חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף כב:
ובה היה מסיים פרש"י ז"ל היה מסיים ההטבה ששאר נרות היה מטיב בשחרית וזו היה מטיב בין הערבים ואוחז הישנה בידו או מניחה בכלי עד שנותן לתוך נר מערבית שמן ופתילה ומדליק השאר ממנה. והקשה הריב"א ז"ל אם כן באותה פתילה שהוציא מן הנר היה מדליק נר מערבית אף האחרות ג"כ היה יכול להדליק ממנה וכיון שהוציאה מן הנר אין צריכה עליה וכיון שכן מאי פריך לרב הא ליכא משום בזויי מצוה ולא משום אכחושי מצוה ואפשר לתרץ שעל כרחו היה לו להדליק מן המערבי עצמו דקרא כתיב להעלות נר תמיד דמשמע להעלות אחרים כלומר שצריך שיהא במנורה נר קבוע להדליק ממנו אחרים אבל בתוס' פירשו שבעוד שהפתילה ישנה בנר מערבי היה מדליק ממנה השאר והיה מטיבה ונותן בה שמן ופתילה חדשים והדליקה מן האחרות ולפי זה כי קאמר ובה היה מסיים קאי אהדלקה:
מאי הוי עלה. הקשו בתוס' מאי קא בעי ומאי קא פשיט ליה דהא מאן דאמר דטעמיה דרב משום אכחושי מצוה איתותב וכיון שכן על כרחך כי אסר רב בקנסא אסר ומינה דשמואל אפילו בקנסא שרי ומשמע דקיימא לן כשמואל מדאמר אביי דהני תלת עביד רבה כוותיה וכיון שכן היכי פשיטנא דאי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר לא סמכינן עליה אלא הדרינן לכללין וכי גרע מקנסא ותירצו דאע"ג דרבה בהני תלת הוה עביד כשמואל בפלוגתא דמדליקין מנר לנר לא סמכינן עליה אלא הדרינן לכללין דקיימא לן הלכתא כוותיה דרב באיסורי הלכך אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר לרב דלאכחושי מצוה לא חיישי' ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר דהו"ל כקינסא. נמצא לפי שיטה זו דכיון דאסיקנא דהדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר אבל על ידי קינסא לא דקיימא לן כרב ונראה שאין זו שיטת הרב אלפסי ז"ל שהביא בהלכות הא דאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת כו' משמע דס"ל דקיימא לן כשמואל דאמר מדליקין מנר לנר לפיכך נראין הדברים כמו שפירש ריב"א ז"ל דהכי קאמר השתא דמסיקנא דלמאן דאמר משום אכחושי מצוה קשי' ועל כרחין טעמי' דרב משום בזויי מצוה מאי הוי עלה לרב להדליק משרגא לשרגא ואע"פ דלעיל הוה פשיטא לן משום בזויי מצוה משרגא לשרגא שרי הדר תלמוד ובעי לה משום דאי הנחה עושה מצוה אפי' למאן דאמר משום בזויי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור אלא דלעיל הוה נקטינן לה כפשטא דמשרגא לשרגא שרי ומשום דקיימא לן הדלקה עושה מצוה והא דקא בעו לה הכא אליבא דר' לא משום דק"ל כוותיה אלא משום דנפקא מינה לשמואל וכמו שנפרש וקא פשיט ר"ה בריה דר"י דאי הדלקה עושה מצוה רב אפילו משרגא לשרגא דשרי א"ל דדוקא משרגא לשרגא שרי לפי שאע"פ שבשעת ההדלקה אין הנר של מצוה סופו שיהא נר מצוה לאחר הנחה אבל קינסא שלא יהא לעולם הוא עצמו מצוה אפשר דאפילו לשמואל דאסור ולפי שיטה זו כיון דאסיקנא דהדלקה עושה מצוה על כרחין אפילו בקינסא שרי שמואל וקיימא לן כוותיה ואין כן דעת הרמב"ם ז"ל שכ' דלמסקנא על ידי קינסא אסור והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות מגילה וחנוכה ומדליקין מנר חנוכה לנר חנוכה וכתב עליו הראב"ד ז"ל ועל ידי קינסא: