשתן יפה ואין פתילה שבסתם עושה פחם וראויה להדליק בה:

קורטין בי רבי מי חשיבי מהא שמעי' דמוקצה דעשירים מוקצה הוא לעניים ואפי' העניים אין מטלטלין אותו שכבר הוקצה מדעתו של בעל הבית העשיר דאם איתא דלעניים שרי אף העשיר יטלטלה משום דחזי לעניים דהא תנן בפרק מפנין מפנין תרומה טהורה ואמרי' עלה בגמרא פשיטא ומפרקי' לא צריכה לתרומה בר ישראל מהו דתימא כיון דלא חזייא ליה אסור קא משמע לן כיון דחזיא לכהן שפיר דמי והכי נמי משמע לעיל דמוקצה לאחר נמי מוקצה הוא דאמרי' גבי מפירין ונשאלין לנדרים לצורך השבת ואמאי מי יימר דמזדקיק לה בעל וחכם אלמא מפני שנאסרה הככר על עצמה נעשה מוקצה מיהו כתב הרשב"א ז"ל דכה דוקא באכילה היא דאסור אבל בטלטול שרי כיון דחזי לאחריני כדשרינן לישראל לטלטל תרומה אע"ג דאסירא לדידיה משום דחזייא לכהן ולא דמי לקורטין דבי רב דאסירי אפילו בטלטול דהתם כיון דגריעי לדידהו לא מסקי אדעתייהו למתבינהו לעניים אבל הכא דאפילו לדידיה נמי חזי ליה אלא דאריא דאיסורא רכיב עלה וחזי לאחריני לא מקצה ליה לגמרי. אלו דבריו ז"ל. ולא נראה לי דאדרבה כל שכן הכא שאסור לכל משום דכיון שאסרה עליה ככר זה אינה רשאה ליתנו במתנה וראיה לדבר מדאמרינן בפרק אין בין המודר ככרי אסור עלך ונתנו לו במתנה מי מעל לימעול נותן הא לא אסרה עליה מכלל דאי אסרה עליה אינו רשאי ליתנו במתנה ואע"פ שאחר יכול ליטלו על כרחה דמשום דשויתיה עליה עפרה בעלמא וכמו שכתבתי בפרק בתרא דנדרים אפילו הכי לאו להכי קאי ואקציתיה אנפשה לגמרי כנ"ל:

בגדי עניים לעניים לאו למימרא דשלש על שלש לעשירים לא מטמא דהא תנן הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת בפרק כ"ט דמסכת כלים והיינו לעשירים דאלו לעניים תנן התם בפרק כ"ח בגדי עניים אע"פ שאין בהם שלשה על שלשה טמאין טומאת מת בשלש על שלש אלא לומר לך שאין טומאת טמא מדרס בפחות משלשה לעשירים אלא לעניים מתוך דחזי להו למדרס בייחוד תליא מילתא ואין עשירים מייחדים פחות משלשה על שלשה ליש בה ואפילו ייחדו בטלה דעתו אצל העשירים דעלמא אבל לשאר טמאות כל שהוא שלש על שלש טמא תדע דהא בפרקין דבמה מדליקין לא פלגי' בין עניים לעשירים בין בקרא בין בשמעתא כולהו ואי קשיא לך אי הכי לייתי הא מתני' איכא למימר דכיון דלא מפרש בהדא משנה ניחא ליה לאייתויי ברייתא דמתני' בהדיא:

הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו המחזיר מטה של טרסיים חייב חטאת וא"ת ומאי קושיא והא ודאי רב ושמואל דמחייבין חטאת בשתקע מיירי דאי לא מאי טעמייהו דהא אפי' לרבנן דפליגי עליה דרשב"ג לא מחייבי אלא בשתקע אלא ודאי אינהו נמי בשתקע דוקא מחייבו וכיון שכן מאי מקשה רב יהודה מרב ושמואל לר' אבא ולרב הונא דמיירי ברפוי וכדאמרינן בסמוך אינהו דאסור כי האי תנא דהיינו רשב"ג דאמר אם הי' רפוי מותר תירצו בתוס' דס"ל לתלמודא דכיון דאי תקע איכא איסורא דאורייתא כי לא תקע נמי אסור מדרבנן ומשום גזירה והיינו נמי דמקשי' מברייתא דקנה של סיידין דמשמע דאע"ג דלא אסיר מדרבנן מיהא אסור ומשני' דאיהו דאמר כרשב"ג דאמר דאם היה רפוי מותר ולא גזר:

ואחרים פירשו דרו"ש אפילו בלא תקע מחייבי דס"ל יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ומש"ה פרכינן מינה שפיר לר' אבא ולרב הונא בר חייא משום דאי מיירי ברפוי וכדמסקינן כיון דהיכא דמיהדק אפילו שלא תקע איכא איסורא דאורייתא משום דיש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ברפוי נמי אית לן למגזר מדרבנן ואינהו סבירא להו דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומשום הכי בשתקע דוקא הוא דאיכא איסורא דאורייתא משום מכה בפטיש אבל בשלא תקע נמי אין בנין בכלים הלכך אפילו תמצא לומר דהיכא דמיהדק אסור מדרבנן גזירה שמא יתקע ברפוי שרי לגמרי היינו דפרכינן עלייהו מדקתני המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת ומדקתני סתמא משמע אע"פ שלא תקע וקנה של סיידין דאמרינן פטור אבל אסור ברפוי אלמא ברפוי איסורא איכא ומשני אינהו דאמרי כי האי תנא דתנא קמא לא מחייב אלא בתקע דאלמא ס"ל אין בנין בכלים ומשום הכי ס"ל לרשב"ג דאם היה רפוי מותר דכיון דאע"ג דמיהדק לא אסיר אלא מדרבנן גזירה שמא יתקע כי לא מהדק שרי לגמרי דליכא למיגזר ואפשר דתנא קמא נמי מודה ולא פליג רשב"ג עליה דת"ק אי נמי ת"ק אפילו ברפוי גזר גזירה שמא יתקע ואינהו דאמור כרשב"ג וא"ת היכי אמרינן דרב ושמואל סברי יש בנין כלים והתנן בפרק שני דיום טוב שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב"ש אין זוקפין את המנורה ביו"ט כו' ואמרי' עלה בגמרא הכא במנורה של חוליות עסקינן ומשום דמיחזי כבונה ב"ש סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב"ה סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים וכיון שכן היכי שבקי רב ושמואל ב"ה ואמרי כב"ש איכא למימר דאמרי לך רב ושמואל דלאו במנורה של חוליות עסקינן התם אלא בדאית בה חדקי דב"ש גזרי אטו של חוליות וב"ה לא גזרי ותדע לך דהא רב שמעי' ליה בהדיא לקמן דס"ל יש בנין בכלים דאמרי' התם עייל שופתא בקופי' דמרה רב אמר משום בונה אלמא ס"ל דיש בנין ושמואל דפליג נמי התם ואמר משום מכה בפטיש לאו דלא ס"ל אין בנין בכלים אלא משום דס"ל דכה"ג לאו דרך בנין הוא ותדע לך דבכה"ג פליג נמי בעושה נקב קטן בלול של תרנגולין דרב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש והא ודאי מאן דפליג עליה בלול של תרנגולין לאו משום דאין בנין בכלים הוא דפליג דהא מחובר לקרקע היא וכדאיתא בריש פרק כל הכלים אלא משום דס"ל דבכה"ג לאו דרך בנין הוא דעייל שופתא בקופא דמרא משום הכי נמי פליג אבל ביש בנין בכלים כרב ס"ל ומשום הכי שוו תרוייהו במחזיר מטה של טרסיים בשבת דחייב חטאת ופי' זה מקצתו כתוב בספר המאור ומקצתו בספר המלחמות:

ולענין הלכה כיון דסוגיין בפרק יום טוב שחל דאין בנין בכלים ורבא נמי דבתרא היא אמר אנא כרשב"ג ס"ל דאם היה רפוי מותר נקטי' הכי דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ומשמע דר' יוחנן נמי דאסר לטלטל כל מנורה בין גדולה בין קטנה דאית בה חדקי כרב ושמואל ס"ל דסברי דיש בנין בכלים וכיון דבשל חוליות איכא איסורא דאורייתא אע"פ שלא תקע בדאית בה חדקי נמי גזרינן אטו של חוליות ההיא דפרק שני דביצה דשרו ב"ה בדאית בה חדקי מתרץ ר' יוחנן משום שמחת יום טוב לא גזרי ב"ה אטו של חוליות הלכך לדידן דקי"ל דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים לא מיבעיא בדאית בה חדקי דשרי אלא לטלטל מנורה של חוליות נמי שרי וזהו טעמו של הרב אלפסי ז"ל שהשמיטה מן ההלכות וכמו שכתבתי למעלה ואחרים אומרים דקי"ל כר' יוחנן דשל חוליות ואית בה חדקי נמי בין גדולה בין קטנה אסור לט לטלטלה ולא תיקשי לך מההיא דפרק יום טוב שחל דהתם בשל חוליות מחוברין ואינן מפורקין ולפעמים מטין אותן ולפעמים זוקפין וכיון דאינן מפורקין לגמרי ליכא משום בנין והכא כשהן מפורקין לגמרי ואסור ומיהו אפילו מפורקין לגמרי כל שהוא רפוי מותר אפילו להחזיר כרשב"ג ואף הרמב"ם ז"ל כן פסק דמנורה אע"פ שאינה של חוליות אלא שיש בה חדקי אסור לטלטלה בפ' ט' מהלכות שבת אלא שתמהני במה שכתב שם היו בה חדקים והיא נראית כבעלת חוליות אם היתה גדולה הנטלית בשתי ידים אסור לטלטלה היתה קטנה מזו מותר לטלטלה ע"כ ומה ראה לפסוק כרב ולדחותה לדר"י ונ"ל דאפקא מדאמרינן בפ' כל כתבי אבא בר כהנא אמר ר' חנינא פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת אמר ליה ר' זירא בנטלין בידו אחת או בשתי ידים אמר ליה כאותן של בית אביך ומפרש לה בהלכות דקטנות היו הא גדולות אסירן וע"כ בדאית בהו חדקי דאי לא הא תנן בפ' כל הכלים דהא הכלים ניטלין בשבת ואפילו בשתי ידים ואי מהא לא איריא דבאותן של בית אביך שהיו גדולות קאמר ויתבאר שם בס"ד:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה