חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף מא:
מני רבי שמעון היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר וא"ת והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות לאו קושיא היא דלא פסיק רישיה הוא דאפשר שלא יצרף הכלי בענין זה אלא אי קשיא הא קשיא דרבא משמע דוקא לרב שמעון היא דשרי הא לרבי יהודה אסור מפני שהוא מצרף ובאוקמתא דאביי נמי אמרינן הכי בהדיא ומיחם שפנה ממנו חמין לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שהוא מצרף רבי יהודה הוא דאמר דבר שאין מתכוון אסור ואלו בפרק אמר להם הממונה משמע דאפי' לרבי יהודה שרי דגרסי' התם תניא רבי יהודה אומר עששית של ברזל היו מחמין ערב יום הכפורים ומטילין לתוך צונן בשביל שתפוג צנתו כלומר לצורך טבילות שהיה טובל כהן גדול יום הכפורים ואקשינן מי אמר אביי הכי והתניא בשר ערלתו אפילו במקום בהרת יקוץ והוינן בה קרא למה לי ואמר אביי לא נצרכה אלא לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ומפרקי' מדאורי' אבל הכא צרוף דרבנן הוא כך היא גרסת רש"י ז"ל שם אלמא משום דצירוף מדרבנן הוא בדבר שאין מתכוין שרי ליה לרבי יהודה. י"ל שאין עיקר הגרסא כמו שכתבה רש"י ז"ל אלא כך היא ברוב הספרים הני מילי בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא ואין שבות במקדש והכי פי' דכי שני אביי מעיקרא אפילו תימא כשהגיע לצירוף דבר שאין מתכוין מותר הכי בעי למימר דכיון דדבר שאין מתכוין אפילו לרבי יהודה לא אסיר לגבי שבת אלא מדרבנן דמלאכת מחשבת אסרה תורה במקדש שרי לגמרי דאין שבות במקדש אלא דתלמודא אפסקיה ופרכיה דמסתיים מילתא דהוה סבירא ליה לתלמודא דאביי והכי קאמר דבכולהו איסורי דבר שאין מתכוין לרבי יהודה לא מתסר אלא מדרבנן ופרכי' ומי אמר אביי הכי דדבר שאין מתכוין לרבי יהודה לא מיתסר אלא מדרבנן והתניא בשר ערלתו כו' ומדאמר אביי דקרא אצטריך לרב יהודה דאמר שאין מתכוין אסור אלמא לדידיה איסורא דאורי' איכא דאי לא קרא למה לי ומשנינן לפרושי מילתא דאביי דאין הכי נמי דבכל התורה כולה שאין מתכוין לרבי יהודה אסור מדאורייתא אבל בשבת בלחוד הוא דלא מיתסר אלא מדרבנן משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דליכא איסורא אלא מדרבנן בעלמא במקדש שרי שאין שבות במקדש:
ומיחם שפנה ממנו חמין לא יתן מים כל עיקר מפני שהוא מצרף ואם תאמר וכיון דפריק ליה למתני' שפיר דמתוקמא ככולי עלמא מאי דוחקיה לאסוקי אבל מיחם שפנה ממנו מים כו' לאוקמא כרבי יהודה דלא קיימא לן כוותיה. ועוד דמשמע דאביי גופיה כרבי שמעון ס"ל והא אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת וחד מינייהו גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יכוין לעשות חריץ ומסתמא אביי כרביה ס"ל וא"כ אמאי דחיק לאוקומ' מתני' כר' יהודה י"ל מתני' קשתי' דמדקתני המיחם שפנה ממנו מים אלמא בשפנה ממנו מים לעולם אסור וכדרבי יהודה. ומאי דלא משמע ליה המיחם שפנה ממנו אף על גב דקראי כתיבי טובא בכי האי גוונא דהא כתיב פנו דרך וכתיב ופנו את הבית ואחריני טובא ובלשון חכמים נמי פנו מקום לבר לואי. אפילו הכי כיון דאשכחן נמי בדוכתי טובא בתלמודא שהם מזכירים פנוי על הדבר המופנה בעצמו כדאמרי' המפנה חפציו מזוית לזוית מפנין ארבעה וחמש קופות פנו כלים מפני הטומאה ותנן ועתיד לפנותו פנו מאני מבי גברי לבי נשי והוה ליה למיתני שפנה ממנו מים כי היכי דלא נטעי בה כיון דנפקא מינה לרב יהודה ולרבי שמעון לענין צירוף:
לא שנו אלא שיעור להפשיר אבל שיעור לצרף אסור. הך פלוגתא אלישנא דרב אדא בר אהבה ואלישנא דאביי אתיא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דלאוקמתא דרב אדא הוי שיעור לצרף כל שהוא נותן מים מרובין כל כך שהן מצננין את הכלי וכן נמי לאוקמתא דאביי הוי שיעור לצרף כל שהוא נותן מים מרובין כל כך שהן מצננין את המים שבתוך המיחם תחילה ומצננין ג"כ את הכלי: