חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ד:
ודילמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה בעינן פרש"י ז"ל דדייק ליה מדלא קתני ר' עקיבא מחייב שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה ולא נהיר דדילמא לא מחייב שתים משום דלא מחייב אתולדה במקום אב ועוד דבסמוך קאמר רב יהודה מחייב היה רבי שתים אע"ג דקתני סתמא ר' עקיבא מחייב ולר' עקיבא נמי איכא למימר דמאי מחייב מחייב שתים לכך פי' בתוס' דהא דפרכי' הא עקירה בעינן משום דאיכא למילף ממשכן שהיו נוטלין ממושבותם דמסתמא היה בהם ארבע על ארבע ונותנים לעושי המלאכה:
אלא אמר רב יוסף הא מני רבי היא הקשו בתוס' ז"ל למה הוצרכו רבה ורב יוסף לאוקמי מתני' כתנאי והא סבירי להו בפרק בתרא דעירובין דמחשבתו משויא ליה מקום דאמרינן התם אמר רב יוסף השתין ורק חייב חטאת ופרכינן והא בעינן מקום ארבעה וליכא ומשני מחשבתו משויא ליה מקום דאי לא תימא הכי הא דאמר רבה זרק בפי הכלב או בפי הכבשן כו' תי' ר"ת דכי אמרינן מחשבתו משויא ליה מקום היינו היכא דלא ניחא ליה אנא בענין זה כמו משתין ורק שאינו יכול להשתין ולרוק בענין אחר וכן זרק בפי הכלב או בפי הכבשן שרוצה שיאכלו הכלב או שישרף בכבשן אבל הכא דאינו חושש שאם יקבלנו בידו או בכנף נגדו ליכא למימר מחשבתו משויא ליה מקום:
הכא למטה מעשרה וא"ת למטה מעשרה נמי תעשה כרמלית ואע"פ שהאדם תופסה בידו כשם שלמעלה נעשית רשות היחיד ואע"פ שהוא תופס אותה כדאמרי' אלא טרסקל ברה"ר רשות היחיד הוא ולא מילתא הויא כיון שהוא כלי לא עשו אותו כרמלית כדאמרינן לקמן בקופה עשרה שהיא רשות היחיד ובפחות מכאן אמרינן דמטלטלין ממנה לרשות הרבים ומרה"ר לתוכו וכמו שפירש"י ז"ל דלא גזרו רבנן לבטלה מתורת כלי הואיל וכלי הוא:
או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נח וא"ת והא אמרינן בפ"ק דבבא מציעא אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפצו דגים ונכנסו לתוך הספינה הכי נמי דלא קני ומהדרינן מי דמי התם ספינה מינח נייחא ומייא הוא דקא ממטו לה וי"ל דהתם כל חצר שאינה מהלכת קניא וספינה אינה מהלכת אלא מיא קא ממטו לה אבל גבי שבת בעי הנחה והא נייחא ולא ניחא:
בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי וא"ת וכיון דס"ל הכי מעביר ארבע אמות ברשות הרבים לבן עזאי היכי משכחת לה לימא כל היכי דאזיל כעומד ופטור וכן נמי לר' עקיבא דאמר קלוטה כמי שהונחה זורק ארבע אמות ברשות הרבים היכי משכחת לה דחייב נימא בכל דוכתא כמי שהונחה וי"ל דארבע אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה ולא גמרינן מינה ובירושלמי מקשו הכי על דעתיה דבן עזאי אין אדם חייב על ארבע אמות ברה"ר לעולם דהרי היא כמי שהונחה על כל אמה ואמה ומשני משכח' לה בקופץ ומדלא הקשו הכי בגמרא דילן ש"מ דלא חשו לפירכא ולא איצטרכו לשנויי בקופץ משום דגמרא גמרינן לה כדאיתא בפרק הזורק וכדכתיבנא: