אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף יז:

דף יז.

הניחא לרבי מאיר אלא לר' יוסי שבתרי הוי ה"ה דהוה מצי למימר הכי לרבי טרפון אלא שמא דאיכא מנייהו נקט ראיתי לרש"י ז"ל שפירש מניינא דשמונה עשר דבר תשעה דפוסלין את התרומה ואין קורין ואין פוסלין הא חד תרי פשו להו שבעה צנור ומרדע ובנות כותיים ובוצר לגת וגדולי תרומה ונותן כיסו לנכרי ופתן ושמנן. ותמהני לדבריו שהוא מונה בנות כותיים לרבי מאיר היאך הוא גורס לעיל אי הכי לרבי יוסי בציר להו אמר רב נחמן בר יצחק בנות כותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו והא בנות כותיים מניינא נמי לרבי מאיר היא ועוד היאך אפשר לגרוס כן והא במסקנא דסוגיין רבי יוסי באוכלין וכלים דמני בתרתי הוא דמני להו לי"ח דבר והמחוור שבמנין מה שכתוב בספר המאור בשם הגאונים שמונה שפוסלין את התרומה כד מסלקת טבול יום ממניינא וחשבת האוכל אוכל ראשון ואוכל שני בתרתי ואוכלין וכלים בחדא המניח כלים תחת הצנור גזרו בהקפו של מרדע משום עביו. הבוצר לגת גזור שמאי והלל ולא קבלו מנייהו ואתו תלמידייהו וגזור וקבלו מנייהו י"ב גדולי תרומה תרומה י"ג מי שהחשיך לו בדרך גזרו עליו שיהא נותן כיסו לנכרי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שריא ליה אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים גזירת התר הבאה מכלל איסור. י"ד פתן ט"ו יינן י"ו שמנן י"ז יחוד דבנותיהן י"ח תינוק גוי שהוא מטמא בזיבה ולרבי יוסי דאומר עדיין מחלוקת במקומה עומדת דכל המניח כלים תחת הצנור חשוב אוכלין וכלים בתרתי:

מתניתין בית שמאי אומרים אין שורין דיו כו' טעמא דכל הני לב"ש אליבא דרבה משום דכיון דאי עביד בשבת מחייב חטאת גזרו בית שמאי ערב שבת אטו שבת ולרב יוסף טעמא דב"ש בכולהו משום שביתת כלים וכמו שיתבאר בסמוך בס"ד וא"ת פריסת מצודות לב"ש מאי טעמא אסירא דהא בשבת כי האי גוונא לא מחייב חטאת דאינו יודע אם יצוד אם לאו ותירצו בתוס' דזימנין דאתי לידי חיוב חטאת שבשעת פריסתו יצוד דהכי תניא בתוספתא הפורס מצודה לבהמה או עוף ונכנסו לתוכה חייב. ולי אין צריך לכך דב"ש היינו טעמייהו שמא שיראה שהיא גורם שתעשה מלאכה בשבת לא יהא אסור שמחמת שאינו אלא גורם הוא שמותר אלא מחמת שהמלאכה עצמה מותרת הילכך אי שרינן פרוסות מצודות שהיא גרימת צדה יהיו סבורים דצידת עצמה שריא:

אלא כדי שיצודו וא"ת ומנא ידע מתי תבוא החיה וי"ל בפורס במקום גדודי חיות דמסתמא יכנסו שם לזמן מועט והכי איתא בירושלמי דמוקי לה בפורס בחורשין וצריך לומר שהמצודה היא בענין שאינה לוכדת אלא פעם אחת שאם לא כן מה הועילו כדי שיצודו מבעוד יום הרי נצודו בה ג"כ משחשיכה:

ב"ש אומרין אין מוכרין לנכרי כו' וא"ת בין לרבה בין לרב יוסף מאי טעמייהו דב"ש דהא הכא לרב יוסף ליכא משום שביתת כלים ולרבה נמי אי עביד כי האי גוונא בשבת לא מחייב חטאת תירצו בתוס' דכיון דגוי בעביד בידים מוחלף בשלוחו של ישראל הילכך כל כי האי גוונא אע"ג דלא אתא לידי חיוב חטאת גזרו ב"ש בין לרבה בין לרב יוסף אבל בכלים שאין המלאכה נעשית בידים לא גזרו בית שמאי אבל היכא דאתי לידי חיוב חטאת לרבה אי נמי דאיכא משום שביתת כלים לרב יוסף ולפי הטעם שכתבתי למעלה אין אנו צריכים לכך אליבא דרבה מ"מ כיון שהישראל גורם שתעשה מלאכה בשבת שיש באותה מלאכה חיוב חטאת גזרו בה ב"ש:

ב"ש אומרים אין נותנין עורות לעבדן וא"ת ולרב יוסף דאמר דטעמיה דב"ש משום שביתת כלים מ"ט אסרי הכא ב"ש דהא שביתת כלים לא מקריא אלא לאסור שלא יעשה הכלי מלאכה אבל לא שיהא הכלי מקבל המלאכה וראיה לדבר דהא לרב יוסף שרו ב"ש מוגמר וגפרית כד מנחי אארעא אף ע"פ שהכלים העליונים מתגפרין ושבעין אלמא לא שייכא שביתת כלים אלא לאסור שלא יעשה הכלי מלאכה אבל לא לאסור שיקבל הכלי מלאכה ועורות לעבדן כה"ג הוא וכיון שכן מ"ט אסרי ב"ש אליבא דרב יוסף בשלמא לרבה איכא למימר דאע"ג דאי יהיב להו להני עורות בשבת לא מחייב חטאת מ"מ גורם הוא מערב שבת שתעשה בשבת מלאכה שחייבין עליה חטאת וכמ"ש למעלה אבל לרב יוסף קשיא וי"ל דהכא נמי דכיון דנכרי קא עביד בידים מיחלף בשלוחו של ישראל וכמו שפרש"י ז"ל בגמרא בההיא דלא ימכור אדם חפצו לנכרי:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה