חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף יא:
אמר אביי היא היא פי' אע"ג דסבר אביי דלא גזרינן גזירה לגזירה דהא איהו גופיה מקשה בפ"ק דיום טוב היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה הכא בהוצאה מתוך שהוא קלה בעיני כל אדם שברשות היחיד מותר לפנות חפצים מזוית לזוית ס"ל לאביי דמחמרינן בה וגזרינן בה גזירה לגזירה וכל מאי דשקלינן וטרינן בשמעתא למימר דגזרינן גזירה לגזירה בהוצאה היא:
רבא אמר היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה וקיימא לן הכי וא"ת אם כן למאי איצטרכי' למימר לקמן גבי יוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשיכה דטעמא משום דכיון דחייב אדם למשמש בהן מדכר דכיר להו תיפוק לי דאפילו היוצא בשבת בתפילין פטור הוא כדאמרינן לקמן בפרק במה אשה יוצאה וכיון דהיא גופא גזירה לית לן למגזר אליבא דרבא ערב שבת אטו שבת י"ל דשני תפילין דכיון דדרך מלבוש הוא ואין אדם פושט עצמו בחוץ אי לאו טעמא דמשמוש הוה ליה ערב ושבת כולה חדא גזירה ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ' במה אשה דכל שאסור לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר ואפילו בדברים שאם יצא בהם לרשות הרבים פטור שאינו אלא מדרבנן וטעמא דמילתא משום דכיון שהן תכשיטין ואין דרך לפושטן הוה ליה חצר ורה"ר כולה חדא גזירה ואליבא דרב' צריכים לפרושי דכי תנן במתני' שמא ישכח ויצא לא משכח' המחט חיישינן דאפילו שכחה ליכא איסורא דאוריי' דהא אמרינן בסוף פרק הרגל הכיר בה ושכחה לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה ואי גזרינן ערב שבת אטו שבת הויא ליה גזירה לגזירה אלא שמא ישכח שהוא שבת קאמר מתוך שהוא יוצא במחטו כדרכו בחול וא"ת תינח הכא אבל לקמן דאמרינן בתפילין שמתוך שממשמש בהן מדכר דכר היכי אתי שפיר לרבא דאדרבה המשמוש גורם שכחת שבת שהרי רואה את עצמו כענין שהוא עומד בחול י"ל דכיון שהוא חייב למשמש בהן בכל שעה מפני קבלת עול מלכות שמים זה יגרום לו שיזכור את יום השבת לקדשו:
מאי גת כו' אלא לאו כרמלית פירוש ואע"פ דאין כרמלית בכלים וכמו שפירש"י ז"ל גבי קונה דאמרינן פחות מכאן מטלטלין גת שני דכיון דמחובר לקרקע אין תורת כלי עליו:
ולענין הלכה קיימא לן כרבא הלכך עומד אדם בכרמלית ומטלטל ברשות היחיד או ברשות הרבים וכן נמי עומד ברשות היחיד או ברשות הרבים ומטלטל בכרמלית וכן נמי הא דתנן לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים או ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד מוקמינן לה בפרק בתרא דעירובין אמר רב יוסף בחפצים הצריכים לו ודברי הכל כלומר דאפילו רבנן דפליגי עליה דר' מאיר התם ואמרי עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים או ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד בחפצים הצריכים לו מודו דאסור דמתוך שהן צריכים לו יבא למשכן אצלו וקיימא לן כרבנן מדאמרינן התם אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר ונמצא פסקן של דברים דעומד אדם ברשות היחיד ושותה ברשות הרבים אי נמי איפכא כל ששותה בחפצים שאינן צריכים לו אבל שותה בחפצים שהן צריכין לו אסור אא"כ הכניס ראשו ורובו והני מילי מרשות היחיד לרשות הרבים או איפכא אבל מאחד מן הרשויות לכרמלית או מכרמלית לאחד מהן שותה אע"פ שלא הכניס ראשו ורובו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות שבת אבל בתוס' מפרשי' דכי קאמרינן התם בחפצים הצריכים לו ודברי הכל טעמא קא יהיב דבחפצים הצריכים לו כ"ע מודו דלא יעמוד ברשות היחיד ויטלטל ברה"ר או איפכא והכא חפצים הצריכים לו נינהו שהוא צריך לשתות ולפי זה לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברה"י א"נ איפכא אפילו שותה בכלים שאין צריכים לו:
לא נצרכה אלא לבו ביום פי' אבל בזב על שתי ראיות אפי' בו ביום חייב משום דמיבעי ליה למבדקיה דקיימא לן שהזב מטמא בראיות כבימים: