חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף יא.
ולוזיף מר וליפרע מכאן נראה דאפילו קבל עליו תענית ואמר יום זה לוה ופורע דאל"ה היכי אמר ליה בהדיא לוזיף ומנ"ל דלא אמר יום זה והכי נמי משמע מדאמרינן בפ"ק דעירובין דאפילו באומר סלע זו לצדקה כל שלא בא ליד גבאי לוה ופורע וכן דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל אבל יש מי שאומר דביום זה אינו לוה וכי אמרינן לוה אדם תעניתו ופורע דוקא כשקבל עליו בו ביום תעניות ולא פי' ימים ידועים ואח"כ נדר להתענות יום ידוע בעד אחד מאותן ימים דכיון שאותו יום אינו מעקר וכשהוא לוהו עדיין נשאר עיקר נדרו קיים בכה"ג לוה ופורע אבל אמר בתחילת נדרו יום זה אינו לוה והכא דרך מוסר היה מחזר שיאכל אצלו ואומר שמא לא יום זה אמרת ולוה ותפרע והכי מוכח בירושלמי בפרק קונם דדוקא יום סתם הוא דלוה אבל ביום זה לא דגרסינן התם נדר להתענות ואכל אבד תעניתו ורב אמר בשם רבנן הא דאמרינן סתם אבל יום זה מתענה ומשלים ע"כ הביאו הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו פ"ק דתעניות ומשמע דהתם טעמא דביום סתם אבד תעניתו משום שיכול להתענות ביום אחר תחתיו דלוה ופורע אבל ביום זה דלא שייך למימר לוה ופורע משלים והתם נמי מייתי לעיל מינה ההיא דלוה אדם תעניתו ופורע:
סיפא אתאן לדברי תורה כתב בספר המאור דאע"ג דאין מפסיקין דרישא בדאיכא שהות וכדכתיבנא לעיל האי אין מפסיקין דאתאן לדברי תורה אפילו בשאין שהות קאמר דלדברי תורה אין מפסיקין כלל ועוקרין את התפלה לגמרי שהיו עושין בעבור שנה שהיו עוקרין את הכל מפני חשוב העיבור ודוקא בחברים כגון רשב"י והיינו דקאמר ר"י לא שנו אלא כגון רשב"י וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ואי בדאיכא שהות כגון אנו למה מפסיקין וכי אסור לעסוק בתורה קודם שיתפלל א"ו כדכתיבנא:
כגון רשב"י והא דאמרינן לקמן בפ' במה מדליקין עליה דרשב"י כי הוה יתיב במערתא דכי מטי עידן צלויי לביש ומיכסו ומצלו ההוא מצלו היינו לק"ש:
כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה והא דאמרינן דקרי ר' זירא עליה דר' ירמיה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה כגון שלא היתה עוברת אי נמי באותו זמן היתה תורתו אומנותו: