חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ד.
וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך וא"ת והא אמרי' בפרק בכל מערבין ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא כי היכי דלא ליעביד עם הארץ איסורא רבה וי"ל התם כדי שלא יאכל עם הארץ טבל על ידו דאמר לו מלא לך כלכלה של תאנים מתאנתי אבל הכא שלא נעשה האיסור על ידו אין אומרים לו חטוא אפילו איסור קל כדי שלא יבא חבירו לידי איסור חמור. אי נמי י"ל דדוקא היכא דפשע קאמרינן וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטוא אבל היכא דלא פשע לא והיינו דתנן בהשולח דמי שחציו עבד וחציו בן חורין כדי שיקיים פריה ורביה כופין אותו ועושה אותו בן חורין ואע"ג דאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה והיינו בריש תמיד נשחט דאתי עשה מפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וקא עברי כהני בעשה דהשלמה ומקריבין למחוסר כפורים כדי שיקריב פסחו. והא דאמרינן בפרק השולח גבי חצי' שפחה וחציה בת חורין שנהגו בה מנהג הפקר וכופין את רבה לעשות אותה בת חורין התם היינו טעמא לפי שהיתה מחזרת וממציאה עצמה לזנות ודמו גברי לאנוסים ולא לפושעים ועוד דמצוה דרבים שאני כדאמרינן בדרבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה ואמרי' התם מצוה דרבים שאני:
והא בעינא עקירה והנחה מעל גבי מקום גבוה ארבעה פי' גמרא גמירי לה הכי:
למימרא דפשיטא ליה לרבא דבקלוטה כמי שהונחה פליגי וא"ת מאי קושיא לעולם מבעא בעי לה ומדנקט רבי עקיבא דלא מסתפקא מתניתין מינייהו ושביק רבנן דאפשר דמסתפקא מתניתין מנייהו יש לומר דאם איתא דמספקא ליה איכא לספוקי נמי דאפילו כרבי עקיבא לא אתיא דדילמא לכ"ע לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה ור' עקיבא לא מחייב אלא בזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע ובדיוטא אחת דבכה"ג הוא דאיכא למילף זורק ממושיט כדאיתא לקמן בפרק הזורק הא בשתי דיוטות אי נמי במרשות היחיד לרשות הרבים אי נמי מרשות הרבים לרשות היחיד דליכא למילף ממושיט אימא לך דאפילו לרבי עקיב' בעי הנחה על גבי מקום ארבעה ולא אמרינן קלוטה כמי שהונחה ואע"ג דרבא כי מוקים פלוגתייהו במילף זורק ממושיט שסיים מילתיה ואמר אבל למטה מעשרה דברי הכל מחייב מהאי טעמא דאמרינן קלוטה כמי שהונחה רבא לא בדוקא אמר לה אלא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר נמי איפכא אלא דרבה חש לפרש כל הבעיות ומשום הכי קא מקשינן למימר דפשיטא ליה לרבא דאם איתא דמבעיא ליה כי היכי דאפשר דמסתפקא מתניתין מדרבנן אפשר נמי דמסתפקא מדרבי עקיבא וא"א דרבי עקיבא היא קאמר אפשר נמי דרבנן היא ומאי חדא דנקט ר"ע טפי מרבנן אלא ודאי פשיטא ליה: