חידושי הרן על ראש השנה· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ראשון · דף כ.
עולא אמר משום ירקיא. פירש"י ז"ל להפריש שבת ויו"ט זה מזה כדי שלא יכמשו הירקות הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר י"ט או ביו"ט שאחר שבת ואיכא למידק אי הכי היכי אמרינן דאיכא בינייהו יוה"כ שחל להיות בא' בשבת דלמאן דאמר משום ירקיא לא מעברינן דהא כיון דיום הכפורים באחד בשבת חיילי ר"ה וסוכות בערב שבת וצריכין לעבורי אמטולתייהו משום ירקיא. ולפיכך נראה דלאיכא בינייהו קמא סב"ל דמשום שבת ויו"ט הסמוכין זה לזה לא מעברינן משום ירקיא דלכולי עלמא אית להו תקנתא דחמימי בירקיא ביו"ט הסמוך לשבת וכדאמרינן ללישנא קמא דמעברינן משום ירקיא היינו משום יוה"כ שחל להיות בע"ש דליכא תקנתא לירקיא בחמימי ומשו"ה בעי בינייהו דבכי האי גוונא תרויהו איתנייהו ירקי' ומתיא ואמרינן דאיכא בינייהו יוה"כ שחל להיות באחד בשבת דלמאן דאמר משום ירקיא לא מעברינן דלאורתא טרח ומייתי ומשו' שבת ויו"ט הסמוכין זה לזה לא מעברי' דלהאי איכא ביניהו קמא כולהו מודו בתקנתא דחמימי וללישנא בתרא הוא דמחדשינן דלמאן דאמר משום ירקי' לית ליה תקנתא דחמימי ואפשר שאף רש"י ז"ל כשכתב דלמאן דלמאן דאמר משום ירקיא היינו כדי להפריש שבת ויו"ט זה מזה לפום מסקנא דסוגין כתב כן אבל ללישנא קמא כי אמרינן משום ירקיא היינו משום יוה"כ שחל להיות בערב שבת:
אלא איכא בינייהו יו"ט שחל להיות סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה. כתב רמב"ם ז"ל דלא גרסי' מלפני' דאי הכי אפילו למאן דאמר משום מתיא מעברינן משום יוה"כ לאחר בשבת וליכא תקנתא בעממי. אבל ריב"ן והר"א הלוי ז"ל כתבו דאפשר דגרסי' ליה דנהי דביו"ט של ר"ה ושל סוכות לא נפקא מינה מידי וכדכתיבנ' נפקא מינה ביו"ט של עצרת דאית ביה תקנתא וחביל בי' נמי עלמא כי היכי דחביל בחדש תשרי וכל שכן בשנה מעוברת ולמאן דאמר משום ירקיא מעברינן אמטולתיה חדש אדר דמקמיה ניסן דהא לא סבירא לן כמאן דאמר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר דהא סלקא ליה בתיובתא אבל משום יו"ט של פסח דכולי עלמא אין מעברין דשילהי סתוא הוא ואכתי לא חביל ביה עלמא שאם הינו מעברין בשבילו אם היה חל בע"ש הינו צריכין לדחותו ג' ימים עד יום שני בשבת משום יו"ט האחרון ויו"ט הראשון וחל שבועות שלא יהו סמוכין לשבת והיינו צריכים להוסיף ג' עבורים בשנה מה שאין ראוי לעשות כן משום דקדים ואתי סיהרא תלתא יומי כמו שמפורש במס' ערכין אבל בע"כ משום יו"ט של פסח הסמוך לשבת אין מעברין כלל
אפשר בחמימי. וקיימ"ל כר' אחא בר' חנינא דס"ל דמשום ירקיא לא מעברינן אבל משום מתיא מעברינן ולפיכך דוחין ר"ה מאד"ו דבשביל שלא יחול יום הכפורים בע"ש ובא' בשבת דוחין אותו מד"ו ומא' נמי דוחין אותו כדי שלא יחול יום ערב' בשבת כדאמרי' בפ' לולב וערבה דמעול' לא איקלע כלומ' שהיו דוחין הקביעו' בשבילו. וא"ת ומשום ערב' דמנהג נביאים היכי דחיין ר"ה דאורייתא כי מקלע בשבת לא דחיין ליה משום תקיע' שופר דאורייתא. איכא למימר אין ה"נ משום דמנהג נביאים צריך חזוק ושופר דאורייתא א"צ חזוק. אי נמי דשופר איתיה מיהא ביום שני של ר"ה אבל ערבה דליכ' אלא יום אחד אי לא דחיין ליה מבטל לגמרי ולתקן שני ימים בערבה א"א דהא שמיני יו"ט לא דחיין טלטולא משום ספק:
הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי. פירש"י ז"ל בניסן ותשרי שהמועדות תלויות בהן מקדשין לצורך אבל בשאר ירחי לא. ואע"ג דהחדש הזה לכם דמניה דרשינן כזה ראה וקדש גבי ניסן ותשרי כתיב לאו אהחדש הזה קאי אלא אלחדשי השנה קאי. ואחרים פירשו בהיפך ומ"מ לכ"ע מאיימין על החדש שנראה בזמנו לעברו דאי לא תקשי לעולא. והא דפריך אביי אההיא דר' יהודא נשיאה קאי דאמ' משמיה דר' יוחנן דמאיימין אפי' על החדש שלא נראה בזמנו כדי לקדשו: