חידושי הרן על עבודה זרה· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ד - רבי ישמעאל · דף נב:
ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי וכו' הקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם וא"ת נהי דמצי לדחויי הכי [מ"מ] מאי קאמר ברוך אתה לשמים דאלמא מהכא גמר לה דילמא הקדשנו דאקדשינהו דפשטי' דקרא הכי משמע. י"ל דאדרבה הקדשנו אחרים תחתיהם משמע דאי בהנהו כיון דאבטלינהו ממילא לא קדישי ומאי והקדשנו ומ"מ קשיא ומאי קא מוכח מהכא דילמא ע"י מעשה אסרום ואפי' להדיוט כדאי' לקמן וי"ל דר"י בן שאול ורבי סבירא להו כר' נחמן ורב עמרם ור' יצחק דאמרי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה כדאי' במס' חולין פ' השוחט [ד' מ"] ופליגי עלי' דר"ה דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה. ואפי' לפי פי' רבי' חננאל ז"ל שפי' שם דע"כ לא פליגי אלא במעשה זוטא אבל במעשה רבה מודו. הכא כיון שהכלים בעצמם לא נשתנו מעשה זוטא חשיב דלא עדיף ממנסך דקא אמרי' התם לא כל הימנך שתאסור ייני לאונסי דחשיב מעשה זוטא כיון שאינו ניכר. ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר"ה ור' יוחנן דאמרי לקמן דאע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה אסור וגמרי לה מכלים דאחז דאלמא דכלים דאחז אפי' להדיוט הוו מתסרי. לית לן למיפשט בעיין מכלים דאחז. ואפ"ה קיי"ל דכלים שנשתמשו בהן בבית חניו אסורין דכיון דר' פשיטא לי' לר"י בן שאול ואמר דאסורין הן. אע"ג דאנן לא מצינן למגמר מקרא שהי' בידו מ"מ נקטינן כפשטי' כיון דלא אשכחן מאן דפליג עלי' וכ"כ הר"ם במז"ל בפ"ט מהל' ביאת מקדש: