אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף ג:

דף ג.

כרשות הרבים לא דמיא מידו דעני כרה"י לא דמי' מידו דבע"ה זו היא גירסת רש"י ז"ל ופי' דכשגופו ברשות הרבים וידו ברשות היחיד אין לידו תורת רשות הרבים מידו דעני. ולא נהיר דאי הכי פשיטא דהיכי תיסק אדעתין דבתוך מחיצות יהא דין רשות הרבים והלא אפי' באויר רשות הרבים למעלה מעשרה אינו רה"ר לפיכך נראין הדברים כגירסת ר"ח ז"ל דגריס הכי כרה"ר לא דמיא מידו דבע"ה כרשות היחיד לא דמיא מידו דעני והכי פירש כשהוא עומד ברשות אחד ופשט ידו לרשות אחרת אין לידו דין אותו רשות שהוא בתוכו ואם הוא עומד ברשות הרבים והושיט ידו לרשות היחיד ידו לא הויא כרשות היחיד וגמרי לה מידו דעני אי כרשות היחיד דמי' כי פשט העני ידו לפנים אעפ"י שלא נתן לתוך ידו של בעל הבית יהא חייב שהרי הכניס מרשות הרבים לרשות היחיד וכן נמי כשהוא עומד ברשות היחיד והושיט ידו לרשות הרבים אין לידו דין רשות הרבים דאי הכי פשט בעל הבית את ידו לחוץ אף על פי שלא נתן לתוך ידו של עני יהא חייב ומשום הכי בעי אביי ידו של אדם מהו שתעשה כרמלית כיון דפשיט' לי שאין לידו דין אותו רשות שהיא נזרקת בו מיפשט פשיטא לי שאם הוציא ידו לרשות הרבים והחזירה שלא עשה מלאכה דאורייתא דיהא חייב מיהו מיבעיא לי אי שרי לכתחילה להחזירה או שהוא פטור אבל אסור:

מי קנסוה רבנן מלאהדורי גביה או לא כתבו בתוס' דלא גרסינן מי קנסוה רבנן דאי ככרמלי' דמיא אפילו בלא טעמ' דקנס' אסור להחזירה מדינא וראיה לדבר דהא בסמוך כי בעי למשרי מבעוד יום דלא שייך ביה קנסא אצטריכי למימר ולא דמיא ככרמלית מכלל דאי ככרמלית דמיא דלא שייך ביה קנסא אסור:

כאן למטה מעשרה כאן למעלה מעשרה. וא"ת למעלה מעשרה פשיטא דשרי להחזירה דהא אפילו להוצאה נמי שרי י"ל דהכי קאמר הוציאה למטה מעשרה מותר להגביה עד למעלה מעשרה ולהכניסה דאפי' תהא ידו ככרמלית מותר להוציא מכרמלית למקום פטור וממקום פטור לרשות היחיד דאפי' למאן דאמר בפ' כיצד משתתפין דאפילו ברשויות דרבנן אמרינן ובלבד שלא יחליפו הני מילי בכרמלית גמורה אבל ידו לא דמיא ממש לכרמלית הקלו להחליף:

ומדלא קא משני' הכי תיפשוט דרבב"א דבעי רב ביבי בר אביי ואם האמר האי מותר להחזירה והאי אסור להחזירה דבעי למפשט מינה בעיא דרב ביבי היכי דמי אי בשוגג ולא דכר למאן מותר ולמאן אסור דאי אדכר היכי אמרי' אתי לידי חייב חטאת כיון דמידכר לא מצי למיתי לידי חיוב חטאת וכדאמרי' בסמוך ותו היכי אתי למפשט מהכא בעיא דרב ביבי דלא התירו והא במסקנא מילתיה דרב ביבי במזיד מתוקמא וכיון שכן נהי דהכא לא התירו איכא למימר דהיינו טעמא משום דלא מצי למיתי אלא לידי חיוב חטאת שאינו אסור חמור כל כך אבל בדרב ביבי דמצי למיתי לידי איסור סקילה שהוא איסור חמור אימא לך דהתירו כדי שלא יבא לידי איסור סקילה וכי תימא כי נקטינן הכא חטאת לפום מאי דאתמר מעיקרא בדרב ביבי חטאת הוא דנקטינן הכי אבל למאי דאסיקנא בדרב ביבי מזיד דאיסור סקילה הכי נמי מזיד ואסור סקילה מתוקמא ומשום הכי אמרינן תפשוט דרב ביבי למאי דס"ד מעיקרא חטאת מחטאת ולמסקנא סקילה מסקילה ליתא דהא ממזיד דהכא לא מפשט מזיד דרב ביבי דהכא בידו שלא יבא לידי איסור סקילה ומש"ה לא התירו ובדרב ביבי מתוך שאין הדבר בידו אימא לך שהתירו והכי נמי מוכחה סוגין דמחזיר דהכא מזיד דר' ביבי דהא במזיד דסוגיין מסקנ' דקנסוה ובמזיד דרב ביבי מסקנ' דהתירו וי"ל דסוגיין דמותר להחזיר' ואסור להחזיר' דרב ביבי בשוגג ואדכר מתוקמא דאע"ג דאמרינן בדרב ביבי איסור סקילה ודאי לא סקילה ממש קאמרינן שאפי' מזיד מתחלתו אי אפשר שיהא נסקל שהרי זה רוצה לרדות אלא שאנו מונעין אותו וכיון שכן אינו נסקל שהרי שוגג הוא לבסוף וסבור שאסור לרדות שאם לא כן היאך ישמע לנו שלא לרדות ויהא מתחייב בנפשו אלא ודאי מחמת איסור הוא פורש ונמצא שוגג בסופו ואנן בעינן בחייבי מיתות שתהא תחלתן וסופן בזדון הילכך על כרחין איסור סקילה קאמרינן ולא חיוב סקילה ממש ונהי שאין בדבר לא סקילה ממש ולא חטאת ממש עדיף ליה לתלמודא לישנא דאיסור סקילה שהיא יותר כולל מלישנא דחיוב חטאת הילכך כי אמרינן תפשוט דרב ביבי מוקמינן להו לכולהו בשוגג ואידכר ומיפשטא שפיר בעיא דרב ביבי דנהי דממזיד גמור דהכא לא מפשט מזיד דרב ביבי וכדברי רש"י ז"ל הני מילי איסור גמור שכיון שיהא נסקל ממש אם התרו בו אי נמי ענוש כרת בשלא התרו בו ודאי יעמיד עצמו שלא יבא לידי איסור חמור כל כך כיון שהדבר בידו משא"כ בדרב ביבי אבל בשוגג ואידכר מתיך שאין הדבר חמור כ"כ שהרי אינו מתחייב נא סקילה ולא כרת אנן סהדי שלא יעמיד עצמו ואפי"ה לא התירו וכיון שכן תיפשוט בדרב ביבי נמי דלא התירו וכי תימא אפילו הכי איכא למימר דאיכא הכא טעמא דלא התירו טפי מדרב ביבי דהכא אפשר דמימנע ולא עביד איסורא אבל בדרב ביבי אין הדבר בידו ואיכא למימר דהתירו י"ל דבדרב ביבי נמי איכא טעמא למימר לא התירו טפי מהכא דאלו בדרב ביבי צרכינן למישרי איסורא והכא לא צריכין אלא לאמנועי מקנסא וכיון דהכא אעפ"י שהדבר קרוב לבא לידי איסור כיון שהוא קל בעיניו ואפילו הכי לא ממנעי' וקנסינן בדרב ביבי נמי תפשוט דלא התירו איסור גמור דהיינו רדיה אעפ"י שיבא ודאי לידי איסור אבל מזיד ממזיד גמור לית למפשט דהכא ודאי שלא יבא לידי איסור הילכך לית לן לאמנועי מקנסא ובדרב ביבי ודאי שיבא לידי איסור:

ואיבעית אימא לעולם לא תפשוט ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד וא"ת כך הוה ליה למימר ואיבעית אימא לעולם לא תיפשוט ונימא איפכא מבעוד יום קנסוה משחשיכה לא קנסוה ותו קשיא לישנא דקאמר מעיקרא מדלא קא משני' הבי ונראה לי דמעיקרא הכי קאמרינן כיון דהנך מתנייתא לית להו אוקמתא אלא בחדא מבעוד יום וחדא משחשיכה ואוקימנא ההיא דאסור משחשיכה וההיא דמותר מבעוד יום ולא משני' הכי לא הוה מפשט בעיא דרב ביבי כלל דמהתירו דהכא ליכא למפשט התירו דרב ביבי וכמו שכ' רש"י ז"ל בסמוך משום דהכא אלא שרינן מידי לא דממנעי' מקנסא ואלא הכא הוה אצטריך לן למישרי איסורא ממש הילכך אי משנינן הכי לא מפשטא בעיא דרב ביבי ואפילו הכי לא משנינן הכי ומשנינן איפכא ומיפשיט מינה דלא התירו דאי הכי לא התירו ואדרבא קנסינן לכתחלה כל שכן בדרב ביבי דלא שרינן איסורא וכיון דשבקינן פירוקא דלא מיפשיט מינה בעיא דרב ביבי ונקטינן פירוקא דמיפשיט מינה שמע מינה דס"ל לתלמודא דליכא לאוקומי איסורא מבעוד יום כיון דלא מצי למיתי אלא איסורא זוטא דהיינו הנחה בעלמא וכיון דהנך מתנייתא לית להו פירוקא כי נקטינן דלא ככרמלית דמיא אלא חדא מבעוד יום וחדא משחשיכה וההיא דאיסורא לא מצי לאוקמא מבעוד יום כדכתבינן אלא בחשיכה מיפשוט דרב ביבי לא התירו תיפשוט ומשום הכי אמרינן ואי בעית אימא לעולם לא תיפשוט ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד כלומר ודאי אי לית להו אוקמתא להנך מתנייתא אלא בחדא מבעוד יום וחדא משחשיכה קושטא קאמרת דתיפשוט דרב ביבי וכיון דלא משנינן מעיקרא איפכא סבירא לן לאוקומ' איסורא מבעוד יום וכדכתבינן וכיון שכן ע"כ איסורא במשחשיכה ותיפשוט בדרב ביבי דלא התירו מיהו ליתא דאית לן אוקמתא אחריתי בתוך מתניתא דלא תיפשוט מינה דרב ביבי מידי כנ"ל והוא יותר נכון בעיני ממה שראיתי בדברי הראשונים ז"ל:

ואיבעית אימא דכ"ע לא קנסו שוגג אטו מזיד ולא קשיא כאן לאותה חצר כאן לחצר אחרת כלומר דבאותה חצר בשוגג מותר ומינה דבמזיד אפילו לאותו חצר אסור דנהי דשרינן בדרב ביבי אפילו במזיד לרדותה דהוי דומיא דלאותה חצר דלא נתקיימ' מחשבתו שהיה מתכוין לאפות ולא גמר אפייתו הכא אפי' לאותה חצר אסור דממזיד גמור דהכא לא גמרינן למזיד דרב ביבי מן הטעם שכתבנו למעלה בשם רש"י ז"ל הילכך מסקנא דשמעתא דהוציא ידו בשוגג מותר להחזירה לאותה חצר ולחצר אחרת אסור הוציא ידו במזיד אפילו לאותה חצר אסור להחזירה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות שבת אבל בתוספות רוצין לומר דמזיד דהכא ומזיד דרב ביבי שוין הן לגמרי וכי אמרינן מעיקרא לעולם לא תיפשוט וכאן בשוגג כאן במזיד הכי קאמרינן מתנייתא כאן בשוגג כאן במזיד מיתרצן ומשוגג ליכא למימר מידי כדברי רש"י ז"ל מזיד דאיכא למגמר אי סבירא לן בדרב ביבי לא התירו ומתוקמן מתנייתא כפשטייהו משחשיכה ואי סבירא לן דרב ביבי התירו מתוקמא מתנייתא מבעוד יום ומשום הכי כששהא משחשיכה במזיד אסור להחזירה לפי שאי אפשר לו לבוא לידי איסור תורה וכיון דאסיקנא דמזיד בדרב ביבי התירו נמצא פסקן של דברים דהוציא ידו מבעוד יום בשוגג אסור להחזירה לחצר אחרת אבל לאותה חצר שרי. במזיד אפילו לאותה חצר אסור. משחשיכה אפילו במזיד לאותה חצר שרי דחיישי' דילמא שדי להו כדחיישינן בדרב ביבי אבל לחצר אחרת לעולם אסור דהא איכא תקנתא באותה חצר. ואין שטה זו נכונה בעיני דודאי מדלא משנינן מעיקרא כי ההוא אדרבה מכלל דליכ' לאוקומי איסורא מבעוד יום דאם איתא דכי אמרינן ואי בעית אימא לעולם לא תיפשוט הדרינן למימר דאיכא לאוקומי איסורא מבעוד יום לא הוה צריך לאוקמתא חדתא כי בעינן למימר לעולם לא תיפשוט אלא הוה יכילנא למימר לא תיפשוט דאיכא למימר כדאמרי' מעיקרא אדרבה מבעוד יום ויתבאר למבין עם מה שכתבתי למעלה אלא א"כ נאמר דבשוגג הוה דלא בעינן לאוקומי איסורא אמבעוד יום אבל במזיד אפשר לאוקומי איסור' אמבעוד יום:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה