אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף מד.

דף מג:

הלכה כר' יהודה בן לקיש במת. מדברי רש"י ז"ל נראה דר' יהודה בן לקיש מתיר במת טלטול גמור וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שבת אבל הרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו הלכה כר' יהודה בן לקיש במת מהכא שמעינן בטלטול מן הצד שמיה טלטול ולא שרו ליה רבנן אלא גבי מת דלא ליתי לידי איסורא דאורייתא אבל בעלמא אסור ע"כ נראה מדבריו דלא שרי ר"י ב"ל אלא טלטול מן הצד. וכ"כ הר"ר יונה ואמר דהכי מוכח מדאמרי' הל' כר"י ב"ל במת דמשמע דאצטריך למעוטי דבעלמא לא ואי אמרת דבטלטול מן הצד עסקינן שפיר אלא אי אמרת בטלטול גמור לא הוה מצטריך ליה למימר אלא הלכה כר"י ב"ל ותו לא ואי מהא לא אירייא דלעולם בטלטול גמור ואפ"ה אצטריך למעוטי הצל' ממון שאין מתירין טלטול בדבר שאינו ראוי כלל דלא תימא כי היכי דאמרינן גבי מת דאי לא שרית לי' אתי לכבויי הכי נמי נימא גבי הצלת ממון דליתא ולא עוד אלא אפילו טלטול בדברים המותרים לא הותר לגמרי אלא כפי אותו שיעור שנתנו חכמים בפרק כל כתבי משום דאי לא שרית ליה טובא אתי לכבויי כדאיתא התם. והיינו טעמא דהכא אמרינן אי לא שרית ליה אתי לכבויי והתם אמרינן איפכא דאי שרית ליה אתי לכבויי משום דהתם דאפילו טובא שרי מדינא אי מוקמת ליה אדיני ישכח עיקר שבת ויציל אפי' בכבוי ומשום הכי שרי ליה ההוא שיעורא דאי אסרי ליה לגמרי לא ציית ומיהו מחמרינן עליה שלא יציל יותר מאותו שיעור כי היכי דלא ליגע באיסורא דאורייתא אבל במת דמדינא אסור אי לא שרית ליה מתוך שהוא בהול על מתו לא יעמיד עצמו שלא יצילנו בכל מה שאפשר לו להציל. אי נמי היינו טעמא מתוך שאדם מעמיד עצמו ע"מ יותר ממה שהוא מעמיד עצמו על מתו:

לעולם ר' שמעון וכי שרית ר' שמעון בנר זוטא דדעתיה עלויה. וא"ת תינח נר מותר השמן מאי איכא למימר שהרי אין הנר עשוי לכבות בעוד שיש בו שמן י"ל דמגו דיהיב דעתיה אנר יהיב נמי אשמן אבל ברברבי לגמרי מקצה להו מדעתיה:

אמר ר' זירא פמוט שהדליקו עליו בשבת לדברי המתיר אסור. פרש"י ז"ל לדברי ר"מ והקשו בתוס' מאי קמ"ל האי בהדיא אמר ר' מאיר נר שהדליקו בה באותה שבת. וי"ל דסד"א דר' מאיר אנר של חרס ישן קאי דאית ביה תרתי מוקצה מחמת איסור ומוקצה מחמת מיאוס אבל נר של מתכת שהדליקו בו באותו שבת דלית ביה מוקצה אלא מוקצה מחמת איסור סד"א שרי ר' מאיר קמ"ל דלא. ולפי פירוש זה כי מסקינן דברי הכל אסור דוקא ר"מ ור"י אבל ר' שמעון שרי דלית ביה מוקצה מחמת איסור. ונ"ל שהזקיקו לרש"י ז"ל לאוקומי בנר קטן ומשום הכי פי' לדברי המתי' דהיינו ר"מ ולא פירשה בפמוט גדול דומיא דכוס וקערה ועששית דאפילו ר' שמעין מודה דאסיר ואתי דברי הכל דאמרי' במסקנא כפשטה. משום דאי בפמוט גדול עסקי' היכי סליק אדעתין דשרי ר"י והא בכי האי גוונא לכ"ע אסוחי מסח דעתי' לגמרי מיניה אלא ודאי בקטן וכדכתי' אלא בתוספות פירשו דפמוט היינו גדול דומיא דכוס וקערה ועשישית ואמרי' דלדברי המתי' דהיינו ר"מ וב"ש אסור דר"מ אית ליה מוקצה מחמת איסור ור"ש נמי נהי דל"ל בכוס ועשישית מודו ליה. ולדברי האוסר דהיינו ר"י מותר דסלקא דעתין דר"י לית היה מוקצה מחמת איסור אפילו בכוס וקערה ועשישית. ומסקינן דפמוט שהדליקו עליו באותה שבת דברי הכל אסור דר"מ ורבי יהודה כל מוקצה מחמת איסור אית להו ור"ש נמי נהי דמוקצה מחמת איסור לית ליה בפמוט גדול דומיא דכוס וקערה ועשישית מותר:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה