חידושי הרן על ראש השנה· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק רביעי · דף לד.
או אינו אלא תקיעה ותרוע' אחת היא. פירש"י ז"ל דהכי קאמ' אנו תוקעין תרועה כאלו כתב והרעותם תרועה ואע"ג דבפ' החליל אמרינן כי האי לישנא ר' יהודא סבר תרוע' ותקיעה אחת היא והתם לאו למימרא דאחת היא שלא יהא אלא קול אחד אלא לומר דמצוה אחת היא וצריך לעשותן בנשימה אחת. אפי"ה האי לישנא דהכא אפשר לפרושיה כדברי רש"י ז"ל דבסוגין דהכא כיון דאכתי לא קים לן דבעי' פשוטה לפניה דייקינן דדלמא אחת היא כלומר שאינו אלא קול אחד והרי הוא כאלו אמר והרעותם תרועה אבל בסוגיא דהתם בתר דקים לן הכא דבעינן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה שקלינן וטרינן אי מצוה אחת הן או שתי מצות ואע"פ שהלשון שנוי כאן ושבפרק החליל אחד הוא לשני ענינים הו' משמ' ומצינו כיוצא בו הרשב"א ז"ל:
שלש תרועות בר"ה שתי' מדברי תורה ואחת מדברי סופרים זכרון תרועה ויום תרועה מדברי תורה. פי' משום דבר"ה גופא כתיבי והעברת שופר תרועה מדברי סופרים. פי' דגמרי לה מיובל באסמכת' בעלמא אבל לא נאמר' למשה אלא הך ג"ש דתרוע' דמדבר אלא רבנן אסמכי עלה אף הך ג"ש משום דתרוע' תרוע' נמי היא כההיא דמדבר שנאמרה לו למשה אבל תעבירו שופ' גמרינן כלל כיון דלא כתיב ביה תרועה. ור' שמואל בר נחמני אמר אחת מד"ת ואחת מד"ס כלומר מג"ש דרבנן שבתון זכרון תרועה מד"ת והעברת שופר תרועה מדברי סופרים יום תרועה לתלמודו הוא בא ביום ולא בלילה ואעפ"כ כיון דבר"ה גופיה כתיב אסמכוה בי' רבנן ולא קרי מדברי סופרים אלא אותה של ג"ש שהיא אסמכתא דסופרים אבל הא פשטיה דקרא הוא וסופרי' דדרשי ליה למלתא אחריתי ביום ולא בלילה. ואית דגרסי ושתים מד"ס והכל עולה לטעם אחד זו היא גרסתו ופירושו שלר"ח ז"ל:
ואידך ביום ולא בלילה מנא ליה מביום הכפורים. וא"ת וכיון דמיוה"כ ילפינן נימא נמי דוהעבר' שופר תרועה מד"ת. י"ל דס"ל דליכא למילף בג"ש ליתן את האמור של בזה אלא ללמד שיהו שוין בדינן:
אתקין ר' אבהו בקסרי. נשאל רב האי גאון ז"ל וכי עד שבא ר' אבהו לא היו ישראל יוצאין ידי תקיעת שופר. וכלשון הזה השיב אל תחשבו בלבבכם כי בימי ר' אבהו נפל ספק בדבר זה שהרי משניות קדומות אחת אומרת תרועה שלש יבבות ואחת אומרת תרועה שלש שברים והא אמרי' בהדיא אמר אביי בהא פליגי וכך היה הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל מהן עושין תרועה יבבות קלות ומהן עושין תרועות יבבות כבדות שהן שברים ואלו יוצאין ידי חובתן ואלו יוצאין ידי חובתן כי שברים כבדים תרועות הן ויבבות קלות תרועה הן והיה הדבר נראה כחלוקה אע"פ שאינו חלוקה והרי התנאים כמו שאמרנו למעלה הללו שונין שיעור תרועה שלש יבבות והללו שונין שיעור תרועה שלשה שברים אלו משנתן כמנהגם וקאמר אביי בהא פליגי ולאו פלוגתא היא ולא היו אלו מטעים את אלו ואלו את אלו אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה קתני וחכמים של הללו מודים כי שברים תרועה היא וחכמים של הללו מודים כי יבבות תרועה הן וכשבא ר' אבהו ראה לתקן תקנה שיהו כל ישראל עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותם כחלוקה:
ודילמא ילולי הוא וקא מפסקי שברים בין תקיעה לתרועה. וא"ת וכי מפסקי' מאי הוי והתני בסמוך שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום ואפילו לר' אבהו דאמר לא יצא הני מילי בששהא כדי לגמור את כולה אבל הכא הא לא שהא. תרצו בשם ר"ת ז"ל דהכי פרכינן דכיון דר' אבהו חאיש לכלהו ומכניף לכלהו מנהגי וכדברי רבינו האי גאון ז"ל וכמו שכתבתי למעל' הוה ליה למיחש נמי לר' יהודא דאמר אין בין תקיעה ותרועה ולא כלום כדאיתא בפרק החליל. ועוד דרבנן נמי נהי דשמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא הני מילי דיעבד אבל לכתחילה משמע ודאי דאינו רשאי להפסיק אבל הרמבמז"ל כתב דלרבנן נמי אי מפסקי שברים בין תקיעה לתרועה לא יצא דנהי דאם הפסיק %(חסרים קצת דפים)% ואומר פסוק אחד של תורה והפסיק שוב אינו צריך כלום. ותימא הוא לדבריו רבי חננאל אמר רב דאמר כמאן דלא כר' יוחנן בן נורי ודלא כת"ק אלא ודאי כמו שפרשנו עיקר:
אלא משום דאושי ברכות. פי' שהן תשע ברכות דכי אמרי' כר"ג בר"ה ויוה"כ היינו במוספי ר"ה ויוה"כ של יובל דאיכא תשע ברכות דבמלכיות זכרונות ושופרו' בלבד הוא שש"צ מוציאן והיינו דגרסי' בירושלמי ר 'זעירא ורב חסדא הוו יתבן תמן באלין תקיעת מן דצלין אתא צלות' קם רב חסדא א"ל ר' זעירא א"ל כבר מצלי' א"ל מצלי והדר מצלי דנחתן מערביא להכא אמרי בשם ר' יוחנן הלכה כרבן גמליאל באלין תקיעתא. וכך פי' דר' זירא הקשה על רב חסדא כיון דכבר מצלי יוצר למה לי' לצלויי תו דבשלמא יוצר היה צריך להתפלל דכיון שאינו אלא שבע ברכות אין שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן אבל מוסף שהוא תשע כיון דאושי ביה ברכות לא היה צריך להתפלל שהרי ש"צ מוציא בו את הרבים ידי חובתן ואהדר ליה דהלכה כרבן גמליאל באלין תקיעת' פי' לברכות של מלכיות זכרונות ושופרות קרי תקיעתא לפי שתוקעין בהן והנהו קיימ"ל כר"ג אבל שבע ברכות של מוסף עצמו צריך כל יחיד להתפלל ומשום הכי אע"ג דכבר צלי' יוצר הדר מצלי' למוספין שבע שבמלכיות זכרונות שופרות בלבד הוא שש"צ מוציא את הרבי' י"ח:
ולפיכך יש שהיו נוהגין להתפלל שבע ואח"כ שומעין תפלת המוספין מש"צ מתחלה ועד סוף והיו יוצאין בה ידי מלכיות זכרונות ושופרות שש"צ מוציאן ועכשיו נהגו כולם להתפלל תשע:
לא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות דאניסי. פי' לא פטר אותן שלא שמעו סדר ברכות מפי ש"צ אלא אותן שבשדות דאניסי אבל דעיר דלא אניסי ולא אתו לבי כנישתא אין ש"צ מוציאן אבל כל אותן שהן בבי' הכנסת ואפי' של עיר כיון שהן שומעין מפי ש"צ פטר ר"ג וכדאמרי ליה לדברך למה צבור מתפללין דאלמא לדברי ר"ג אין הצבור צריכין להתפלל אלא כדי שיסדר שליח צבור את תפילתו: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
סוף הספר