חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף כא:
לא דאי לא אדליק מדליק כלומר אבל לאחר שיעור זה אינו מדליק וכתבו בתוס' שלא אמר כן אלא בדורות הראשונים שמדליקין מבחוץ אבל עכשיו שמדליקין בבית בפנים כל שעתא ושעתא זימניה הוא דהא איכא פרסומי ניסא לאותן העומדין בבית:
אי נמי לשיעורא. פי' הרב אלפסי ז"ל בהלכות שאם היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו ונ' מדבריו שמותר להסתפק ממותר השמן שבנר וכ"ש הוא שלא הקצה אותה אלא למצותה וכל זמן שדולקת והולכת בתוך זמן מצותה הא כבתה מותר דומיא דעצי ונוי סוכה שמותרין לאחר החג אבל מקצת הגאונים ז"ל כתבו דאם כבתה ונשאר שמן שבנר ביום ראשון מוסיף עליו ומדליק ביום שני ואם נשאר בה ביום האחרון עושה לו מדורה ושורפו במקומו שהרי הוקצה למצותו ולפי דבריהם יש לחלק בין זה לעצי סוכה ונויה דהתם לא מקצי להו אלא לימי החג לפי שנעשים להשאר אחר החג ולא מקצה להו למצותן לגמרי אבל שמן ופתילה שעשויין להתבער לגמרי כי יהיב להו בנר לגמרי מקצה אותן למצותן דאין אדם מצפה מתי תכבה נרו ואם נשתיירו הרי הן אסורין שהרי הקצה אותן לגמרי למצותן ודומה לעצי סוכה ונויה שנפל בתוך החג שאסורים כדמוכח במסכת ביצה בפרק המביא ולא דמי לנר של שבת שעשוי להיות כלה למצותו ואפילו הכי נהנין אחר השבת מן השמן ומן הפתילה משום דהתם אף בעודו דולק למצותו נהנין ממנו מה שאין כן בנר חנוכה:
והמהדרין מן המהדרין. כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מגילה וחנוכה דקאי אנר לכל אחד ואחד דלב"ה אם היו אנשי הבית עשרה בליל ראשון מדליק עשר נרות ובליל שני עשרים ובליל ג' שלשים ובתוספות אמרו דלא משמע הכי דא"כ ליכא הכירא לימים היוצאים שהרואה יחשוב שכמנין זה יש בני אדם בבית:
אמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה למטה מעשרה. לענין הלכה פסק ר"ח ז"ל כרבינא דלא שבקינן מאי דפשיטא להו לרבא ורבינא ונקטינן מאי דאידחי בגמרא בדרך דילמא בעלמא וכן פסק הר' יונה ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא כתבה: