חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף יז.
אמר ר"ט אקפח את בני כו' פי' בתוס' דלשון שבועה הוא כלו' אקפח אם אין דבר זה אמת שהלכה זו מקופחת דבענין זה מצינו במקרא אם תצאו מזה כלומר שלא תצאו מזה:
טמאוהו משום כלים המאהילים על המת פרש"י ז"ל טמאוהו טומאת ערב ומאן דחזא סבר שטמאוהו טומאת שבעה מדין אהל וא"ת היכי דמי אי בפשוטי כלי עץ פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה אי דאיכא חרב חרב הרי הוא כחלל י"ל דהכא במאי עסקי' בשיש במרדע בית קיבול לחרב המרדע וטמא משום מקבלי כלי עץ ואע"פ שהוא בית קיבול העשוי למלאת שמיה קבול כדאמרינן בסוכה בנקבות פסולה וזה לדברי האומרים דלא אמרינן חרב הרי הוא כחלל אלא בכלי מתכות אבל לדברי האומרים שאפילו בכל הכלים אמרינן וכמ"ש בפרק לא יחפור צריך לומר דרבי טרפון הכי קאמר שמע השומע שטמאוהו לאו בר טומאת שבעה והיה סבור שהוא מדין אהל שיהא כל העומד תחתיו טמא אע"פ שאינו נוגע בו וטעה משום מגע בלבד הוא שטמאוהו טומאת שבעה לפי שנגע בכלי שקבלו טומאה מן המת שהוא בחלל אבל העומד תחתיו שאינו נוגע טהור גמור הוא ורבי עקיבא תקן שהאדם הנושא כיון שעל כרחנו הוא טמא טומאת שבעה מדין נוגע שיהא טמא מדין אהל ונפקא מינה שהנזיר מגלח על טומאת שלישי ושביעי מה שאין כן בנוגע כדאמרינן במסכת נזיר אטו מאן דנגע בכלים בר הזאה הוא בתמיה אבל שאר אדם וכלים כיון שאין בהם טומאה דאורייתא כלל לא חשו בהן שום טומאה: