אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף מב.

דף מא:

מכבין גחלת של מתכת ברשות הרבים. משום דבגחלת של מתכת ליכא איסורא דאורייתא דכבוי לא שייך בה מדאורייתא וצירוף כל שאינו מתכוין לא מיתסר אלא מדרבנן לרבי יהודה ובמקום נזקא דרבים שרייא איסורא דרבנן אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב דהא דמפליגי בין גחלת של עץ לשל מתכת דכל כמה דלא כביא אית בה סומקא וחזו לה ולא אתי לאתזוקי בה אבל של מתכת אע"ג דאזיל סומקא לא כביא ואתי לאתזוקי משמע דסבירא ליה ז"ל דבתרווייהו איכא איסורא ועל כרחין בשל מתכת בשהגיע לצרוף ובדהוי פסיק רישיה ואלו דברי תימה שהאיך יתיר שמואל מלאכה דאורייתא שלא במקום סכנת נפשות. אלא שנראה שהרב ז"ל סובר דנזקא דרבים בסכנת נפשות חשיב לן:

תנו רבנן נותן אדם חמין לתוך צונן ולא צונן לתוך חמין דברי ב"ש. פרש"י ז"ל משום דתתאה גבר. ולא נהירא דאם כן תיקשי למאן דאמר התם בפרק כיצד צולין דעילאה גבר דעד כאן לא פליג ב"ה אלא בכוס דהוי כלי שני וכדאיתא בסמוך. ועוד דאפילו למאן דאמר תתאה גבר הוא מודה דבכדי קליפה אסור דעד דמקרר לה תתאה לעילא מיבלע בלע וא"כ הכא נמי לימא דמבשל ליה עליון לתחתון בכדי קליפה וליתסר אלא הכי פירושא נותן אדם חמים לתוך צונן לפי שהן מתקררין בעירויין ומתערבין ממש בתוך הצונן ואין כח בהן לבשל ואפי' בבאין מכלי ראשון דאפילו תמצא לומר דעירוי ראשון ככלי ראשון הני מילי במערה על גבי תבלין וכיוצא בהן שאין החמין מתערבין בתוכן אלא מכין עליהן בקילוחן ומבשלין אבל מים במים שהם מתערבים ממש אין כח בקלוח לבשל המים התחתונים אבל לא צונן לתוך חמין אפי' בכוס שהוא כלי משום דגזרי ב"ש כלי שני אטו כלי ראשון וב"ה מתירין דלא גזרי בכלי שני כלל. אבל באמבטי שהוא כלי ראשון חמין לתוך צונן כלו' שמערה מאמבטי חמין שבו לתוך מים צוננים שבכלי אחר מותר דעירוי דכלי ראשון לא חשיב לן ככלי ראשון כל שהוא נשפך לתוך הצונן. ולא צונן לתוך החמין כלומר אפי נותן לתוכו מים צוננין הרבה שאינו אלא להפשירן דאע"ג דבמיחם תנן במתני' שנותן לתוכו כדי להפשירן. רבי שמעון בן מנסיא אוסר וקס"ד השתא דאסיפ' קאי וטעמיה משום דסבירא להו דעירוי דכלי ראשון אפי' כשנופל לתוך הצונן ככלי ראשון הוא או שתאמר שאין דין זה נוהג אלא באמבטי בלבד כנ"ל ומקצתו מדברי הרשב"א ז"ל:

סכר רב יוסף למימר ספל הרי הוא כאמבטי. היינו משום דספל נמי לרחיצה קאי ומקפדין בחממותו מחמרינן ביה אפילו בכלי שני. ודייק לה רב יוסף מדקתני במה דברים אמורים בכוס דאלמא לא משכח תנא היתירא אלא בכוס משים דכיון דלשתיה בעי להו לא מחממין להו כולי האי ואסיקנא דספל אינו כאמבטי אלא דיניה ככוס. וכיון דאסיקנא דספל אינו כאמבטי משמע דרבי שמעון בן מנסיא אסיפא קאי כפשטא דברייתא דלא מפקינן לה מפשטה למימר דארישא קאי אלא מדוחקא דפרכי' דהוה קשיא לן למאי דסלקא דעתין דספל הרי הוא כאמבטי רחיצה בחמין ליכא אבל כיון דמסיקנא דספל אינו כאמבטי ולא קשיא לן מידי הילכך הדרינן לפשטא דברייתא דרבי שמעון בן מנסייא אסיפא קאי:

הילכך לענין הלכה דאמבטי בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין אסור כר"ש בן מנסייא דאיפסיקא הלכתא כוותיה ואפי' להפשיר נמי אסור דבאמבטי לא שרינן מידי אבל כלי שני בכל ענין שרי ולית לן למידק אי הוו טפי ממפשירין או לא כיון דכלי שני אינו מבשל דאע"ג דתנן אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן לא תידוק מינה דטפי מהפשר אפי' בכלי שני אסור דליתא אלא משום דכלי שני אינו מבשל חמים שלו הפשר חשיב לן. אי נמי משום מיחם נקט הכי אבל בכלי ראשון כמיחם וכיוצא בו שני בכל ענין שרי. וספל נמי כלי שני דמי אבל בכלי ראשון כמיחם וכיוצא בו לתת לתוכו מים מועטין בכדי שיוחמו אסור מים מרובין כדי להפשירן שרי. זה נראה לי לפי הצעה של שמועה:

אבל רבינו חננאל והרב אלפסי ז"ל כתבו דר"ש בן מנסייא אריש' פליג דאפילו בכוס צונן לתוך חמין אסור ולית הילכתא כוותיה דמדרב' דהוא בתרא דחזינן ליה דלא קפדי. וטעמייהו צ"ל דאע"ג דלמאי דסליק אדעתין מעיקרא הוא דאמרינן דרבי שמעון בן מנסייא ארישא פליג כיון דמתמהינן בגמרא ואמרי מי סברת רבי שמעון בן מנסייא ארישא פליג אסיפא פליג משמע דקושטא דמילתא הכי איתא הילכך לפי זה נקטינן דאפילו באמבטי חמין לתוך צונן שרי:

מערה אתמר. וקיימא לן הכי דבכלי שני אפי' מערה מותר ובאמבטי אפי' היכא דממסיק כלי אסור דהא אמרינן שבקש להניח לו פך של שמן באמבטי ואמרנו טול בכלי שני ואתן ואפשר דהוא הדין בכל כלי ראשון:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה